אני וחבר של שנה ו-9 ביחד.
הוא היה פנימיון בבית ספר לי ונאלץ לעזוב ולכן הוא חוזר לת"א.
וכאן מתחילה הבעיה...
הוא אומר שאין בעיה ושזה יהיה כמעט אותו דבר, ושניפגש כל סופ"ש ואולי אפילו יותר
ושהוא לא דואג ושאני צריכה לתת ניסיון לפני שאני מתבאסת ואני יודעת שהוא צודק
אבל..
אני לא מסוגלת, פשוט לא. אני כ"כ אוהבת אותו אני צריכה אותו פה איתי. למרות שלא הייתי איתו הרבה במשך היום (אחרי הכל פנימיה צבאית) אבל ראיתי אותו בבצפר, היה לי כיף לבוא לבצפר כי ידעתי שהוא יהיה שם, בחלונות, לפעמים קצת אחרי בצפר ובשאר הזמן שהוא בפנימייה לפחות ידעתי בדיוק מה איתו, איפה הוא ומה הוא עושה דבר שאני לא אדע בת"א. הוא שונא מאוד לדבר בטלפון והוא כמובן הבין שעכשיו לא תהיה לו ברירה וקיבל את זה אבל זה עדיין לא זה. אם אנחנו מדברים בשעה מסויימת (וגם זה ל5 דקות..) וואני אומרת לו שידבר איתי מאוחר יותר אז הוא אומר בשביל מה עכשיו אני מדבר איתך ומה שזה אומר שאני פשוט לא אדע עליו כלום מעכשיו, דבר שיחסר לו ויקשה עלי מאוד ופשוט ירחיק אותנו.
אוף אני לא יכולה לתאר את הרמת דיכאון שלי.. כ"כ קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות כי נכון שההיגיון אומר לנסות וגם האהבה שלנו וגם עד שסופסוף הכל טוב בנינו אבל בכל שנייה אני מבינה יותר כמה אני לא יכולה עם זה, אני פשוט לא עומדת בזה..
(ד"א- זאת ממש לא אותה סיטואציה של הצבא, כי הוא בבית, עם חברים, ידידות ובלאגנים..)
תודה למי שקראה,
ואם אפשר לשמוע דעות אני אודה לכם.
מאיה.
אוייי =\
אני ממש מבינה אותך. קשה לך עם זה, התרגלת עד עכשיו לדעת עליו, להיות איתו כל יום, לראות אותו, ולכל שאר הדברים.
ועכשיו פתאום, אין לך את זה, את מתגעגעת לזה והכל חסר לך, הוא חסר לך.
אני הייתי מציעה לך לשתף אותו בעניין. שידע איך את מרגישה לגבי כל העניין, ולא רק כי הוא חושב אלא כי דיברתם על הכל, והוא יודע את זה ממך. בסך הכל הוא לא יכול לעשות עם זה כלום, אבל לפחות שידע ואת תדעי ששיתפת אותו ודיברתם על זה. אולי זה אפילו יאריך ביניכם את השיחות, וירגרום לך להרגשה טובה יותר.
בקשר לפגישות, אם אתם נפגשים בסופי שבוע זה כבר טוב.
ולך לא נשאר אלא להתרגל למצב ולהסתגל אליו. כי זה ככה ואין מה לעשות. לאט לאט את תקבלי את הכל.
בהצלחה, ותמיד פה לכל מה שאת צריכה =]
QUOTE (רותם-יוני @ 20/11/2008) אוייי =\
אני ממש מבינה אותך. קשה לך עם זה, התרגלת עד עכשיו לדעת עליו, להיות איתו כל יום, לראות אותו, ולכל שאר הדברים.
ועכשיו פתאום, אין לך את זה, את מתגעגעת לזה והכל חסר לך, הוא חסר לך.
אני הייתי מציעה לך לשתף אותו בעניין. שידע איך את מרגישה לגבי כל העניין, ולא רק כי הוא חושב אלא כי דיברתם על הכל, והוא יודע את זה ממך. בסך הכל הוא לא יכול לעשות עם זה כלום, אבל לפחות שידע ואת תדעי ששיתפת אותו ודיברתם על זה. אולי זה אפילו יאריך ביניכם את השיחות, וירגרום לך להרגשה טובה יותר.
בקשר לפגישות, אם אתם נפגשים בסופי שבוע זה כבר טוב.
ולך לא נשאר אלא להתרגל למצב ולהסתגל אליו. כי זה ככה ואין מה לעשות. לאט לאט את תקבלי את הכל.
בהצלחה, ותמיד פה לכל מה שאת צריכה =]
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
