ציפור

ורגע לפני שאני נרדמת, אני עוצרת את הנשימה לכמה שניות, מנסה לראות איך זה מבלי
שהריאות שלי שואפות אוויר, מרגישה סחרחורת קלה ומוותרת, נושמת ומרגישה חיה.
ואז עוצמת עיינים, מחייכת לעצמי, מתחילה לדמיין, לחלום- אני ציפור יפה, כל כך שלווה שעפה לה בשמיים-
שהם? שחורים ואפלים אבל אני ממשיכה עם הזרם, אחרי כולן, מנסה לעמוד בקצב שלהן, לא להיות אחרונה.
לפעמים רוצה להפסיק, לעצור לרגע אך שואפת שיסתכלו עלי מלמטה ויאהבו אותי, ירצו בי,
יקראו אלי וזה לא בא ברגל אחת אני צריכה להתאמץ יותר.
פותחת את עייני ומגלה דמעות שלא מפסיקות לנזול וחושבת , למי הציפור פונה שקר לה? שלבד לה?
שלא בא לה יותר להמשיך לחפש בן זוג בשמיים ובית חם? אז עם מי היא מדברת? הרי כולם רואים בה יצור
כל כך מאושר , שאם קצת רע לה היא פורשת כנפיים, גדולות ובטוחות, ארוכות ונוצצות ועפה לה לאן שהיא
רוצה מבלי לחשוב מה התוצאות, מה ההשלכות, ולאן היא צריכה לקום למחרת ומי מחכה לה.
קמה לחלון, חושך ומצמרר. ואין ציפורים כי הן ישנות או עייפות מלא לעשות כלום. ואני מתאמצת לא לחשוב
כי נמאס, וזה קשה כי אין מה לעשות בעדן החלון שהרוח הקרירה מקפיאה לי את הלחיים ואת האף.
אני לא יכולה להדליק סיגריה לשכוח מהכל , כי אני לא מעשנת, אני לא יכולה להתקשר אליו לבכות,
כי הוא כבר לא שלי, אני לא יכולה להתקשר לחברות שלי כי יש להן בסיס מחר והן כבר ממזמן רדומות,
אני לא יכולה להיות לבד אז אני משתגעת , מחפשת תשובה לחירפון הקל שבי, ולא מוצאת.
אז אני מתחילה לחשוב שמשהו לא בסדר בי, יש לי הכל ועדיין לא מספיק לי.
אני שואפת לשלמות ובקושי מגיעה למשהו קטן בחיי, מרגישה ריקנות ואין לי שום סיבה.
רוצה כל כך הרבה דברים ,שמה אותן כמטרות חשובות ,קמה עם הרגשה שאני מפסיקה לשקר לעצמי
ושום דבר לא קורה.
מחכה מחכה והזמן לא זז, לא איכפת לו בכלל שאני סובלת כי אני מחייכת, צוחקת וממשיכה הלאה
אבל כמו תמיד בכל הקטעים שלי וכל השירים שאני כותבת לעצמי- הכל בפנים מתפוצץ!!!!!
מרגישה את הסדקים מחלחלים בגופי, עוברים בכל ווריד שבי, ואני מותשת מלכתוב, עייפה מלפרוק
כי בעצם אני לא יודעת מה אני רוצה, לא יודעת למה אני מצפה ,מה אני בוכה בכלל?
ועכשיו אני חושבת על הציפור שוב, כשהיא שמחה למי היא מחייכת? את מי היא משתפת באושרה?
את מי היא מנשקת ומחבקת כשהיא רוצה וצריכה? היא יודעת שבטוח מחר יום חדש, ויהיה יותר טוב,
כי זה ידוע , זה המוטו שלה, אבל כבר לא איכפת לה, לא מאמינה לעצמה, למחשבות שלה, לרגשות שלה.
ואחרי כל יום איפה היא מניחה את ראשה ומרגישה אהבה? וכשהיא נרדמת על מה היא חושבת?
האם היא גם יושבת על עדן החלון שלה וחושבת עלי?
מנחשת איך אני אעבור את הלילה הזה........











נכתב עם השיר של מוש בן ארי- איך בסוף כל יום ברקע.
כן, כן יהיה טוב.