פרק פיצוי!!! חחח
פרק שני-שפתיך על שפתיי
ישבתי בסלון,מזפזפת בין הערוצים,לבושה בסקיני שחור ובחולצת טוניקה סגולה עם פסים לבנים מחכה לבוא האורח.קיוויתי שלא יבוא לבד. שגם תומר יבוא. הרגשתי איך ידיי מזיעות,ועל השלט כבר הופיעו טיפות קטנות של זיעה מידיי. הלחץ הטריף אותי.
הבטתי על השעון כל כמה זמן סופרת שניות ודקות.. עוד שעה הוא יבוא..עוד 45 דקות.. עוד חצי שעה... עוד רבע שעה.. לא יכולתי יותר.
קמתי מהספא מתקרבת לשולחן ובוחנת אותו.
על השולחן היו ארבע צלחות לבנות גדולות מעוטרות בפסים תכולים וסגולים,השולחן היה ערוך ומוכן לקבלת האורחים,אך הם עדיין לא הגיעו.
השעה כבר שבע ועשרה,ואין אף אחד,החניה ריקה והאזור שקט,אולי הם לא יגיעו? אולי עוד מאט בני יתקשר ויודיע שנימצא בפקק ענק שייקח לו לפחות כמה שעות טובות להסתדר.. אולי הוא לא התכוון לבוא מלכתחילה? אולי תומר עושה לו קונצים?.. למה שיעשה? לא סתם הוא חיבק אותי, נכון?
ניסיתי לשכנע את עצמי אבל על כל יתרון מצאתי חיסרון,זה היה בלתי אפשרי.
הלכתי לחדר נופלת על המיטה בכבדות מדליקה טלוויזיה גם כאן, מזפזפת עד שמגיע לערוץ הסרטים, הזוג היה בדיוק באמצע נשיקה, יפה,עסיסית, סוחפת, עד שגבר אחר מאחור הגיע ודקר בסכין גדולה את הגבר שהתנשק עם הבחורה, שהתחילה לבכות ולצרוח,היא לא אוהבת את בעלה ובוגדת בו עם מישהו אחר,למרות שבעלה ניראה כל כך טוב, כניראה הוא אדם רע.. אם הגיע ודקר את ה"בוייפרנד" של הבחורה. אחרי כמה שניות עצמתי את עיני,אומרת לעצמי,עוד מעט הם יגיעו..עוד מעט.
מרגישה יד חמה מלטפת את פניי את שיערי,את ידיי בעדינות,פוקחת עיניים ורואה את תומר מעליי.
"תומר?" התיישבתי על מיטה בוחנת אותו,מריחה אותו,כמה יפה הוא לבוש, איזה ריח נעים של בושם יקר וגברי מורגש ממנו. המבט הירוק שלו לא הרפה ממני.
"את באה לאכול?" הוא חייך אליי ויכולתי להישבע ששמעתי את בטנו מקרקרת, שלחתי אליו חיוך קטן ומתוק והבטתי על השעון, שבע וחצי והם כאן,ותומר כאן.
יצאנו מהחדר הולכים לסלון ויכולתי להרגיש את מבטו של תומר ששורף את גבי.
"סיווני את נראית מדהים!" החמיא לי בני ויכולתי להרגיש איך סומק עדין מתפרש על לחיי.
"יאללה! בואו נשב כבר!" קראה אימי והתיישבנו בשולחן. אימי מול בני ואני מול תומר.
מתחתי את רגליי מתחת לשולחן ונגעתי ברגלו של תומר, הוא חייך אליי חיוך קטן ואני הזזתי את שפתיי –סליחה- הוא הניד בראשו וקלח לעצמו הר של קוסקוס.
הארוחה הייתה מדהימה.כמה צחקנו,כמה חוויות סיפרנו אחד לשני, בני סיפר על הצלחתו בעבודה ועל הרווחים הגדולים,אימי סיפרה על לקוחותיה החדשים שבחרו אותה בתור מעצבת ראשית של חברתם, תומר סיפר כמה קטעים מצחיקים ואני לרוב עניתי על שאלות ששאל אותי בני.
הארוחה זרמה בשיחות נהדרות וצחוקים פה ושם.
אחרי כמה דקות קלטתי את תומר לוחש בשפתיו –בואי- והזיז את עיניו לכיוון בני ואימי.
זרקתי מבט קליל לכיוונם וראיתי את הרומנטיקה ששררה ביניהם.
תומר ואני קמנו בשקט מהשולחן והלכנו לחדרי.
"אנחנו כניראה נישאר לישון כאן" אמר תומר כאילו שואל וקובע עובדה בו זמנית.
"אחלה! נלך מחר ביחד לבצפר!" חייכתי אליו ונשכבתי על המיטה,פורשת את ידי ורגליי לכיוונים השונים.תומר התיישב בקצה המיטה ורק הסתכל עליי.
"מה?" הסתכלתי עליו לרגע."יש לך פירסינג יפה..מתי הספקת לעשות אותו?" עיני גדלו בשתי מידות ומיד שלחתי את ידי לחוצה לסדר אותה למטה.
תומר צחק מעט."שלא תבין.. זה לא בגלל זה.. זה כי אמא שלי לא יודעת.. ושפשוט לא יפלט לך בטעות.."
הזהרתי אותו מראש."עושה דברים נגד רצונה של אמא?" הסתכל עליי תומר מחויך ועיניו הירוקות היוקדות זהרו."בערך,פשוט..הלכנו יום אחד,ועשינו כל הבנות" הודתי.
"איך השתנית תוך 4 חודשים,משהו מטורף" הפעם הוא לא הסתכל עליי אלא סקר את חדרי שמאז שעזב דיי השתנה. לפתע הוא קם מהמיטה וניגש לספריה שלי.ידעתי.
הוא הוציא מסגרת אחת בינונית בצבע סגול ובתוכה תמונה שלי ושל תומר לבושים בלבוש בוקרים מפורים שלפני 3 שנים. יכולתי לדמיין את החיוך מתפרש על פניו.
"שמרת אותה." הוא לחש. "ברור..תיראה איזה מסגרת יפה.. שאני לא ישמור?" אמרתי בציניות ותומר הניח את התמונה וקפץ על המיטה,מתחיל לדגדג אותי עד שמרוב הצחוק דמעות הציפו את עיני.
"את כל כך יפה" אמר כששנינו שוכבים על המיטה ומביטים על התקרה הלבנה שמלאה בכוכבים קטנים וגדולים שזוהרים בלילה."תומר,אתה שונא אותי?" לחשתי לאוויר,לא ציפיתי שיענה,כי ידעתי את התשובה."את טיפשה." הוא אמר והסתובב אליי ואני אליו. "תני לי את היד שלך" הוא לחש,ואני שלחתי את ידי אליו. הוא החזיק בה בעדינות עובר מאצבע לאצבע, מעסה מעט, המגע היה נעים וממכר,ידיו גדולות,חמות,נעימות, ידי נראו כ כך קטנות לעומת ידיו,עצמתי את עיני,על מנת להרגיש,להעצים את התחושה הנעימה הזאת,לפתע חשתי משהו רך מפשפש על שפתיי,מכסה אותן, פקחתי את עיני ולפתע גיליתי את תומר מעליי פניו צמודות לפניי,עיניו עצומות ורק שפתיו על שפתיי.
נבהלתי.מיד הזזתי אותו בעדינות והוא פקח את עיניו. הוא הבין.יכולתי להמשיך לשתוק.
הוא זז הצידה ונשכב לידי. הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה מתחת לחולצתי ומאיים לפרוץ החוצה.
שכבתי מתעמקת במחשבות על הכל,מנסה לחבר דברים שלא התחברו קודם והיה לי נורא קשה.
הרגשתי איך מחשבה מתחילה לעלות על מחשבה אחרת ואיך הכל מתערבב..
תקתוק חזק נישמע פתאום,פקחתי את עיני מעט ואור עדין של בוקר סנוור אותי.
אמא נכנסה לחדר, "סיווני?"הביטה בי ואני חייכתי חיוך עייף של בוקר. היא חייכה אליי חזרה והתקרבה טיפה יותר. מתחתי את ידיי לצדדים ופתאום ידי נתקלה במשהו..."אמא!" שלחתי קריאה קטנה לאוויר.
"מה הוא עושה כאן?" לחשתי לאמא שלי והיא חייכה."בדיוק מה שתכננתי לשאול אותך.." היא חייכה אליי חיוך שובב.אמא יצאה מהחדר וסגרה את הדלת. ברגע שיצאה בחנתי את תומר.
הוא ניראה כל כך חמוד כשהוא ישן! פשוט מלאך קטן, פיו פתוח מעט ונשימות קטנות וקצביות נשמעו מפיו. פשוש.חייכתי לעצמי בסיפוק.
קמתי מהמיטה לאט בדקתי 15 פעמים שהוא ישן עמוק ולא מתכוון להתעורר בדקות הקרובות.
בשקט ניגשתי לארון והוצאתי לי בגדים. הורדתי את החולצה שוב מביטה ובודקת שהוא ישן והמשכתי להתפתל מורידה מעצמי את הסקיני ,גאה בחוטיני השחור עם התחרה הסגולה שקניתי לפני שבוע ב-"ורוד". לבשתי מהר את הג'ינס הקצר שלי ואת הגופייה הכתומה עם הציור של טוויטי.
התקרבתי לתומר יורדת על ברכיי ליד המיטה נוגעת בכתפו ולפתע הוא פקח את עיניו.
נבהלתי מעט. "בוקר טוב" הוא אמר ישנוני."כדאי שתקום ותארגן את עצמך.. אנחנו לא הולכים היום לבצפר... נוסעים היום לרכב על סוסים". אמרתי וקמתי.
ניגשתי אל הדלת פותחת אותה בשקט ושמעתי את תומר אחרי "החוטיני הזה יושב עלייך פיצוץ."
עצרתי לרגע מנסה לקלוט,להסדיר את הלב והנשימה ויצאתי מהחדר.מנסה להתעלם.
הוא לא באמת ראה אותי ערומה נכון? נלחצתי.
יצאתי מהחדר עם חיוך והלכתי לסלון קולטת את אמא יושבת בחלוק המשי האדום שלה.
אפשר להבין שהיה להם אחלה של לילה.. חייכתי לאמא וניגשתי להכין לי שוקו.
השוקו היה טעים.. טעים כמו באותו היום, כשנסענו לטיול בטבריה.
את היום הזה אני זוכרת כמו היום, כשבוע לפניו אני והבנות התארגנו בצורה מטורפת לגמריי, איך שקנינו דברים ליומיים של לינה בשטח, איך שהסתדרנו בחוליות ורבנו שאנחנו לא מתפצלות ואין מה לעשות נישן 5 בנות באוהל אחד ולא ארבע. כמה צחקנו כשליונית נידבק מסטיק בשיער וענת גזרה יותר מדי.(מזל ששערה ארוך ולא שמו לב.. חח)
נזכרתי איך נפלתי באמצע המסלול באבנים החלקות וקיבלתי מכה מאד חזקה ברגל.
זה היה בכי כואב. בכי שלא מייללים בו. אלא בכי שמרוב הכאב במכה יוצאות לך 20 דמעות מכל עין בכל מצמוץ. ואז הוא בא, והרים אותי על ידיו כמו שחתן מרים את כלתו, הוציא אותי לשטח יותר חלק ולא מלא באבנים חלקות,הושיב אותי על האדמה והתחיל לשאול אם אני בסדר.
הפעם הראשונה שדיברתי עם יניב.הפעם הראשונה שהסתכלתי ארוכות לתוך עיניו היפות,והריסים הארוכים שלו שממצמוץ אחד אפשר להתעלף. הוא שלף מתוך התיק בקבוק קטן ונתן לי אותו.
"תשתי, זה תמיד עוזר." הוא חייך ואני לגמתי,טעם השוקולד של השוקו מילא אותי ומרוב ההתלהבות סיימתי את כל הבקבוקון הקטן. הסמקתי מעט וחייכתי מנדנדת את הבקבוק מצד לצד לאות-אין כאן כלום-
והוא חייך ואמר "לבריאות".הוא הרים את הטרנינג שלי מעט והנה התגלה לו הפצע הנוראי ברגלי שהדם בו הספיק להחתים את מכנסי הטרנינג התכולים.
איך הוא טיפל לי בפצע בעדינות ברכות בלי להיגעל ואז הלך איתי את כל השעתיים עד לסוף המסלול,בודק כל שנייה אם אני בסדר. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבא הוא דיבר איתי.
יניב. הילד שאני מאז כל כך אוהבת.
"כולם מוכנים?" יצא בני מחדר השינה,לבוש בג'ינס וחולצה רחבה אדומה,ניראה מבוגר חתיכי שכזה.
אחרי כמה שניות ראיתי את אמא כבר עומדת מוכנה בג'ינס וגופיה, כניראה כל כך שקעתי למחשבות שלא שמתי לב שהיא כבר הלכה להתארגן.
"איפה תומר?" שאלה אימי, קמתי מהכסא והלכתי לחדר.תומר לא היה שם.
"הוא לא בחדר, אין לי מושג איפה הוא.
"אני מוכן!" שמענו קריאה מרחוק של תומר, כניראה מהשירותים. גיחכתי.
תומר יצא לסלון לבוש במכנסי גלישה קצרים מקושקשים שכתובית בילאבונג גדולה על כל התחת התנשאה לה מאחור, וגופיה לבנה. זה הבליט את הגוף הבנוי שלו ואת שרירי הידיים, התמכרתי למראה הסקסי. די! אסור לי להסתכל עליו בצורה אחרת. שכנעתי את עצמי והסתובבתי למראה להביט איך אני נראית,הכל מושלם!
יצאנו מהבית מתיישבים בג'יפ הגדול והנוח של בני.
נסענו קרוב לשעתיים עד שהגענו לחוות סוסים מאד גדולה באיזה קיבוץ.
הבטתי בסוסים הרבים שהתפרשו בכל השטח הענק שהיה מלא בחול שמסביבו גדר גבוהה מברזל.
התקרבנו לגדר ואחד הסוסים הקרב לתומר והתחיל לנשוף עליו אוויר,תומר נבהל וקפץ הצידה.
כולנו התחלנו לצחוק ורק תומר הסמיק.
אחרי כמה שניות שמענו צליל דהירה שנישמע חזק יותר ויותר עד שיכולנו לראות את הבחור על סוס שחור מתקרב.
זה היה מראה מרהיב. בחור חסון עם כובע בוכרים שחור שמאחור מתנוסס שיערו השחור והמתולתל אשר קשור בקוק מרושל הוא מעל הסוס,לא יושב עליו כמעט מכופף וידיו מחזיקות במושכות ובסיבוב כשכיוון את הסוס לכיוונינו הבחנתי בידיו השריריות השזופות.
הבחור קרא לעבר הסוס מילה לא מובנת והסוס עצר לידינו ממש מהצד השני של הגדר.
הבחור ירד מהסוס ובחיוך אחד מדהים חשף תור שיניים לבנות ועיניים ירוקות יפיפיות.
"הי בני, מה קורה??" שאל לפתע הבחור ואני הסתכלתי עליהם מחייכים אחד לשני ולא כל כך הבנתי, אם הם מכירים קודם או שמע מסר פרטים לפני שהגיע והכל היה מתוכנן.
"עינב" קרא בני בשמה השני של אימי שכל כך אהב. "זה אחיין שלי, שחר, הבן של אסתי" הוא הכיר בינינו, "זאת עינב המדהימה וזאת הבת שלה סיוון" חייכתי אליו מסמיקה,כל כך חתיך.
תומר לחץ את ידו של שחר כמו שבנים תמיד עושים ושלחו אחד לשני 'מה קורה?' יבש.
"תארגן לנו שלושה סוסים" ביקש בני ושחר הורה לנו בידו ללכת אחריו, הלכנו כמה שניות כאשר גדר גדולה מפרידה בינינו עד שהגענו לשער ששחר פתח לנו.
"שמע בייבי עכשיו בהריון,ממש עוד כמה ימים צריכה להמליט,אז אני יוציא לכם את שיבה" אמר שחר וחיכה לתשובתו של בני, "מה עם זאוס?"שאל בני את שחר, "זאוס עכשיו נהנה, הוא נימצא עכשיו באורווה עם עוד 4 סוסות.. מייצר סוסי לחימה כמוהו" חייך שחר ובני צחק."בסדר גמור תוציא לנו את שיבה." שחר מיד ניגש לסוסה חומה עם כתמים לבנים גדולים סידר עליה את האוכף והרסן וקירב אותה לבני ועינב. "את פוחדת?" חייך אליה בני והיא קרצה לו. מיד עלו השניים על הסוסה ויצאו לרכיבה מהירה,מתרחקים מאיתנו לכיוון השדה.
"מה איתכם?ביחד?בניפרד?" שאל שחר מביט בעיקר בתומר.
"אני ירכב היום על ג'ויסטיק והיא לא יודעת לרכב.. אז תארגן לה איזה משהו ותעזור לה." אמר תומר ביובש, כניראה נעלב מהלילה אמש.
חופשי! אמרתי לעצמי, שיסע, ההפך לי יהיה יותר כייף עם שחר.
חייכתי לעצמי בסיפוק.
תומר עלה על הסוס הלבן וטס מהמקום. כעת נשארנו רק אני ושחר.
"אז.. את לא יודעת לרכב?" חייך אליי שחר ואני חייכתי חזרה מבוישת מסמנת עם ראשי לשלילה.
"אוקיי אז בואי אני יראה לך משהו." אמר שחר שומר סוד והלכתי אחריו.
אחרי כמה דקות של הליכה בחול הגענו לאורווה שנראתה קצת יותר קטנה,נכנסנו פנימה והבטתי מסביב.
עשרות סוסי פוני קטנים וחמודים עמדו מסביב. הרגשתי כמו ידה קטנה,מתלהבת מהסוסים.
"זה ברק, זה אומץ,זה בלונדי,זאת קישטה,וזאת טארה.."הוא המשיך והמשיך ואני רק הבטתי עליהם וחייכתי. כשהגענו לסוף השורה גיליתי סוסה אחת שוכבת.
"מה יש לסוסה הזאת?" שאלתי את שחר בנימה מבוהלת מעט.
"זאת סקי,והיא אמורה להמליט בכל רגע." ובאמת הבחנתי בבטנה הענקית והחומה.
"אני רוצה לרכב על סוס, אבל באיטיות,לא לטוס." ביקשתי משחר והוא חייך אליי."מה שבא לך"
אמר והוביל אותי בחזרה.
"תבחרי איזה סוס שבא לך" אמר לי שחר והתחלתי לבחון את הסוסים שעמדו מסביבי.
"כל הסוסים היו יפים,חסונים,שיערם מבריק, אבל שום סוס לא זהר בעיני והיווה כאתגר כמו הסוס השחור שעליו רכב שחר.
"אני רוצה אותו." אמרתי מצביעה על הסוס השחור.
"מוצא חן בעינייך?" שאל אותי שחר.
"מאד." עניתי מחייכת וחושפת את שיני הלבנות בחיוך מנצח.
התקרבנו לסוס והוא עזר לי לעלות, בהתחלה היו לי קצת פאדיחות, התחלתי לעלות ואז החלקתי למטה וכשניסיתי לתפוס את שחר בידיו העברתי את ידי על גופו המוצק. זה נתן הרגשת פרפור.
הוא חייך אליי וניסה עוד פעם. הפעם הצלחתי ישר. עליתי על הסוס והכל היה כזה מוזר מלמעלה.
"נוח?" שאל שחר מחייך אליי. "נחמד" השבתי. הרגשתי מעט חוסר שיווי משקל.
"תחזיקי במושכות." אמר שחר ועשיתי כדבריו,כעת הרגשתי הרבה יותר נוח.
הוא התחיל להוביל את הסוס לאט, לאט, צעד אחר צעד והרגשתי טוב עם זה.
אחרי כמה דקות הסוס נע יותר מהר ונהניתי מכל רגע.
"רוצה לצאת לרכיבה?" שאל שחר בערך אחרי רבע שעה שבהן הסתגלתי על גב הסוס.
"אני פוחדת לבד." אמרתי ושחר חייך, ואחרי כמה שניות מצאתי את עצמי יושבת בין ידיו וגופו החסון של שחר לצווארו של הסוס, הרגשתי איך שיערות מרעמתו מדגדגות את רגליי החשופות.
"הכל בסדר? שנזוז?" שאל שחר,מנסה לוודות שהכל בסדר.
"כן" עניתי והתחלנו לזוז, כל כמה דקות מגבירים את הקצב,עוד ועוד, כל כך נהניתי, כשהסוס דהר במהירות בשדה צחקתי בקול מחזיקה את המושכות ומרגישה את שחר מאחוריי.
נהנתי כל כך.אחרי זמן מה עצרנו ליד עץ גבוה שאפשר היה לשבת בצל מתחתיו.
שחר הוריד אותי בזהירות מהסוס והתיישבתי בצל מתחת לעץ."זה היה כל כך כייף!" חייכתי אל שחר והוא חייך אליי חזרה. בצל היה ממש קריר אפילו יותר קר מאשר קריר.
שפשפתי את ידי החשופות ושחר ניגש אליי, "קר לך?" הוא שאל אותי במתיקות.
"קצת" הבטתי עליו מקווצת מעט את עיני מהשמש שמולי.
הוא התיישב לידי וחיבק אותי. הייתי נורא מופתעת."מפריע?" הוא שאל כאילו הרגיש את האי נוחות שבי, אך לא העזתי שלהגיד כן. "לא,מה פתאום" הורדתי כל צל של ספק בעיניו.
"בן כמה אתה?" השתחררתי מידיו של שחר והסתובבתי לכיוונו.
"בן 22,זקן שכזה" הוא חייך ואני צחקקתי, "למה זקן?! אחלה גיל 22" אמרתי מביטה בשמיים ונותנת לאור מלמעלה לסנוור את עיני ללא רחמים.
"מה כל כך אחלה בגיל הזה?" שאל אותי שחר בחיוך מסוקרן.
"סתם גיל כזה שאתה עצמאי,יכול לגור לבד,לעשות כל מה שבא לך, יש לך יותר חופש בהכל" הרגשתי שאני מדברת כמו ילדה,יכול להיות שזה כי לא ידעתי תכלס מה לומר,או שזה בגלל העיניים המדהימות שלו שסנוורו אותי בנימה הרכה והמלאכית שלהן.
"כמו זה למשל?" הוא התקרב אליי ממש קרוב, והתחיל לנשק אותי בעדינות על שפתיי, לא נידחף לנשיקה סוערת,לא עשה דבר חוץ מזה ששפתיו היו על שפתי, מגששות,מנשקות ברכות ובעדינות, ממש כמו אמש.בלילה, כששפתיו של תומר גיששו על שלי.
אחרי שהמחשבה הזו עברה בראשי מיד התנתקתי משחר וקמתי.
"כדאי שנחזור! כבר עבר הרבה זמן." הוא הוריד את כובע הבוכרים השחור מראשו ושם אותו על ראשי.
העלה אותי על הסוס והתחלנו לדהור בחזרה לאורווה.
מקווה שתאהבו! 😊
תגיבו.
אוי מושלם.
תומר והיא חייבים להיות ביחד.
שיקרה בניהם משהו.
גאד הם יהיו כזה זוג מושלם!
איזה פדופיל השחר הזה D: חחחחחחחחחחח
באמשלי מזה הוא בן 22 בא לנשק ילדה שאין לה 18 [אני פשוט לא זוכרת בת כמה היא 😁 ]
מזל שהוא לא בן 30
חח עזבי נשמה היום אין לי מושג מה עובר עליי
במילה אחת ?!
המשך [:
