מחליטה להכיר מישהו חדש...
בהתחלה...פוחדת..חוששת...
'ואולי הוא לא יאהב אותי כמו שאני?'
חושבת...משתוקקת...
לדעת מה הוא חושב...
מה הוא רוצה...
מה הוא מצפה...
מה מסתתר מאחורי הפרצוף היפה...
מה העבר שלו...
מה הסוד שהוא לא מגלה...
מה השאיפות בחייו...
מה מטרותיו....
מסתכלת בעינייו...
רואה חיוך מקסים...
רואה מולי אדם מדהים...
נכנסת לאשליות....
אשליות מתוקות....
מתקשרת...הוא לא עונה...
שולחת הודעה...תשובה אחרי שעה...
סודות...שקרים...
טעויות...מצידו...
אהבה...אכפתיות...
בכי...מצידי...
הכל מתנפץ לו בפנים....
והוא...מתחיל להצטער...
הוא מבין שהוא אידיוט מוחלט...
אבל מצידי כבר הוחלט...
זה נגמר...
והטעם לא מתוק...
הטעם מר...
בליבי עדיין חרוט שמו...
בזיכרוני חרוט חיוכו...
זה נגמר...
זה פשוט נגמר....
עכשיו הוא לא ישן...
עכשיו הוא בוכה...פוחד...תוהה...
עכשיו הוא מרגיש שנאבד...
הוא יודע מה הוא רוצה...
הזדמנות שנייה...
באמת עד כדי כך אבוד והטעם כה מר שהזדמנות שניה לא מגיעה?
