אתה כזה מטומטם!

אתה כזה דפוק!!
כניראה שאתה היחיד שלא שמת לב כמה שזה פוגע,
כניראה שאתה העיוור היחיד כאן.

באמצע מבחן החברה הכי טובה שלי,
זאת שיודעת הכל [כמעט] עליינו נכנסה לכיתה שלי ואמרה לי שאתה כאן,
בבצפר שלי.
מה??!?
זאת הייתה התגובה הראשונה,
ואף אחד לא הבין,
כולם המשיכו בשלהם,במבחן החשוב.
ואני?
לי כבר לא היה אכפת.
הגשתי מהר,
עשיתי חצי מבחן בקושי,
אבל מה אכפת לי,
אתה כאן!!!
אז יצאתי,
ושאלתי אותה איפה אתה.
היא הראתה לי..
והלב עוד שניה יצא מהמקום.
לא יודעת עם הסתכלת או לא,
התביישתי להסתכל לך בעיניים,
אפילו שאין לי למה להתבייש...אתה האשם פה!
היא אמרה שהסתכלת והתעלמת,
וכאב לי.
עברנו בכוונה מולך,
ואת כאילו לא ראית,
מה אני כזאת שקופה??
כל כך מהר שכחת??
ואז ראיתי אותך איתה,
שאמרת לי תמיד שאתם ר=ק ידידים..
ואולי זה באמת נכון.
ואז שוב ראית אותי,
ושוב התעלמת.
לא הסתכלתי,פחדתי,התביישתי,
היא אמרה לי.
היא אמרה לי שהסתכלת והתעלמת..
שעשית בכוונה.

למה???
למה אתה כזה מטומטם??
למה אתה עושה את זה??
לא יכולת להגיד שלום קטן או סתם לחייך?
היית חייב לשבור אותי ככה שוב פעם?
היית חייב???

---------------

אני עדיין לא מאמינה שעשית את זה,בכזאת אדישות!
ה' למה זה מגיע לי..
למה?!?

כואב לי כל כך בלב..
כל כך כואב לי!!