חלומות

פרק תשיעי
בחודש השביעי להריונה... היא החלה להרגיש כאביים בבטנה.
בעלה ישר לקח אותה במהירות לבית החולים, שם עשו לה כמה בדיקות וצילומים.
לאחר מכן הודיעו לבעלה שחייבים לנתח אותה, כנראה שהתינוק יגיע חודשיים לפני הזמן.
הכניסו אותה לניתוח במצב קריטי, בעלה הסתכל עליה, והבטיח שלא לעזוב אותה, או ללכת לשנייה ממנה.
הניתוח החל.
שעה עברה, בעלה עדיין החזיק לה את היד.
שעתיים עברו, והוא עדיין מתפלל לאלוהים.
הניתוח נמשך 3 וחצי שעות.
חיברו אותה ואת התינוק למכונות ההנשמה וחיכו שיתעוררו.
הוא הסתכל על התינוק של האנס. הכל קרה בגללו. זה הוא אשם. אבל מצד שני -חשב לעצמו-, זה לא הוא האשם, זה אביו אשם. ועכשיו הוא יגדל ללא אבא. כל כך קטן. באמת אוכל לתת לכך לקרות?
אתפלל בשבילו, ואתפלל בשבילה. אאמץ אותו כבני האמיתי. אוהב אותו כבני האמיתי.
הוא ממש דומה לה. השיער הבהיר, העיניים החומות כדבש שישנות להן..
הרופא נכנס ובאותה שנייה התינוק פקח את עיניו.
"כבר יום שלם לא אכלת, לא שתית, ולא עצמת עין. אני מציע לכך שלא תדאג יותר מדי, הכל יהיה בסדר. תלך לביתך, תישן, תאכל, תתקלח."
"אין סיכוי שאני זז מהמיטה שלה" ענה לו. והחזיק את ידה חזק יותר.
הרופא יצא להביא כוס מים והוא עדיין הסתכל על יופייה של אישתו.
עינייה החומות היו כמו החוף ים אליו יצאו בפגישתם הראשונה, השפתיים הוורודות כמו הפרח הראשון שקיבלה ממנו, פנייה הלבנות והחיוורות כמו שימלת החתונה שלבשה, ידה החמות והמלטפות שידעו איך להעניק חיבוק חם וללטף בכל רגע, האף הקטנטן והוורוד שתמיד התקרר מכל משב רוח קטנה..
לאחר מכן הסתכל על בטנה, שהייתה פגועה, עם תפרים ועטופה בתחבושות.
הוא ראה את האישה היחידה שבאמת אהב, ויאהב לנצח.
המכונה החלה להשמיע צפצופים, ומיד נכנסו צוות של רופאים.
הם החלו לבדוק לה את הדופק, לבצע לה הנשמה, לנסות מכשירים שונים.
הדקות עוברות להן, וכלום לא עוזר.
הוא יודע מה הולך לקרות, אבל הדמעות פשוט לא מופיעות על עיניו.
אולי זה בגלל שבכה כל כך הרבה בזמן האחרון.
לשנייה היה נדמה לו שהיא מחזיקה את ידו חזק יותר. בצפצוף האחרון ידו נשמטה ממנה.
בשנייה שזה קרה, התינוק החל לבכות. כאילו ידע מה קרה סביבו.
הוא הרים את התינוק והצמיד אותו אל גופו..
"אני אשמור עלייך בני. אני אדאג לך. אני אוהב אותך."
בהלוויתה, הוא לא יכל להחזיק יותר מדי את עצמו.
הוא נשבר.
הוא הלך לקבור אותה, ואת האהבה שלהם.
לא יכל להגיד יותר מדי, והשאיר מכתב אחרון על קברה ממנו.



*פרק לפני האחרון!

איזה עצוווווווווב

וואו , המשך .

יאיייי
איזה יפה!!!
המשך!

באמת עצוב ... =\
תמשיכי !

אמממא איזה עצווב : [

עצוב...
תמשייכי...

אמאאאאא איזה עצוב זה...
את גרמת לי להזיל דמעה..!!!!
המשךך מיידיי..1!!

איזה עצווב 😢

פרק עשירי - פרק אחרון

לאהבה שלי.
אני לא מוכן עדיין להאמין. אני בטוח שזה לא קרה לך, בטח שלא לנו.
את לא באמת מתה. את תראי. עוד כמה דקות את תצאי מתוך האדמה עם חיוך על פנייך ותחבקי אותי ואת התינוק שלנו. נהיה ביחד. את תראי.
אני זוכר את אותו יום שסיפרת לי מה קרה, עמדתי המום מול יופייך ובהתחלה כעסתי עלייך כי ידעתי שהסתרת את זה ממני.
אבל לא יכולתי לכעוס עלייך, תוך כמה שניות ראיתי את הדמעה הראשונה זולגת לה על הלחי הרכה שלך. נשברתי בתוכי.
החלומות שלנו ביחד התנפצו בשבריר שנייה.
רציתי לומר לך, שעמדתי בהבטחה שלי. נשארתי לצידך כל הזמן בניתוח, החזקתי את יידך ולא זזתי ממך לשנייה.
רק הסתכלתי על היופי המדהים שלך, שאפשר להשוות אותו ליופי אלוהי.
אלוהים... בשנייה שראיתי שהמוכנה השמיעה צפצוף ארוך, קיללתי אותו כל כך בתוך ליבי.
הוא לקח לי את הדבר הכי יקר שהיה לי בחיים, הדבר שבישבילו הייתי חי.
זאת את. את הסיבה לכך שאני קיים.
למה הוא לא לקח אותי במקומך? מה עשינו שזה נגיע לנו?
אני מתעב אותו, ולא יכול להאמין בו יותר. אין דבר שיוכל להחזיר את האמונה שלי אליו.
אני מוכן למות, אני מוכן להתאבד, אבל אני לא עושה את זה כי יש פה מישהו קטן שצריך אותי איתו.
זוכרת את המזכרת הקטנה שהשארת לי אחרי שהלכת?
את התינוק שלנו, את הילד שלנו
כן, הוא ניצל.. ואת שם.
את לא צריכה לדאוג, אני מטפל בו ומעניק לו את כל האהבה שיכולתי להמשיך להעניק לך.
הוא גדל ממש מהר, מיום ליום דומה לך יותר. יש לו את היופי שלך.
אני לא מפסיק לחשוב עלייך אהובה שלי. אני אוהב אותך ואני תמיד אוהב.
אני באמת מתכוון לזה. גם כשאת שם, ואני פה, אני עדיין אוהב אותך.
אני זוכר את כל מה שעברנו ביחד, את החלומות שהיו לנו, להקים משפחה מאושרת.
אני רוצה רק לבקש ממך משהו אחד. אני רוצה לבקש שתחכי לי.
את יודעת אני אגיע לשם, זה יקרה. אני אגיע אלייך.
דבר ראשון אני אחפש אותך.
אני רוצה לראות אותך כבר, להריח אותך שוב, לחבק אותך, להסתכל עלייך, לנשק אותך.
מה אני אעשה בלעדייך? איך אני יכול להמשיך לחיות?
אני מרגיש בלי טעם לחיים, כי את לא לצידי.
חבל שהחברים כבר לא לצידי, אולי הם היו מרימים אותי על הרגליים, או לפחות עוזרים לי להגיע אלייך.
נסיכה שלי רציתי להגיד לך תודה על השנים הכי יפות בחיי, על כך שעשית אותי בן אדם מאושר, על הימים שהיית איתי..
תזכרי אותי בבקשה, כי אני יודע שאני לא אוכל אף פעם לשכוח אותך.

אוהב אותך המון, הגבר שלך.

וואו .... זה הפרק האחרון ? 😢
אופ ... זה ממש עצוב .
אבל הסיפור בכלל ממש יפה ומרגש ....
כל הכבוד !!!
3>

סיפור מדהים וכ"כ עצוב...

גרמת לי לבכות חח את כותבת מדהים! תמשיכי לכתוב עוד סיפורים!

תודה בנות 😊
שמחה שאהבתן.
ולא לדאוג. אני ממשיכה לכתוב 😛

QUOTE (לירוןמלול @ 21/11/2008) וואו .... זה הפרק האחרון ? 😢
אופ ... זה ממש עצוב .
אבל הסיפור בכלל ממש יפה ומרגש ....
כל הכבוד !!!
3>
מממש יפפה !

תודה (: