חלומת על תקופה שחלפה, על המקום האחר.

אין לי כוחות, אין לי קסמים.
אין לי פנטזיות ואין לי צלילי צחוקים.
מחבקת אליי את הרגליים המקופלות וחולמת על תקופה שחלפה, על המקום האחר.

צעדנו במסלולים מקבילים וסטינו מהם כאשר נפגשנו.
במהלך הקשר נשארתי מחוץ למסלול שלי, הבנתי שטוב לי שם, במקום האחר.
למדנו להכיר את המקום האחר, לשכלל אותו, להעצים את שטחו ואת קסמו.
השמש זרחה.
אתה הוא זה שהדליק את השמש אשר שרפה את הטיח והבטון.
חומותיי הופלו על ידך.
צברנו ידע ביחד וחשנו תחושות חדשות, הכל הפך צבעוני.
צוחקת כשאתה שמח ומתעצבת כשאתה מזיל דמעות.
תחושות ורגשות של שנינו התמזגו ונשארנו שם.
"אתה מושלם" הייתי אומרת.
"את זו שעושה אותי מושלם, בלעדייך אין אני דבר" היית מתקן.
עד שהשיגרה הפכה חדשה וישנה גם יחד.
השמש שקעה.
אתה הוא זה שכיבית את השמש.
נרדמנו במקום האחר, הכל הפך אפור וקר.
כשאני צוחקת אתה אטום אליי וכשאני מזילה דמעות אתה אטום אליי.
ריבים, צעקות, דמעות.
"אבל למה את בוכה?" היית שואל בתוקף
"פגעת בי" הייתי עונה באיפור מרוח.
לא הצלחת להבין אותי עוד.
כל דבר שנאמר מפי בכנות ובכוונה טובה בשבילך - לא האמנת לו וטענת שכך אני אומרת מתוך אינטרס.
אט אט, הצחוק קפא והדמעות הפכו קפואות.
כועסת, פגועה, כואבת.
כבר לא מרגישה - גם אתה.
לא מרגישה דבר חוץ מחלום על תקופה שחלפה, על המקום האחר.
חוזרת אל המסלול שלי.
דמעות קפואות, אבנים נערמות, בונה מחדש את החומות שהפלת.
לא מכירה את השורש א-ה-ב-ה.