איך התרחקנו ככה..אני ואת.

-..ערכתי..שיניתי קצת..-

כשאני והיא התרחקנו,
את הגעת.
היית כל מה שהיא הייתה,
ואפילו יותר.
תמכת,
עזרת,
הקשבת,
תמיד היית שם כשצריך.
לא משנה מה קרה,
ידעת איך לעודד,
להצחיק.
חברה טובה,
ממש כמו אחות.
אוהבת,
דואגת.

ועכשיו..
התרחקנו.
כמו שכאב לי עלייה,
עכשיו גם כואב לי עלייך,
ואפילו יותר!
נכון שההתרחקות היא משתי סיבות שונות אבל....
התרחקנו יפתי.
אנחנו לא קרובות כמו פעם.
הסיבה שלך?
אני לא יודעת מהי.
ונכון שלא אמרתי לך את זה ,
אבל ככה אני מרגישה.
את קרירה אליי,
לא מספרת יותר,
בקושי מדברת בכלל.
וקשה לי,
כואב לי.

אני צריכה אותך איתי..
ואני גם רוצה,
רוצה להיות שם בשבילך!

אני מקווה שזה סתם,
סתם תקופה כזאת אצלך,
שלא יקרה כמו שקרה לי כבר!
אני מפחדת לאבד גם אותך 😢
את לא מבינה כמה את חסרה..
כמה אני אוהבת,
כמה את חשובה לי.

פגעתי בך?
עשיתי משהו רע?
אם כן זה כניראה בלי כוונה.
ואני מודה,
אני לא מודעת לכך.
אז תגידי לי!
תדברי,
רק תגידי מה מציק לך.

אז רק רציתי שתדעי,
גם אם את לא תקראי..
וגם אם תקראי...
ולא תדעי שזה מיועד אלייך,
רק רציתי שתדעי.

"ורציתי שתדעי,
את לי המשענת.
את?
ה-י-ח-י-ד-ה
שאמיתית!!"

שזה יעבור כבר..
שזה יעבור הכי מהר שאפשר..
שנחזור להיות כמו פעם,
אם זה אפשרי בכלל.

הלוואי