מהמם [ :
היא מזכירה לי את עצמי בכמה קטעים 😁 , תמשיכי מאמי (:
וואוווו !
ממש ממש אהבתי..
יש לך כתיבה פשוט מדהימה...
גם אהבתי את איך שהיא עונה לאחרים,
כל מילה שלה זה עקיצה.
בקיצור- מושלם 😊
תמשיכי דחווף
ואייי
סיפורר חדשששש
איזהה יפההה
תמשיכייי
אהבתייי
חג שמייייח מאמי
אאאאאאאאאאאאהמ..
יותר מאוחר המשך.
אהההההההההההההההההההמממממממממממממממממממממממ.
מתי היה היותר מאוחר הזה?
שלשום? D:
שקר וכזב! זה היה אתמול 😁
והייתי ממשיכה אבל אז הודיעו לי שאני יוצאת 😊
את אוהבת את זה?"
"מה?" שאלתי
"לשחק באש" שאל
חייכתי אליו
פרק 3
רוב האנשים אינם מסוגלים לחשוב, הנותרים אינם מוכנים לחשוב, החלק הקטן שאכן חושבים אינם עושים זה היטב.
[די זמן לאהבה/ רוברט היינליין]
"טוב שמעי, הייתי בכיף נותן לך להישאר כאן וכאלה, אבל אני צריך ללכת לעבוד" אמר אייל לאחר שנמאס לו ממני "את יודעת אנשים עושים את זה"
"אין לי בעיה להישאר כאן שאתה לא פה" חייכתי.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב להשאיר פה בחורה בת 17"
"עד היום לא הרסתי את הבית שלי, מבטיחה לא להרוס גם את שלך" אמרתי.
הוא צחק. "טוב, אני ממש חייב ללכת, אל תהרסי כלום, ושאת הולכת פשוט תטרקי את הדלת" אמר שהבחין מה השעה "יאללה בי, ושוב לא להרוס כלום"
"ביי" אמרתי. ושהוא יצא הסתכלתי על הבית בחיוך ערמומי.
נכנסתי לחדרו וראיתי את המיטה שלו, די מסודרת בשביל דירה של רווק. היו לו מצעים כחולים. חוץ מהמיטה הכל היה מסודר בתוך ארגזים בחדר. ליד המיטה הייתה שידה. פתחתי את המגרות. הן היו ריקות מלבד כמה חפצים חסרי שימוש ועניין בשבילי.
הדירה הזאת הייתה הרבה יותר קטנה משלנו, היה בא רק שני חדרים וחצי.
החדר השני היה מלא בארגזים, והיה שם שולחן כתיבה לידו הונח כיסא גלגלים. נכנסתי כדי לראות מה יש על השולחן. כמה דפים פזורים שדכן וחבילת שוקולד. לקחתי לעצמי בחוצפה ריבוע של שוקולד והלכתי לסלון. נשכבתי על הספא ופתחתי את הטלוויזיה.
"זהו שיר הטלפון, טלפון, טלפון...ואם שרים אותו המון מבינים ת'עיקרות"
"הלו" עניתי.
"מה נשמע?" שאל עמית.
"בסדר" אמרתי.
"איפה את?"
"אצל שכן שלי" אמרתי.
"החדש?" שאל עמית.
"כן, הוא הלך לעבודה, אני מחטטת לו קצת בבית" אמרתי בחיוך.
"פרצת לו לבית? לא הייתי מאמין עלייך"
צחקתי. "כן היית מאמין עלי" אמרתי "אבל לא, הייתי אצלו אבל אז הוא היה צריך ללכת לעבודה, אז אמרתי לו שאני ישאר קצת ואלך אחר כך" אמרתי.
"הוא בן 21 י'מופרעת"
"23" תיקנתי "אבל מה זה משנה"
"שיהיה" אמר עמית.
"אז מה רצית?" שאלתי.
"בא לך לבוא אלי?"
"אין לי כוח"
"יש שניצלים של אמא שלי" אמר עמית
"בעצם יש לי כוח" אמרתי.
עמית צחק. "אז בואי"
"עכשיו?"
"למה היו לך תכנונים לחטט לאייל בבית?" שאל עמית "אני מקווה שלא לקחת כלום"
"ריבוע של שוקולד יחשב לגניבה"
"תלוי אם נפלת על שקוליסת" אמר עמית "אני אומר נוסי על נפשך וחסי ראיות"
"אחלה רעיון עמית! טוב שיש לי אותך" אמרתי "רבע שעה ואני אצלך"
"רבע שעה ולא דקה יותר" אמר עמית "ביי"
"יום טוב" אמרתי וניתקתי.
סגרתי את הטלוויזיה. ובצער רב נפרדתי מביתו של אייל. כמו שהוא ביקש טרקתי את הדלת והלכתי לעמית.
"17 דקות" אמר עמית שפתח את הדלת "איחרת בשתי דקות"
הושטתי את שתי ידי לפניי "תעצור אותי" אמרתי.
הוא צחק. "יאללה בואי לחדר"
נעמדתי במקום ולא זזתי. "איפה הסחורה?" שאלתי.
"לכי לחדר אני יביא לנו"
"לא דיברנו על לנו" אמרתי המומה "דיברנו על זה שתביא לי"
"מצטער מותק, זה או להתחלק או כלום"
"אוף איתך" אמרתי ונכנסתי לחדרו ברוגז.
הוא חזר עם קופסא מלאה בשניצלים ושני מזלגות. התחלנו לאכול את זה כאילו זה חטיף, אבל בשבילי זה היה באמת חטיף, אז זה סבבה דווקא.
"אני לא מבין בכלל בשביל מה את מתעסקת עם בחורים שגדולים ממך ב 6 שנים שיש לך כאן אחלה אנשים שגדולים ממך בשלוש שנים או שנתיים"
"מה אכפת לי מהגיל שלהם?" שאלתי "אתה צריך להכיר אותי עמית, אני לא מחפשת מישהו לקשר רציני לאורך שנים. מצידי שזה יהיה קטע ליום יומיים וזהו"
"את לא באמת חושבת שהוא יסתפק בזה"
"תסתכל עלי" אמרתי "אני באמת נראית לך בן אדם ששואל אותו?"
"מה אני מתווכח איתך?" שאל ספק אותי ספק את עצמו "את גם ככה לא שואלת אותי"
"בדיוק!" אמרתי.
ששימנו לאכול את השניצלים נשכבתי על המיטה של עמית ושמתי יד על הבטן שלי. "מסתבר שיש תחתית לבטן שלי, פשוט אף פעם לא הצלחתי להגיע אליה" אמרתי "עד עכשיו"
הוא צחק. "אין על השניצלים של אמא שלי"
"יש, והם השניצלים של עידן" אמרתי.
"אבל עידן בחו"ל זה לא נחשב" אמרתי.
"עידן תמיד נחשב" חייכתי אליו.
שחזרתי הביתה ליטל הסתכל עלי במבט מסכן. "אתה רועה גרמני ליטל, לא קוקר ספניאל" אמרתי והסתכלתי עליו בכעס על שככה הוא מנגן לי על הרגשות.
"חכה שנייה, אני צמאה אחר כך נדבר על הפיפי שלך" אמרתי.
"יופי שחזרת" אמר אמא שיצאה מהחדר "הכלב המסכן הזה עוד שנייה התפוצץ"
"ולמה לא הורדת אותו?" שאלתי.
"כי אני עסוקה בלבשל לך!"
גלגלתי את עיני. "עם זאת הייתה גורל היא לא הייתה אומרת לה כלום" אמרתי לליטל בשקט.
"תפסיקי לעשות דרמות" אמרה אמא.
לקחתי לעצמי לשתות. "תפסיקי לדבר איתי כבר, את לא רואה שהוא מתפוצץ ולא יכול להתאפק יותר?" שאלתי עצבנית.
אמא הייתה המומה והסתכלה עלי עם פה פעור. בחיוך מרוצה יצאתי עם ליטל החוצה.
בזמן שליטל עשה את צרכיו ראיתי את אייל חוזר. נופפתי לו לשלום, לא משאירה לו דרך להתעלם ממני. הוא ניגש אלי.
"מה קורה?"
"בסדר" חייכתי.
"מה נמאס לך מהדירה שלי?"
"היא משעממת" אמרתי "אבל אל תדאג לא הרסתי כלום"
"אני מקווה" אמר אייל.
חייכתי אליו. "ככה אתה מכיר אותי?" שאלתי.
"אני לא מכיר אותך" אמר אייל.
הסתכלתי עליו חודרת לעיניו לא נותנת לו אפילו לחשוב על להסיר את עיניו משלי. "אבל אתה לא צריך להכיר אותי נכון?" שאלתי "אתה גם לא רוצה להכיר אותי."
הוא שתק. ואני גם לא אמרתי מילה. "בוא ליטל" אמרתי ודחפתי את הכלב המסכן שרצה להמשיך להסתכל על נמלים לבוא איתי חזרה הביתה.
"זה רצח לקרוא לכלב כזה ליטל" אמר אייל.
לא עניתי לו על זה. פשוט עליתי עם ליטל הביתה ונשכבתי על המיטה שלי בעייפות.
בערב גורל הגיעה לביקור. והם הכריחו אותי לאכול ליד השולחן. שנאתי את הארוחות המשפחתיות. לא היה לי כוח אליהן.
"איך בצבא?" שאלה אמא.
"את יודעת, שורדים" אמרה גורל "האמת שלא כזה רע"
"ידעתי שאת תסתדרי שם"
"נו יש לך שם כבר מישהו? או שאת עדיין רוצה את גבי" אמרתי באכזריות.
גורל שלחה אלי מבט ארסי.
"לוטם!" צעקה עלי אמא.
גבי הוא ידיד של גורל משהייתה בת חמש. היא הייתה הילדה הטובה והוא היה המגן שלה. שגבי התחיל לצאת עם בנות, גורל הייתה מפנטזת עליו יוצא איתה. היא הייתה בטוחה שהוא מרגיש אליה משהו אבל פשוט לא מודה בזה.
ואף אחד לא יכל להגיד לה את האמת שגבי בכלל רואה בה כידידה בלבד.
"שתדעי לך דווקא שיש מישהו" אמרה גורל ולטון הקשוח של דיבורה הצטרף גם הסמקה בלתי רצונית.
"אני נורא שמחה בשבילך" חייכתי.
היא הסתכלה עלי בחשדנות.
"לא באמת!" אמרתי "מתי תביאי אותו הביתה?"
"אני לא חושבת שאני יביא" אמרה גורל "אני מפחדת שהוא יברח ברגע שהוא יגלה איזה אחות חסרת פרגון יש לי!" התעצבנה גורל וקמה מהשולחן לעבר החדר.
למרות שזה נראה שלא אכפת לי מכלום באמת שאני אוהבת את גורל! היא אחלה של אחות. היא קנתה לי שהייתי קטנה דובי שמן, שגדלתי אני ועידן דמיינו שזה בובת וו-דו של אבנר בעל חנות הבובות שהיא תמיד מגעיל אלינו, הוא גם היה נורא שמן אז זה התאים.
"שתדעי לך שאני נורא מפרגנת לך" אמרתי.
"יש לך דרך נורא מוזרה להראות את זה" אמרה גורל.
"יאללה איתך, אפילו לבקש סליחה אי אפשר ממך" אמרתי עצבנית "כאילו את מכירה אותי מהיום" עשיתי לה פרצוף עצבני.
היא צחקה למראה הפרצוף שלי ואני הבנתי שזה האישור שלי לבוא למיטה שלה ולהישכב לידה.
"שמנה" אמרה גורל שהבינה שהיא צריכה לפנות לי מקום.
צחקתי "ובגלל זה את אוהבת אותי כל כך" חייכתי.
היא צחקה.
"אז..."
"אז?"
"איך הוא?" שאלתי.
"מי?"
"הבחור המסתורי"
היא חייכה בביישנות. "הוא לא מהטיפוסים שלך" אמרה גורל.
"לי אין טיפוסים" אמרתי נעלבת.
"לא את לא מבינה! הוא מושלם, יש לו חיוך כובש ושיער חום ועניים בצבע אגוז שובב. והוא כל כך! כל כך מתוק" אמרה גורל.
"אפשר לחשוב שאת מאוהבת" אמרתי. לא יודעת עד כמה אני מרוצה מהרעיון. אנשים שהם מאוהבים מתחילים להתנהג מוזר. במיוחד גורל שלדעתי היא מתנהגת מוזר כמעט כל הזמן, אבל שהיא מאוהבת?
גורל שתקה.
"אז נו...עשיתם משהו?"
"אני לא רוצה לדעת מה זה המשהו הזה" אמרה גורל "אין עוד כלום.."
"כמה צפוי" אמרתי.
"...אבל אנחנו נפגשים מחר" השלימה את עצמה.
חייכתי. "וואלה?" שאלתי "את משעממת אותי, בטח זאת תהיה פגישה משעממת עם נרות מוזיקה מתוקה ורומנטית תחת כיפת שמים מלאת כוכבים, והוא יגיד לך שהוא אוהב אותך. ואז את תספרי לי מה היה ואני ימות משעמום"
"אז אני לא אספר לך"
"בטח שאת תספרי לי" אמרתי "כי את תהיי חייבת לספר למישהו"
היא באה להגיד משהו אבל עצרתי אותה שקמתי מהמיטה לצאת מהחדר. "לא יאמן שאת אחותי" אמרתי ובאתי לצאת.
"הייתי מגיבה על זה, אבל זאת בטח הדרך שלך לומר לי בהצלחה" אמרה גורל.
חייכתי אליה במתיקות מזויפת. "רק את מכירה אותי באמת" אמרתי.
"בוקר טוב" אמרה שני שנכנסתי לכיתה יום למחרת.
"בוקר טוב גם לך שושנה אדומה" אמרתי.
"מה זה הפרצוף הזה?" שאלה שני "מה כבר עשית?"
"כלומר עדיין לא" אמרה שני "מה בתכנון?"
הסתכלתי עלייה בחיוך שומר סוד וחלפתי על פניה לעבר מקומי בסוף הכיתה.
"נו דברי כבר!" אמרה שני.
"זה סוד" אמרתי.
"יאללה את לא יודעת לשמור סודות, על מי את עובדת" אמרה שני.
"עכשיו דווקא לא מספרת לך" אמרתי.
"נו!!"
"טוב" אמרתי "חשבתי על זה כל הלילה"
"וואוו חשבת, אמרה שני "זה בטח כאב לך"
"זה עלה לי בהרבה דם יזע ודמעות, אבל שרדתי את זה" אמרתי "בקושי רב"
"ומה הייתה התוצאה?" שאלה שני "אני מקווה שכל המאמץ היה שווה את זה"
"בטח שהיה שווה, את מכירה אותי. אני שפיץ אני" אמרתי.
"אז מה חשבת?" שאלה שני.
"הבטחתי לאמא שלי שאני יעבוד אם היא תיתן לי כסף לנסיעה לים המלח" אמרתי.
"זה בטח יותר כאב לך" אמרה שני "מסכנה שלי, את לא יודעת די"
"כן, אבל אני בן אדם חזק" אמרתי "קטן עלי"
"נו מצאת עבודה?" שאלה שני.
"אני יכולה להיות אחלה בייביסיטר" אמרתי.
"לא חשבת על עבודה אמיתית?" שאלה שני.
"לא!" אמרתי "מה אני כבר יכולה לעשות?"
"שנה שעברה בחופש הגדול עבדתי בלונה פארק" אמרה שני.
"נראה לך? זה סתם חרא" אמרתי.
"טוב אז מי הקורבן?" שאלה שני.
"חברה של אמא שלי כבר שנים מציקה לי שאני אהיה בייביסיטר לילדה שלה" אמרתי.
"שיהיה לך המון בהצלחה" אמרה שני.
"תודה" אמרתי.
חברה של אמא שלי שלומית מאוד שמחה מזה שאני אטפל בבת שלה. גם הבת שלה שמחה. היא תמיד אהבה אותי.
"תודה" אמרה שלומית "היא פשוט לא אוהבת אף אחד מהבייביסיטר שלה"
"זה בסדר, אני צריכה כסף" אמרתי.
היא חייכה. "טוב אני יחזור בסביבות עשר ככה" אמרה שלומית "אם עדי תעשה בעיות יש לך את המספר שלי על המקרר"
"אין בעיה" אמרתי "ביי"
"אז מה את רוצה לעשות?" שאלתי את עדי בחיוך.
היא הצביעה לי על הברביות שלה. "אני יהיה קן" אמרתי.
"לא קוראים לו קן" אמרה "קוראים לו גיל."
"ומי זה גיל?" שאלתי.
"הוא"
"אבל למה קראת לו גיל?"
היא חייכה בביישנות."תפסתי אותך!" אמרתי.
היא צחקקה.
"אז מי זה גיל?" שאלתי.
באוזניי שמעתי את אפרת אומרת לי בעוקצנות 'רק בנים יש לך בחיים'
"ילד מהגן"
"אתם חברים?"
היא הסמיקה.
"שמעי לי, ותקשיבי טוב! הכי חשוב לאלף אותם מגיל קטן" אמרתי.
היא הביטה בי תוהה. "שתגדלי תביני" אמרתי.
היא שלחה אלי מבט עצבני.
"יאללה בואי נשחק" אמרתי "אני רוצה שזה יהיה אייל"
"אבל זה גיל"
"הוא החליף שם" אמרתי.
"אבל אני לא רוצה אייל"
"אבל אייל הוא בחור נחמד, קצת גדול אבל הוא לגמרי נחמד!" אמרתי.
"אוף" אמרה עדי.
היא לקחה בובה בלונדינית כיהה לבובת ברבי, עם ציצי חדים מידי ואמרה "זאת נועה"
היא לקחה עוד בובה בצורת זכר עם שיער זכר "וזה יהיה עכשיו גיל" אמרה
"את לא יכולה להיות כזאת תלותית על בחור" אמרתי "הוא עוד יברח ממך" היא הסתכלה עלי במבט מסכן. "תביני את צריכה להיות השולטת"
"ובכל זאת זה יהיה גיל" אמרה עדי.
לקחתי עוד בובה. לשם שינוי עם שיער אדום. "ומי זאת?"
"אודם" אמרה עדי.
"מקורי" אמרתי בציניות שילדים בגילה לא מבינה.
היא חייכה מרוצה מהרעיון הגאוני שלה. היא לקחה את שני הבובות שהיו כבר קודם בידה והתחילה לפתח בניהם שיחה.
שנמאס לה היא הלכה לישון ואני לקחתי את אייל הבובה איתי לסלון.
"את באה אלי היום?" שאל אייל הבובה, או יותר נכון אני שאלתי עם קול כאילו גברי דבילי לגמרי.
"או אייל איזה תכניות יש לך לגבי?" שאלתי את אייל הבובה. לרגע הבנתי שאני לבד בבית של שלומית.
אני לא יודעת למה אבל פתחתי את התרגיל הזה לפני חמש שנים, אני פשוט אוהבת לחטט בבתים של אנשים אחרים.
כל כך הרבה פעמים הלכתי לבתים של חברים ולרגע אחד שהם הלכו הסתכלתי במגרות.
שלומית היא גרושה. אולי זה מסביר למה יש לה יותר תמונות שלה ושל עדי משל עדי ואביה. הן היו שנהן משפחה מלוכדת. יותר מידי אחד בתחת של השני.
אבל זה היה משהו שהצליח לחמם אפילו את הלב המאובן שלי.
"מה אמרת אייל? שלא יפה לחטט בבתים של אחרים?" שאלתי והסתכלתי על אייל הבובה "טוב, אז כנראה לא היית צריך להשאיר אותי לבד בבית שלך"
אהבתייייייייי
המשךךךךךךךךךךךךךךך
שבת שלווום מאמי
עוייה
איזה פרק יפפפפה
ייאלה תמשיכי בבטטון..
שבבבבבבבבת שלווום
אוו מדהים, ממש אהבתי😊
תמשיכי ..
אתר האהבה הישראלי