תרגישי טוב מאמי . מחחחכה :]
בחורה אחת אותה בחורה מאתמול הופיע מאחוריו. "מי זאת?" שאלה.
"הבת של השכנים"
משום מה הייתה לי תחושה שעברתי את השלב שאני נחשבת 'הבת של השכנים'
לא שלטתי בזה יותר הקאתי. על הנעל שלו. הוא הביט בי דחף אותי קצת אחורה ספק רחוק ממנה ספק רמז ללכת. "אני חושב שכדי שתלכי" אמר אייל.
"כדי שתוכל להשתעשע איתי מחר?" שאלתי וחיוך לא מקוון עלה על פניי. בחיי שאני שונאת אותו, או אוהבת אותו, אני כבר לא יודעת.
הוא הביט עלי ברחמים. "אני מתחתן" אז בצליעה של שיכורים חזרתי הביתה. ובכיתי כמעט כל הלילה.
זאת פעם ראשונה שנשבר לי הלב. עכשיו הבנתי כמה זה כואב.
הוא בהחלט קבע מתי זה נגמר.
פרק 10
חבר הוא אחד שמכיר אותנו, אך אוהב אותנו בכל זאת.
[פר. ג'רום קומינגס]
למחרת בבית ספר ניסיתי לראות הכי טבעי שיכולתי. למה שאני אתן לאנשים שלא מתים עלי כגון נטע לראות אותי בייסורי, ותאמינו לי היא הייתה נהנית מכל רגע!
שחזרתי מהבית ספר ראיתי את החברה סליחה ארוסה של אייל. ליבי נמחץ כמו סיגריה, שאגב ממש בא לי סיגריה עכשיו, כשראיתי את פניי זוהרות. היא בטח מצאה הרגע את שמלת חלומותיה. או אלוהים זה לא פייר שנותנים לבחורות כמוה את הכל ולי נותנים רק את השאריות.\
אוקי אולי קצת הגזמתי. רציתי לנסות להכניס לעצמי לראש כמה הוא לא שווה את זה, אבל רק מלחשוב על זה היה לי בחילה.
כי העדפתי לעשות את מה שכל הבחורות עושות במצבים כאלה שהחבר שלהן זורק אותם בשביל מישהי אחרת למרות שתכנית אף אחד לא זרק אותי כי לא ההינו יחד, ולהתחיל לרחם על עצמי.
אז שחזרתי הביתה עשיתי פשיטה על ארון הממתקים את כל הביסלי והבמבה. את הגלידה מהמקרר, נחשי גומי, מלא, מלא שוקולד מכל הסוגים. ועוד על מיני ממתקים שהצלחתי לגרד ממטבח.
"את לא מתכוונת לאכול את כל זה" אמרה אמא שלי בחשש אני חושבת שיותר בכיוון של מפחדת לשאול.
"או לא, אני מתכוונת לבנות מזה שש-בש" אמרתי. אמא והשאלות המטומטמות שלה.
"למה את צריכה כל כך הרבה ממתקים?"
"כדי שיהיה לי מה לאכול, ואני לא ימות מרעב" אמרתי.
"אוקי, לוטם אלן האם תועילי בטובך לספר לי מה את מתכננת?" שאלה אמא.
"לא לצאת מחדר במשך תקופה ארוכה" אמרתי ונכנסתי לחדר שלי "ובגלל זה אני צריכה אוכל" הוספתי לפני שנעלתי את הדלת.
"את מודעת לזה שאת צריכה ללכת לבית ספר" אמר אמא עצבנית.
"בשביל מה?" שאלתי "גם ככה אני מתכוונת לחיות על שבונכם עד כמה שאני יכולה ואם ימאס לכם ממני לחתום בלשכה"
"אם את מתכננת להבריז אני אשבור לך את הדלת" אמרה אמא.
פתחתי לי במבה. "אוף איתך" אמרתי "אז אני לא אבריז" אמרתי "אבל אל תצפי לראות אותי אחרי הבית ספר!"
נשכבתי על המיטה וחיבקתי את דובי. כן דובי, לא הייתי מקורית מספיק בגיל שנתיים בשביל להמציא לדובי שלי שם אז קראתי לו דובי. תאשימו אותי גם בזה.
עצמתי את עיני ודמיינתי לעצמי איך אני באמת חייה בחדר על ממתקים ומשמינה ונראית כמו דודה שלי מנתניה. דובה ענקית. בזמן שאייל והמה שמה היותר מידי יפה ויותר מידי מושלמת עם השיער היותר מידי חלק מתחתנים מגדלים ילדים ואני נשארת לבד למשך כל שארית חיי.
סיפור עצוב לא?
דפיקה נשמעה בדלת. "אמא תעזבי אותי כבר!" צעקתי עליה עצבנית.
ואז נשמעה הדפיקה הסודית. שתי נקישות הפסקה, נקישה הפסקה ואז עוד שתי נקישות. אז ידעתי שזה עידן.
שההינו קטנים ההינו בטוחים שכל המבוגרים הם מפלצות שרוצות לקלח אותנו. ההינו מתחבאים בחדר וכל פעם אחד היה מתגנב למטבח וגונב אוכל כדי שנדע שמי שרוצה להיכנס זה לא אויב כלומר אמא ואבא שלנו. המצאנו את הנקישה הסודית. שעכשיו אחרי שסיפרתי לכן היא כבר לא כל כך סודית.
פתחתי את הדלת דחפתי אותו פנימה נעלתי שוב וחיבקתי אותו כל כך חזק עד שלרגע חשבתי ששמעתי עצם נשברת.
"אמא שלך אמרה שאת עושה בעיות" אמר עידן.
"ממתי אתה מקשיב לאמא שלי?" שאלתי.
"מאז שהכרתי את הקציצות שלה" אמר עידן "מה קרה?"
אוף! אני חייבת להיות כל כך רגשנית? התחלתי לבכות, ולבכות ועוד לבכות וניסיתי להסביר לעידן על מה כל הבכי אבל זה היה די קשה.
אבל עידן הבין בסופו של דבר. עידן תמיד מבין אותי, יש לו ניסיון בלהבין אותי.
"להגיד לך מה אני חושב?"
"אני חושבת שעדיף שתשקר" אמרתי מודעת שעידן לא ירחם עלי ויגיד לי הכל בפנים.
"אז הגעת למקום הלא נכון" אמר עידן "את התחלת את כל הסיפור הזה, את ידעת שהוא גדול וזה מה שעשה לך את כל העניין להכניס קצת עניין לחיים שלך, זה היה מטומטם וילדותי. הייתי צריכה לגמור אם זה שנייה אחרי שזה התחיל להיות משחק למבוגרים בלבד. אז הינה ילדה העונש שלך. שברון לב ילדה. בחרת בגבר הלא נכון והינה גזר הדין. את תעברי את זה כי את חזקה בשביל לא לעבור את זה. ואני אהיה איתך כי אני מטומטם בשביל לתת לך לתבוע בכאב שלך...ואל תגידי שאין לך שום כאב כי הכאב מתפשט לך מהעניים"
ממש לא ידעתי אם לקפוץ עליו בחיבוק ולומר לו תודה שהוא איתי או להרביץ לו על זה שהוא חייב לומר לי את האמת.
אז בכיתי. והוא חיבק אותי. אז נרגעתי ושוב פעם בכיתי. וככה זה חזר על עצמו.
וכל הממתקים שהיו המורים להספיק לי לשבועה הקרוב הספיקו לי בקושי לשעתיים.
נשענתי על כתפו של עידן. ושוב ההינו אני והוא, נגד כל העולם.
"שלומית יודעת שאת גומרת לה את הגלידה בבית?" שאל עומר שעדי הלכה לישון.
"אני במצב רגיש היא תבין" אמרתי "חוץ מזה היא יכולה מצידי להוריד לי במשכורת"
הוא צחק. ואז הבין שהייתי רצינית. "אז מה יושב לך על הלב?"
"על הלב שלי לא יושב כלום, על הברכיים של אייל יושבת בחורה חדשה מושלמת עם טבעת ארוסים" אמרתי ושוב פעם רציתי לבכות.
"מגיע לך" אמר עומר.
"אתה סתם אומר את זה כי אתה מקנא" אמרתי.
"וואלה? אני? מקנא?" שאל עומר "להזכיר לך מי ניסתה להתחיל איתי בפעם הקודמת שהיית פה?"
"אל תחמיא לעצמך" אמרתי "עדי קטנה מידי בשביל להתחיל איתך"
"מצחיק מאוד" אמר עומר.
"אני רק מחכה לרגע בו גם אתה כמו כולם תבגוד בחברה שלך" אמרתי.
"אני לא כזה" אמר עומר.
"חרטה!" אמרתי "אתה בדיוק הטיפוס הזה, אתה רק מנסה להסתיר את זה מתחת לפנים של הילד הטוב ירושלים"
"מה את אומרת?"
"לחזור על זה שוב?" שאלתי.
"לא צריך" אמר עומר.
"שתחרר בן אדם" אמרתי "חיים פעם אחת ולאף אחד לא יפריע אם תדביק לי נשיקה סתם ככה פתאום, וחברה שלך אפילו לא צריכה לדעת על זה"
"אז זה מה שאת רוצה?"שאל עומר "נשיקה?"
"נו מה אתה בקטע של לשגע פילים?"
"אם איך שאת אוכלת עכשיו אז כן" אמר עומר.
חייכתי. "אתה יכול להיות דווקא די מצחיק שאתה מנסה" אמרתי.
"אני מאוד משתדל"
"לא מספיק תשתדל יותר" אמרתי.
"לא למה את? הכי מצחיקה" אמר עומר.
עדי קמה והסתכלה עלינו בחיוך, או יותר נכון על הגלידה."נשאר קצת?" שאלה עדי.
הסתכלתי על הגלידה וקירבתי את הקופסא הקפואה לגופי באימה מעצם העבודה שהיא רוצה קצת מהגלידה שלי. כלומר של שלומית.
"לא" אמרתי.
לאט, לאט החיוך מעל פניה של עדי ירד.
"היא צוחקת" אמר עומר וגנב את הגלידה מידי "קחי" אמר והביא לה כף.
"בואו נשחק משהו" אמרה עדי בזמן בליסת הגלידה מול עיני. ליבי נמחץ שוב.
"מה בדבר רולטה רוסית?" שאלתי.
"איך משחקים?" שאלה עדי.
"טוב אז..."
"אי, אי אני חושב שעדיף שלא" אמר עומר וגרר אותי למרפסת. "מה נסגר איתך?"
"אמרתי לך שאני במצב רגיש" אמרתי.
"אבל היא עוד תיקח את זה ברצינות"
הסתכלתי עליו במבט אטום.
"את לא היית רצינית נכון?" שאל עומר.
"ברור שלא" אמרתי "אני רוצה לקבל גם כסף היום אתה יודע".
שחזרנו לעדי היא הכריחה אותי לשחק איתה ברביות. הסתכלתי על אייל הבובה והתחלתי לבכות. עדי נבהלה והתחילה גם לבכות ושנינו ישבנו בחדר שלה ובכינו. עומר נכנס בבהלה לחדר והרים את עדי בידיים שלו. חשבתי על זה כמה נפלא היה אם הוא היה מרים גם אותי.
ולרגע גם כמעט קינאתי בה על כך.
שהיא נרדמה בסלון הוא חזר אלי והסתכל עלי.
"מה?!" שאלתי אחרי שגם אני נרגעתי.
"את יודעת למה אייל לא לקח אותך באמת ברצינות? למה לא יכולתם לומר שאתם חברים?" שאל עומר "כי את בעצמך לא לוקחת את עצמך ברצינות, כי את מראה כאילו לא אכפת לך מכלום, צאי מזה"
ששלומית חזרה הביתה היא ראתה את קופסת הגלידה ריקה על השולחן. "עדי אכלה את כל זה?" שאלה.
"הייתי רעב" אמר עומר. ומן רפלקס כזה הכריח אותי לחבק אותו. כי זה כיף שיש מי שיציל אותך לפעמים.
מהמם!
מאיםה את מביאה את כל המשפטים?
עורמ והיא יהיו ביחד בסוף..
והוא כזה שווה וזה כ"כ מגיע לה!
איזה חמווד הוא !!
ממש יפה 😊
תמשיכי ..
איזה חמוווד עוווווומר ..
המשך :]
עומר הזה פשוטט מתוקייייי
תמשיכי מאמי
הייתי אומרת שמגיע לה!
זה מקסים😊😊
QUOTE (-ליאורוש- @ 15/11/2008) איזה חמווד הוא !!
ממש יפה 😊
תמשיכי ..
:]
איזה פרק מדהים!!!!!!!!
ועומר כזה מאמי אני רוצה אותו!!!
רציני הוא מתוק..
למה יש לו חברה אוף?!
המששך
אתר האהבה הישראלי