פרק 1
אנחנו יודעים מה אנחנו, אך לא מה היינו יכולים להיות
[ויליאם שקספיר]
שנולדתי ירד גשם, מבול. אני לא חושבת שאי פעם ירד כל כך הרבה גשם כמו באותו יום.
יש אנשים שיגידו משפט קיטצ'י כמו "השמים בכו כי אבד להם מלאך"
בנינו זאת הייתה הדרך של העולם לסמן להורים שלי איזה טעות הם עשו, אבל שעושים טעות עושים טעות.
נולדתי אדומה שמנה ובכיינית.
גדלתי להיות רזה מידי לבנה מידי ומרושעת. טוב אולי לא מרושעת אולי יותר בכיוון של משועממת.
ההורים שלי אומרים שתמיד ניסיתי לבדוק את הגבולות שלהם, כלומר עד היום.
אבל גדלתי לא רע. אני בת 16 וחצי ויש אנשים שיגידו שאני היהלום שבמשפחת אלן. ואני יודעת את זה,
בעוד אחותי הגדולה בת ה 19 גורל זכתה בחוכמה ובתמימות ובתמיכתם של הורי, אני זכיתי ביופי.
אבל אל תסתכלו עלי כעל שוויצרית. אף פעם לא תרחטתי להשקיע במראה שלי, עד היום אני מעדיפה להיות עם ג'ינס או מכנס קצר פשוט וחולצה שגדולה עלי
באיזה כמה מידות ולכן לרוב תמצאו את הכתף שלי בחוץ. אני מסרקת השיער החום זהוב שלי בצורה רשלנית ונותנת לו להיות פזור לאורך כתפי וליפול על פני באדישות.
לעיתים רחוקות אני מתאפרת רק במקרי חרום.
ולמרות כל זה תמיד הייתי המרכז בלב ליבם של הגברים.
ואני נהנת מזה אני לא ישקר.
"את יכולה להפסיק להסתכל על הטלוויזיה כמו איזה זומבי ולהוריד את ליטל?" שאלה אמא בעצבנות.
הוא לא כל כך קטם, רועה גרמני. אבל הוא היה פעם קטן.[LITLE]נאנחתי עצבנית. ליטל זה הכלב שלי
"את לא צריכה לצאת עלי אני יוריד אותו" אמרתי עצבנית.
קראתי לליטל שראו על פניו שהוא מרגיש את השלפוחית שלו לפני התאבדות.
איך שירדנו הוא רץ לדיונה ליד הבית והשתין. לאחר מכן הוא התחיל ללכת ולהריח קקי של כלבים אחרים ולחפור בורות להעיף עלי חולות ולנבוח על כלב אחר שעבר.
"ליטל!!!" צעקתי עליו שהוא התחיל להריץ אותי.
"את מודעת לזה שזה רצח לקרוא לכלב כזה בשם כזה?"
הסתכלתי על אמיר במבט זועף. "הוא קטן בסוגו" אמרתי במשיכת כתף.
אמיר ואני ידידים מכיתה ו' מיימי הגשר, שנינו עברנו בגבורה את תקופת הפלדה בשיניים בגבורה.
"בהחלט בסוגו" אמר אמיר.
חייכתי אליו. "מותר לך בכלל לדבר איתי?" שאלתי והסתכלתי לצדדים בפחד.
"אה?"
"נו אתה יודע..."
"מה עשית ממנה"
"אהמ...אתה יודע, מפלצת" אמרתי "בדיוק מה שהיא"
"הגזמת" אמר אמיר "חוץ מזה שהיא חברה שלי כבר שנה, לא חשבת על להתחיל לקבל אותה?"
"אני מקבלת אותה בדרך הכי טובה שיש" אמרתי "רחוק מעין ורחוק מהלב, זאת היא שלא מקבלת אותי"
"את טיפשה" אמר אמיר.
"אתה היחיד שמכיר אותי" אמרתי.
"יוצאים היום, את באה?" שאל אמיר.
"אולי."
"גם נטע תבוא" אמר אמיר "תתהנגי יפה"
"אם היא תתנהג יפה ותעזוב אותי אז אני גם יעשה את זה"
"אני עוד יתחיל לחשוב שאת מקנא בה"
"או אמיר אתה לא יודע כמה! אני מאוהבת בך" אמרתי "ברצינות"
הוא גלגל עיניו.
"לוטם! אני מזהיר אותך"
"אני בכלל לא יודעת עם אני יוצאת" אמרתי "אין לי כוח, אולי אני סתם ילך להסתובב עם ערן"
"אתם ביחד?"
"למה צריכים להיות ביחד בשביל להסתובב?" שאלתי והרמתי גבה.
"אני לא יודע, אצלך קשה לדעת"
"יאללה מה עשית ממני" אמרתי.
"אני חושב שערן קלקל אותך" אמר אמיר.
"קלקל אותי? אולי אני אותו" אמרתי.
"גם" חייך אמיר.
החלטתי בסוף לצאת בערב. היו שם אמיר, נטע, שגיא וידידה חדשה שלו שהתבררה כסיוון, שני, עמית, דניאל ואפרת.
התיישבתי ליד אפרת וסיוון. "אמא שלי לא אוהבת שאני מסתובבת איתכם" אמרתי.
"למה?"
"היא אומרת שאתם הופכים אותי למה שאני עכשיו" אמרתי.
"חחח...את מקלקלת אותנו והיא מאשימה אותנו?" שאל עמית "אני עוד יעלב"
"י'אללה גם כן אתה" אמרתי "אתה סכנה בפני עצמה"
עמית חייך בגאווה.
"את בטח שונאת את שגיא על שהביא אותך לכאן" אמרתי לסיוון.
סיוון הסתכלה עלי במבט תוהה. "מה פתאום."
"אל תיתממי" אמרתי "גם אני לא הייתי רוצה להיות כאן במקומך, תכלס? אני לא חושבת שהייתי רוצה להתחבר אליהם.
אבל אני חברה שלהם כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי, או פחות או יותר מכיתה ד' מבינה?" חייכתי אליה "ברגע שאת נכנסת לזה את לא יכולה לצאת
קחי את זה בחשבון"
"הבן אדם היחיד שהיא צריכה להיזהר ממנו זה את" אמר נטע.
"לא נטע, הבן אדם היחיד שצריך להיזהר ממני זאת את" אמרתי "לא היא" חייכתי אליה חיוך מרושע והיא חיבקה את זרועו של אמיר שנאנח.
"חנפנית" מלמלתי.
"אני מתה לסיגריה" אמרה אפרת.
"ממתי את מעשנת?" שאלתי.
"פיי...כמעט שבוע" אמרה אפרת.
"רציני?"
"את בקושי יוצאת מהבית, מה את רוצה?"
"אין לי כוח" אמרתי.
"אחר כך היא אומרת כל הזמן שמשעמם לה" אמר אמיר.
"כי אם עידן לא פה אז היא לא באה" אמר דניאל.
"עידן" אמרתי ועשיתי פרצוף עצוב.
"למה הזכרת?" שאל עמית.
"מתי הוא חוזר?" שאלה שני.
"לא יודעת" אמרתי "הוא יכול להיות שם אפילו כמה שנים, זה תלוי בעבודה של רונית"
עידן, הוא הידיד הכי טוב שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. ואפילו מלפני. היחיד שיודע איפה החבאתי את הכובע של אבא שלי בטיול של המשפחה שלי והמשפחה שלו לצפון שאבא שלי רצה
לשים כובע זוועתי מצחייה על הראש שהביא לו מראה של חורני. ועד היום הכובע שוכן לו אי שם מתחת לשידה בצימר בצפון.
אמא שלו, רונית קיבלה איזה ג'וב מהעבודה שלה בחו"ל. ולקחה לי אותו בלי רחמים .
היא הבטיחה לי שהיא תחזיר לי אותו, אבל היא לא יודעת מתי זה יהיה.
"זה הזמן הכי ארוך שבו לא נפגשנו" אמרתי בפצוף רציני.
הם צחקו. אני לא צחקתי לא חשבתי שזה מצחיק.
"אז עושים משהו בסוכות?" שאל דניאל.
"למה שנעשה משהו בסוכות" שאלה שני.
פני האורו בשמחה "כי משעמם לי" אמרתי "חייב לעשות, סיוון תבואי גם, נטע אל תבואי"
"מי שואל אותך" אמרה נטע.
"אמיר לא רציתי להביא את זה לידי כך, אבל אם זה הולך ככה, אל תבוא"
אמיר צחק. "בטח אני בא, לאן אני בא?"
"תביאו רעיון" אמר דניאל.
"אני לא יודעת עם אני יבוא" אמרה שני "אני נוסעת ליאלת עם תמיר"
"ולא הזמנתם אותנו?" שאל עמית משחק אותה נעלב.
"חשבנו על משהו אינטימי" חייכה שני.
צחקתי. "בואו כינרת" אמרתי.
"לא, בואו ים המלח" אמרה סיוון.
"רעיון טוב, ואני שמחה שאת מדברת" אמרתי.
"היא בדרך כלל מדברת" היגן עליה עמית "את פשוט הבהלת אותה"
חייכתי בתמימות.
"אבל מאיפה יש לנו כסף?" שאלה אפרת כצפוי מילדה בלי עתיד כמונו, שהיא עצלנית מידי בשביל לעבוד.
"נקודה למחשבה" הסכמתי.
"אני בניגוד אליכם עבדתי" אמר אמיר.
כמעט נחנקתי. "תיזהר" אמרתי "עוד יצא ממך משהו"
מושלם!
מחכה להמשך=]
אוהבת אותך מלא=]
יייייש !עוד סיפווור 😊😊
ממדההים !
תמשייכי =]
אהבתי את הכותרת 😊 אחח קאמפ רוק איזה סרט מדהייייים (:
והסיפור? נשמע יפה , תמשיכי מוכשרת 😊
חחחחחחחח
מ-ד-ה-י-ם !-!-!
יאוו מירביי אהבתי.. בעצם אני אוהבת את כל הסיפורים שלך (:
תמשיכיייי מהר
אוהבת המון המון 3>
יה עוד סיפור שלך , חיכיתי לו 😊
התחלה יפה , תמשיכי .
תודה בנות =] אולי עוד מעט המשך 😊
מה זה אולי?! עכשיווווווו 😁
3>
