כשטיפה אחרי טיפה נופלת על החלון בחדר אני ניזכרת בך.
הרי זה קרה בסתיו,זוכר?
אתה בטח לא זוכר.
או שאולי את לא רוצה לזכור את זה בכלל.
הרי עכשיו,היא יותר טובה ממני.
או שתמיד הייתה ואני לא ידעתי?
עוד שהיינו ביחד ידעתי שאתה עדיין מרגיש כלפיה משהו.
אתה אמרת לא..מה פתאום..
העלק.
איך אתה מסביר את זה שאני עכשיו כאן לבד.
יושבת ומסתכלת עליכם מהחלון.
יושבים לכם בפרגולה.
הגשם יורד ומתחזק.
ולכם לא אכפת.
אתם ממשיכים לצחוק.
שוכחים..שאולי כאן למעלה יושבת שאני ומביטה בכם מהחלון.
אותו חלון שבגד בך..החלון שקנית לי בשבילו וילון כל כך יפה.
הוילון המחורבן שלך לא הסתיר את אותה הנשיקה שנתת לה כאן למטה מתחת לפרגולה.
כשאני ראיתי הכל.
===============================================
"שוב בכית?"שאלה סיוון מביטה בי במבט מיואש.
"אולי תפסיקי להסתכל עלי עם המבטים המיואשים שלך?"היא עצבנה אותי כל כך.
את לא רואה באיזה מצב אני נמצאת? תחייכי כלבה! תחייכי!
עדיף חיוך דבילי מאשר מבט מיואש ודוקר.
"בואי נצא היום..אולי צריך להשתכר?לאבד את עצמיך לכמה רגעים.. רק כדי להחזיר את עצמיך כמו שאת רק פונה לכיוון אחר,כיוון חדש,אולי שתראי כבר משהו באופק."שמעתי את המשפט הזה כבר כל כך הרבה פעמים.
אולי לא סתם?
אולי באמת כדאי כבר לעשות משהו עם עצמי.
לא!
"את יודעת.. כבר השתכרתי.. ואיבדתי את עצמי..וחזרתי לעצמי.. את יודעת מה אני רואה באופק?
אותו ואותה מתנשקים ומתמזמזים לי מתחת לפרגולה..את לא חושבת שזה קצת יותר מסובך מאיך שזה נישמע?"
צעקתי עליה לא דופקת חשבון.מוציאה עליה את העצבים שלי אחרי לילה מעצבן שבקושי ישנתי.
"דבר ראשון.אל תצעקי עלי.דבר שני..אם את חושבת שלשכב במיטה כל היום ולבכות על המזמוזים שלהם מתחת לפרגולה זאת הדרך הטובה ביותר להמשיך להתמודד עם המצב אז קדימה.. לכי על זה.. תמשיכי..
הרי מזה יצא לך הרבה אם את עושה את זה.."
היא דיברה בציניות ופגעה בי מאד.
כמה שהיא לא תנסה לדרבן אותי זה כניראה לא יצליח לה.
"רועי יכול לתת לך ספר טוב כמו שאת אוהבת.. אולי תקראי.. תתנתקי קצת.. אולי זה יעזור. כבר ממזמן לא קראת."הדבר היחידי שרציתי לדעת זה לא מתי הוא יביא לי את הספר.. זה לא איזה ספרים הוא קורה.. אלא מי זה בכלל רועי.
"מי זה רועי?"שאלתי בשקט מביטה בנקודה אחת,מנסה להתרכז במשהו הזוי ולא קיים.
"רואה.. את אפילו לא יודעת מי זה רועי!" היא דקרה שוב.
"רועי זה השכן החדש שלך רק שתדעי לך.ובדיוק עכשיו פגשתי אותו."
שיהיה.. פגשה.. לא פגשה..
"מה שתגידי.." בחרתי לסנן.
"טוב.. שמעי.. אני הולכת. אני לא חושבת שיש לי הרבה מה לעשות כאן.אני ממילא כבר הפכתי להיות למשהו סתמי שלא באמת אכפת לך ממנו.. אז אני פשוט לא יטרח יותר אולי אפילו להגיע.את ממילא לא מקשיבה לי.."
היא קמה מהכסא בעצבנות יצאה מהחדר וטרקה את הדלת.
"תחשבי מה שבא לך!"צעקתי בעקבותיה.
====================================================
"נס או שוקו?"
שאלתי את אור שהיה מרוכז מאד באיזה סרט שאמר שלא הספיק לראות עד הסוף אתמול.
"נס." כבר ידעתי את המתכונת הקבועה. 2 כפיות קפה,2 וחצי סוכר,חצי מים,חצי חלב.
אור היה היחידי שלא התערב בחיי הפרטיים ואיך הם נהרסו.
הוא הכיר אותי יותר מדי טוב ולכן ידע שלא שווה לנסות אפילו.כי אני עקשנית ואם אמרתי לא אז זה לא.
"עסוקה היום?"הוא התקרב אליי מאחור.
"לא.פנויה לגמרי" חייכתי מגישה לו את הכוס שלו.
"טנקס מותק."הוא חייך אליי והלך שוב להתיישב על הספה.
"למה שאלת?"הסתקרנתי.
"לפי העיניים הבנתי שלא שווה לנסות אפילו.וויתרתי חומד."
"אני לא ויתרתי." רציתי לעצבן אותו.
"סבבה.היום ברבע לשבע תחכי לי מתחת לבית,אני יבוא לאסוף אותך."
הוא אמר ישר ולעניין.
"ואם אני יבריז..אתה תרביץ לי חזק?"ניסיתי להתבדח.
"אני ירביץ לך ככה חזק שתחזירי לי שקל שקל על הדלק שיעלה לי להגיע לבית שלך."
התיישבתי לידו תופסת את השלט של הטלויזיה ומכבה.
"מממ.. איי איי חבל.. דווקא מהקטע הזה הייתי רוצה שתראי את המשך הסרט."אמר אור.
"מממ...איי איי חבל.. דווקא מהקטע הזה הייתי רוצה שלא תראה."
"את מעתיקה ממני משפטים וזה אל מוצא חן בעיני."הסתובב אליי ותפס ברגלי.
"זכותי המאלה.הבית שלי,השלט שלי,הדברים שלי."הוצאתי לו לשון.
הוא התחיל לדגדג לי בכף הרגל שהתחלתי לצרוח.
"טוב.אז אני זז.תביאי נשיקה לאבא."
נתתי לו נשיקה על הלחי והוא יצא.
בא לי לתת לו מכות ללא ספק.
====================================================
-השיחה מועברת לתא הקולי-
בפעם המאה אני שומעת את זה.
אם היא לא תענה לי עכשיו אנ נורא יתעצבן.
טו..טו..טו.. "הלו?"
"אולי תפסיקי לסנן אותי מטומטמת?!"צעקתי לתוך השפורפרת בקול.
"מי זה?" שמעתי את הקול של אמא של ענת.
שיט.ניתקתי.
מזל שהמספר היה חסום.
====================================================
"אני מספיק חתיך בשביל לצאת לערב כזה מקסים עם בחורה יפה כמוך?"
שאל אור,מביט בי לבוש בחליפת הארמני השחורה שלו.
"אור? יכולת להגיד לי לפחות שאנחנו נוסעים למקום יוקרתי.."התעצבנתי
"מה את מתלהבת.. את לא נכנסת לשם." תקף וניכנס לאוטו.
עמדתי קפואה במקום עם כמה וכמה סימני שאלה לא ברורים.
"אור,אני לא מתכוונת ל...וואו!..אהבתי!" הבטתי על היפיפיה שהייתה על התמונה שהייתה בתוך המחשב הנייד של אור.
"מי זאת?" הבטתי עליו בהתלהבות.
"שיר.בת 18,גובה מטר שבעים ואחת,משקל 58 ק"ג,הקיצר.. כוסית לא?"
הוא הביט בי בחיוך ממזרי על הפנים.
שלחתי לו מבט של -תעשה לי טובה כאילו היא שמה עליך-
והוא התחיל לצחוק,למרות שלא כל כך הבנתי ממה.
הרכב נעצר בפתאומיות.
או בפתאומיות בשבילי לפחות.
ולאוטו נכנס בחור גבוה כניראה בגיל של אור,ניראה מאד טוב,גוף בנוי,שיער שחור,עיניים ירוקות וקצת זיפים,ממש גברי אבל מתוק.
"אני יוצא איתה.. אמרתי לעצמי.. ומה אני ישאיר אותך לבד?.."הוא הסתכל עליי בחיוך ממזרי.
"אז אמרתי לעצמי.. את תכירי מישהו חדש חתיך וחכם אומנם לא כמוני.. אבל גם משהו."
הבחור מאחור חייך,כניראה הייתה להם כבר איזה תוכנית.שעליה לא ידעתי.
"טוב יאללה.. תעופו לי מהעיניים.. יש לי דייט עוד חמש דקות."
יצאנו מהרכב היוקרתי של אור שכמובן אל היה שלו אלא עוד אחד מהצעצועים של האבא המליאן שלו.
אני חייבת להודות.. שבמאה מטרים הראשונים שהלכנו ביחד במרכז העיר לפחות 20 בנות הזילו ריר על..
איך קוראים לו?!.. עיקמתי אף לרגע והסתובבתי אליו ישירות.
"איך קוראים לך?"
הוא היה מופתע מהפתאומיות שבה שאלתי את שאלתי אך מיד נירגע ואמר:"נדב"
מהרגע הזה קלטתי ישר מה עשה אור........
===================================================
התחלה דיי משעממת הייתי אומרת.
אבל.. זאת רק ההתחלה.. מבטיחה שזה ישתלם בהמשך.
😊
לילה טוב.
-למי שיש כח-תגיבו!-
😊
משעממת ? לאאאאאאאא !!
איה יפה תמשיכי
מאוד יפה ...
אבל תפרטי מי הוא מי
אהבתייייי :]
תמשיכיי מאמי...
אחרי תקופה מאד מאד ארוכה.. הנה חוזר הסיפור ובגדול.
מקווה שהקוראים יחזרו... 😊
--------------------------------------------------------
הבטתי במנורה הגבוהה המנופצת מעל ראשי וחשבתי לעצמי..
אם יש תיאור הכי מדויק שבעולם לאיך שהלב שלי ניראה-אז זה בטח ככה.
מעניין אם גם למנורה זה כואב ככה ומפריע כמו לי.
הרי מחר בוודאי יסדרו את זה.. היא בטח התנפצה או יותר נכון נופצה עלי ידי פרזיט מטומטם כבר מאות פעמים,היא בטח כבר התרגלה.
ואת הלב שלי ניפץ רק פעם אחת,פרזיט מטומטם ושקרן אחד שעוד יצטער על הכל.
אולי כדי שאלך להתייעץ עם המנורה איך היא מסתדרת עם המצב...
----------------------------------------------
"אויש אור..עוד לא התבגרת?!" הבטתי עליו במבט אדיש וציני.
"מותק,אם מבין שנינו יש מישהו שעוד לא התבגר אז אני בטוח במאת האחוזים שזאת את.."
הוא המשיך לבהות במסך המחשב,לוגם מהנס החמים שלו.
"מותק,אין לי מושג את מי לשאול,אז אשאל אותך..כאחי התאום בנשמה.."
הוא הסתובב אליי והרים גבה.
התחלתי לצחוק והוא הסתובב חזרה למסך.
"למה לעזאזל כולכם חושבים שלא התבגרתי?אני בנאדם! שברו לי ת'לב..כואב לי.. הנשמה בוכה..אני כואבת ובוכה..למה אתם לא מבינים את זה?!"
בתנועה חדה הוא קם מהכסא וזרק את עצמו לידי על המיטה.
"זה בכלל לא קשור לזה ! סיוון,את לא מבינה ,את לא ממשיכה...את נשארת באותו מקום כבר כל כך הרבה זמן... את לא ממשיכה להתבגר.. את לא מבינה שחלק מהעניין הזה זה תהליך של התבגרות וגם של התגברות..אולי תתגברי כבר?"
הוא קם מהכסא תפס את הז'קט ויצא מהחדר.
יכולתי לשמוע את הדלת של הבית נטרקת.
יופי.עוד טריקה "בפנים".עוד אדם שפגעתי בו עם הטיפשות שלי.
דיי.נימאס לי.אם הגעתי למצב שפגעתי באור-אז המצב שלי באמת אנוש.
--------------------------------------------
חודש מאוחר יותר.
"אני טס להודו.זה סופי."הוא חיבק אותי בעדינות,ואני רק נשענתי על כתפו,רועדת,עצובה,מזילה דמעה קטנה של עצב,של פחד,מה אעשה כאן בלעדיו.
"להרבה זמן?" רציתי שיגיד לא..לשבוע..שבועיים..לא יותר..
"בינתיים לחודשיים ואחרי זה כבר ניראה מה ואיך יסתדר."זהו.נשברתי.התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה ואבודה.
"לא..לא.. סיוון דיי..אל תעשי לי את זה..את יודעת שאני לא יכול כשאת בוכה."הרחיק אותי אור בשביל להסתכל על פניי..פני הנוראיות.. הוא הביט על הלחיים האדומות שלי,על השפתיים הרועדות,על העיניים מוצפות הדמעות..ועל הטיפות הקטנות שהמשיכו לזלוג לאורך פניי.
"אור,אני ישתגע בלעדייך.."ניסיתי לשכנע כאילו זה יעזור.
משהו שכבר סגור מבחינת כל החברים שאיתם טס,משהו שסגור מבחינת הכרטיס ששכב על השולחן..תמים כזה..רק מחכה שישתמשו בו..ויהינו ממנו..
אלוהים..כמה שלא רציתי שהוא יסע..כמה שלא רציתי שיסע לכל כך הרבה זמן הוא נסע.
ליוויתי אותו לנתב"ג ביחד עם אסנת,'תשמרי עליה חומד..היא תצטרך אותך לידה..המותק הקטנה שלי'
אמר לאסנת כשכבר היה במדרגות הנעות.
ואני רציתי לרוץ לשם..לעצור אותו..להחזיר אותו.
אבל כבר היה מאוחר מדי.
--------------------------------------------
חודשיים מאוחר יותר.
"בובה שלי..תתעוררי.." הרגשתי את שפתיו של רועי על האוזן שלי לוחשות לי בקול גברי וכל כך מתוק.
הזיפים שלו דקרו אותי קלות בלחי ונתנו לי הרגשה מדהימה.
שלחתי לאוויר צחקוק קטן וערמומי וירדתי מתחת לשמיכה, שמעתי את צחקוקו משולבות בגניחות עדינות ועליתי מיד למעלה כדי שלא יחשוב שיש לי כוח לעשות עכשיו שוב מה שעשינו לילה קודם.
קמתי מהמיטה מתקדמת לעבר השירותים שומעת את קולו של רועי מאחורי.
"סיוון..את כל כך סקסית" הסתובבתי והוא חייך אליי חיוך קטן ושובב.
נכנסתי לאמבטיה פותחת את הברז באמבטיה מכוונת את המים,שיהיה חמים ונעים.
אחרי חמש דקות החלקתי לתוכה מרגישה איך הגוף שוקע לבפנים.
ים של מחשבות הציפו אותי פתאום...
עברו רק שלושה חודשים ואני כבר כל כך השתנתי.
כל כך אחרת..כל כך משונה.
מה קורה לי? אולי השתגעתי מרוב שאני כבר לא ידעתי מה לעשות.מצד אחד זה מצוין ששכחתי.. שהמשכתי,אבל מצד שני משהו עמוק בנשמה..בלב..מציק לי.
החודש ההוא..אחרי אותו יום שאפילו לאור נישבר ממני..איך בכיתי..איך למחרת רצתי אליו בגשם..ברגליים יחפות..דופקת בכל הכוח על הדלת של הבית שלו..הוא פותח מסתכל עליי לא מבין מה איתי..ואני בשנייה מתעלפת לתוך ידיו כמו מטומטמת..או כמו מישהי שזקוקה לו כל כך.
זה היה חודש שגרתי אצלו כל הזמן..וכל לילה כשהייתי הולכת לישון הייתי משאירה חריץ קטן פתוח בדלת..לשמוע..על מה כל לילה הוא מדבר עם החברים שלו שם.. והבנתי..הם מתכננים לטוס להודו.
בכיתי כל לילה.ידעתי שברגע שהוא ייסע אני יישאר לבד.
"בובה הכל בסדר שם?" קולו של רועי קטע את מחשבותיי.
"כן הכל מצוין אני כבר מסיימת" עניתי ומשכתי את הפקק הקטן והלבנבן שגרם אט אט לכל המים לצאת.
התעטפתי בחלוק הלבן והחמים שלי,ויצאתי מחדר האמבטיה.
"איך היה?" שאל רועי עוטף את עצמו סביב גופי הרטוב למחצה.
"מצוין.."אמרתי ומיהרתי להשתחרר מידיו בשביל ללכת להתלבש.
"אני יחזור היום ממש מאוחר מותק..אל תחכי לי." ביקש רועי ולא היה לי אכפת,כי רציתי להקדיש לעצמי קצת זמן במיוחד אחרי ים המחשבות שהציפו אותי באמבטיה.
"אוקיי ביי" נפרדתי מנו בנשיקה קטנה והוא יצא לעבודה.
----------------------------------------------------------------
"הלו?הלו?"צרחתי לשפופרת המסכנה במטרה לשמוע את קולו של אור מהצד השני.
"סיווני..א...ת.. שומע...ת?" שמעתי את קולו של אור קטוע.
"ממש בקושי!" צעקתי חזרה.
"ח...כ... שני..הה" שמעתי את קולו של אור.
אחרי כמה שניות הכל השתתק.. קיוויתי שהשיחה לא התנתקה.
"מותק?"שמעתי הפעם את קולו של אור בבירור.
"אווררר חיימשלי התגעגעתי אלייך כל כך!" צעקתי מרוב אושר.
"גם אני סיווני" תחושת עצב השתלטה עליי והרגשתי את עיני נרטבות.
"אור מה איתך?איך אתה מרגיש?מה ככה?" ניסיתי לשאוב כמה שיותר מידע.
"הכל מצוין! עושה חיים,חי באיזי, לפעמים משתוללים במסיבות חוף עם מוסיקה אינדיאנית מטריפת חושים,מרגיש מעולה! וככה?..מאד מתגעגע אלייך מותק שלי." הדמעות השתלטו עליי והתחלתי לבכות.
"אל תבכי."שמעתי את קולו לוחש. הוא כאילו רואה אותי.. יודע מה עובר עליי.
"אני ישתדל בשבילך שלא.." הבטחתי.
"תדעי..אני כאן.. כבר עברתי כל כך הרבה חנויות..מקומות יפים..ומכל מקום הבאתי לך משהו מיוחד..
ביקרתי בכל כך הרבה מקומות כאלה בחודשיים האלה.. שהייתי צריך לקנות מזוודה חדשה בשביל לסחוב את כל הדברים המיוחדים שאספתי בשבילך מכל מקום."התחלתי לצחוק ולבכות..וכבר לא ידעתי אם אני יותר בוכה או צוחקת..
"את צוחקת.. ואני זה שסוחב.." התפרצתי עוד יותר בצחוק.
"אני אוהב את הצחוק שלך מרמלדה שלי.. אני יחזור בקרוב..אני כבר משתגע בלעדייך."
כל משפט כזה שלו גרם לי לבכות..עוד ועוד.. הנשמה התאומה שלי בקרוב תחזור.
"אני אוהבת אותך אור.."פתאום הרגשתי שזה כל כך אמיתי.. אנחנו כל כך רחוקים..ואמרתי את זה.. עם כל הכוונה.
"גם אני אוהב אותך נסיכה.."הרגשתי משהו בלב.
"תמחא את הדמעה הזאת מדי אור.."ציוויתי עליו.
"גם את מרגישה אותי?"יכולתי לראות את הפנים היפות שלו מחייכות.
"טוב אני מצטער.. אבל יש כאן תור ענק שרוצה להתקשר לאהוביהם..אז אני חייב לנתק..אני ידבר איתך בקרוב.. אוהב.. ביי"
השיחה התנתקה ואני נמרחתי על הקיר..שוקעת למטה ומגיע למצב של ישיבה ביחד עם השפופרת ביד,בוכה,עצובה ורוצה את אור.
-תגיבו-
לא ממש מובן. אבל יפה
המשששךך..
זה רק עכשיו מסובך..אחרי זה הכל יהיה מובן..
זה סיטואציות ותמונות אמיתיות לגמרי..אולי רק כמה פרטים קטנים שונו.
המשך בקרוב תודה ללידור ואלין 😊 😊 😊
QUOTE (אלין_הבובה @ 08/11/2008) לא ממש מובן. אבל יפה
המשששךך..
😉
סיפור ממש יפה ..רק תספרי קצת על הדמויות שיהיה יותר מובן
אני אווווווווהבת,זה מיוחד..
בת כמה היא?
יותר פרטים רדודים כאלה,לבנות דמות בדמיון.
