זה כ"כ קשה...

אפחד לא מכיר אותי שיכול להגיד שאני לא מנסה
כי ניסיתי הכל ואני נלחמת על זה אבל כבר אין לי מה לעשות כדי להנות עד הגיוס..
אני ממש לא נהנת מהמצב..אין סיבה שאני יהנה..

QUOTE (לילוווווש @ 06/10/2008) עדי את כולה בת 18 , למה כל המירמור הזה ?! 😯
מה יתן לך לשבת בחוסר מעש וסתם לראות איך הזמן עובר לו ...
ויש לך חצי שנההההההה ,
פווול זמן ..
שחרררררררררררי !
......................


כל פעם את חושבת שלילי וזה גורם לך סתם להרגיש חרא

הפיתרון שלך זה לשבת מול מחשב ולמרר בבכי בפורום
למה את חושבת שאני מנסה לעשות משהו?
זו לא דרך לתקן ולשנות דברים!
צאי מהשליליות הזו כבר ולכי תעשי עם עצמך משהו, הפורום הזה לא יביא לך יותר מידי תועלת בחיים!

כמה קל לשבת מול מסך וכל היום לכתוב : "כמה החיים שלי חרא, המשפחה חרא, המצב עם החבר חרא, הגיוס חרא" הכול חרא אצלך

תזיזי את התחת שלך ותנסי לשנות את הדברים, כי מעצמם הם לא ישתנו...
במקום להתמרמר כל הזמן ולהיכנס לדיכאונות תנסי לפתור את הבעיות שלך,
תדברי עם המשפחה, במקום להגיד שחברות שלך שכחו שיש להן חברה שקוראים לה עדי תזכירי להן שיש להן אחת כזו, תעשי משהו בשביל עצמך.

ואם המשפחה שלך אומרת שאת מתנהגת כמו ילדה קטנה, כנראה שהם יודעים מה הם אומרים.
תנסי לקחת לתשומת ליבך את מה שהאנשים הכי קרובים לך אומרים במקום להאשים אותם.

לא מאשימה אף אחד ככה שאל תכניסו לי סתם מילים לפה..
ואני מזכירה לחברות מליון פעם שיש אחת כזאת והן אומרות שזה ישתנה ונשאר אותו הדבר אז מה אני יכולה כבר לעשות להכריח אותן?!לא..!
אני מזיזה תתחת שלי אני לא כל היום במחשב כמו שזה נראה ואני מנסה וכבר לא מוצאת מה לעשות

מסכימה עם אופיר .... #

וואי תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב!!!
את כל כך מזכירה לי את עצמי שזה מפחיד כברר..

תראי קודם כל אל תטעי ותחשבי שהצבא "יגאל"אותך מיסורייך והנה תתגייסי והכל יהיה טוב ויפה ותהיי מאושרת ופה ושם..בכלל לא..את הולכת לאכול הרבה חרא(סליחה על המילה)והרבה חול וחצץ..כי צבא זו אולי מילה קטנה אבל בגדול..זה לא הכי קל..יהיו לך המון המון רגעים שתשברי או שלא יודעת מה..ולא תמיד יהיה שם מישהו איתך...ואת תצטרכי ללמוד להסתדר לבד..כי לא תמיד יש מי שישמור ויגן עלינו בעת צרה או בכלל...יחד עם זאת אני בטוחה שתעברי את זה כמו גדולה תכירי אנשים חברים והכל יהיה בסדר..
אז על הטעות הראשונה שלך שמתי דגש אני מקווה שקודם כל את המחשבה הזו תמחקי מהראש..

דבר שני..יכול להיות שאת עושה משהו או הרבה דברים כדי לא להיות מבואסת וכדי לא להרגיש רע..אבל זה הכל בראש שלך..כל החיים שלי חשבתי שאין לי חברים כל הזמן הייתי בדיכאון הייתי לבד כתוצאה מכך נסגרתי ופחדתי והפכתי לשקטה עם פנים של תשעה באב..עד שהתגייסתי לא הבנתי מה קורה ולמה כולם מתרחקים ממני והייתי בטוחה שאני עושה הכל ע"מ לשנות את המצב שלי..ומה מסתבר?שמה זה לא!!
אמרתי לעצמי..אני לא מכוערת אין בי שום בעיה אז למה?למה אני תמיד לבד ולמה כלום לא הולך לי..
אם דברת על רישיון אז תאוריה ניסיתי לעשות 5 פעמים ואל הלך לי והיו פול הפסקות בין תאוריה לתאוריה כי תמיד וויתרתי ותמיד התייאשתי(ושתביני התחלתי ללמוד משנת 2005 ורק לפני חודש עברתי תאוריה אז אני לומדת מחדש ואני כבר בת 20 שזה לדעתי גיל ממש מאוחר וכל זה כי עשיתי לעצמי המון ויתורים והנחות ואמרתי"אני לא מסוגלת"בלי לנסות להיות מסוגלת..).

כל הזמן חשבתי אני אתגייס אני אכיר אנשים חדשים הכל ישתנה הכל יהיה אחרת-בולשיט
אם אתה לא מודע לטעות שלך לעולם לא היהי לך בסדר לעולם לא תהיה מאושר..
טוב ככה מהשמיים לא יהיה לך!! את זו שצריכה לפעול למען עצמך ולעשות למען עצמך כמה שזה נשמע לא נכון ודבילי זה ככה...שהסתיים התיכון הכרתי אנשים חדשים והייתי הכי מאושרת המסיבה הייתה פיצוץ הופעתי וכולם נתנו לי מחמאות האפטר היה מדהים הוייתי בעננים אבל אחר כך כולם נעלמו ונשארתי לבד...ולא עשיתי שום דבר ולא ניצלתי את החודשיים שהיו לפני הגיוס..כמו שלא ניצלתי שום דבר בחיים שלי די אני ממילא לבד אז מה כבר יש לי לעשות?
למה לי לצאת?
למה לנסות?
למה?עזבי בואי נשב בבית ונבכה..(אני לא צינית אני רצינית ככה זה היה ולא מרצון , לפעמים אתה כל כך עיוור שאתה לא שם לב למה שקורה מסביב)

התגייסתי הייתי לבד הכי לבד שיש!!אף אחד לא היה איתי ולא עזר לי חוץ מההורים שלי..הייתי בוכה המון אף אחד לא יכול להבין כמה..
ואז עברה הטירונות עבר גם הקורס..
הכרתי מישהו שהיינו חברים חצי שנה הייתי הכי מאושרת שיש באמת..הרגשתי שאפכת לו שהוא אוהב אותי..ועדיין אהבתי רק אותו וכולם היו רעים אז שנאתי את כולם ועדיין הייתי לבד ולא הבנתי למה בכלל..ואז הגיעה למשרד עוד בחורה עם תפקיד כמו שלי(צעירונתתת חחחחחחחחח^^)והיא הייתה כל כך מיוחד..בחיים שלי אבל בחיים שלי לא ראיתי בן אדם כמוהה!!כל מה שהיא רוצה היא משיגה כי היא תמיד מאמינה שמה שהיא רוצה יקרה היא מאושרת היא צוחקת..היינו מדברות שעות והיא תמיד הסבירה לי מה הבעיה אבל אני שמעתי והבנתי אבל לא הבנתי והרבה דברים אמרתי לעצמי איזה שטויות..ואז עברה חצי שנה והחבר זרק אותי..הייתי על הפנים לא אכלתי כלום הרזיתי בצורה מפחידה כולם זרקו אותי אף אחד לא שם עליי הייתי ממש לבד אפילו חברות לא היו לי(והיו לי לפני זה איזה שני חברות...)..ניסיתי לחזור אליו והוא דחה ודחה ודחה ודחה וככה נפגעתי ועוד ועוד ככה 5 חודשים עד שיום אחד אמרתי לו אני לא רוצה שנדבר יותר..ומאז עברו חודשיים כמעט ואנחנו לא מדברים והוא כבר מצא לו מישהי אחרת...זה חתך לי את הלב..באמת..

אבל בכל ה5 חודשים האלה שעברו שנאתי את כולם את המפקדים שלי בצבא את היחידה שלי את החברות שלי את כולם ..ולמה?סתם כי היה לי רע כי נתתי לעצמי להרגיש רע עוד עוד עוד בלי לשים לב שאני הורסת את עצמי..ואמרו לי את מתנהגת כמו ילדה קטנה ואמרתי :"אני?איזה שטויות..כי רע לי?לא יכול להיות.." בכל הכאב הזה פתאום התחלתי לצאת והכרתי המון אנשים חלקם כבר היו שם לפני אז חיזקתי איתם את הקשר..וחיזקתי את הקשר עם שני החברות שלי והנה מצאתי את עצמי כבר לא לבד..ופתאום ידיד אחד הזמין אותי ליום הולדת..והנה עשינו על האש ודברתי וצחקתי ופתאום אחד אחר מוסיף אותי למקושרים הייתי בשוק..המון פעמים חשתי מה אני עושה פה בכלל מה הולך איתי..
וכאב לי נורא האקס שלי מחק אותי לא מספיק זה חסם אותי ולא רוצה לשמוע ממני ואני אוהבת אותו כמו מפגרת..
אז הנה הבחורה שבאה למשרד שלי דברה איתי ולמדה אותי המון..קודם כל את צריכה לחייך ואם את לא תחייכי יהיה לך חרא ואם לא תהיי שמחה גם שעצוב תנסי לדבר להנות לצחוק לא יודעת גם שאין תקווה..את תראי איך פתאום תהיי מאושרת זה לא יאמן..
וכן הייתי צריכה להבין שלפעמים דברים כן נגמרים וכן אפשר וצריך להמשיך הלאה ושיש אנשים רעים בעולם..

אז הנה בלי המפקדים שלי שתומכים בי עכשיו למרות שרבתי איתם צעקתי העלבתי המפקד שלי בא ואמר לי מה שהוא אומר תמיד אם תחייכי תראי שהכל יהיה בסדר!!שום דבר לא אמור לגרום לך לא לחייך ולא להיות מאושרת שימי פס על כולם אז מה אם החבר עזב אותך..הוא לא שווה אותך בכלל ויהיו עוד מלא שבטוח ירצו אותך..והם רק מתים שאחייך ועושים הכל כדי שאני יהיה מאושרת ולא יעזוב את היחידה..

ופתאום אני מבינה שאסור לי לפחד להיות מאושרת..אל תפחדי להיות מאושרתתת!!אל תפחדי לא יקרה כלום אם יראו אותך מאושרת -להפך..
ופתאום אני מבינה שאם אני אהיה שמחה ואחייך כולם יתאהבו בי וזה בדוק!
ופתאום אני מבינה שאני בכלל לא אפס ושאם אני רוצה שיזכרו אותי או יכירו אותי אז אני צריכה לדבר לעשות להשתלב ..
ופתאום אני רוצה שתביני את כל זה..

אם את לא תעשי בשביל עצמך אף אחד לא יעשה בשבילך ואין מה לעשות!!

תמיד תגידי תודה על מה שיש לך ותראי מה שיש לך ולא מה שאין לך כי אז באמת לא יהיה לך כלום..
אם את תמיד תהיי במצב רוח רע אולי גם החבר שלך יזרוק אותך כמו ששלי זרק אותי ואולי גם ימאס לו כי אנשים לא יכולים להיות עם אנשים עצובים אין מה לעשות...כמה שהם אוהבים זה בלתי אפשרי להיות כל הזמן עם בן אדם מבואס..
את יודעת מה הוא אמר לי?"אני בנאדם שמח אני לא יכול להיות עם בנאדם עצוב.."
תמיד אמרתי שאם הוא היה אוהב אותי הוא לא היה אומר את זה אבל לכי תדעי יש בזה משהו..
לאף אחד לא היו הכלים לעזור לי ובדיעבד אני מבינה שרק אני אוכל לעזור לעצמי לא משנה כמה שיחות ומה אני אבין או כמה אם אני לא אעשה משהו יהיה לי חרא!
אל תחשבי כל הזמן כי רק חמורים חושבים..
פשוט במקום לחשוב תעשי תפעלי ככה בספונטניות...

אז בואי ניתן דוח מצב.. יש לך חבר (יש כאלה שאין להם כמוני..שמי שהם אוהבים כבר מזמן לא שם עליהם וזה קשה זה נשמע אולי קל אבל זה נורא כואב וקשה להתמודד עם זה)
תנסי לחזק איתו את הקשר להיות שמחה לפתור הכל בחיוך ובעיקר לאהוב אותו כי שאת אוהבת מחזירים לך אהבה..
יש לך חברות תחזקי איתן את הקשר ואם זה לא עוזר תכירי חברות אחרות אנשים אחרים
יש לך זמן לפני הצבא(יש כאלה שמכרו נשמתם לצבא ומתים להיות אזרחים כמוני חחחחח)תנצלי אותו את עוד תתגעגעי הזמן הזה לא יחזור בחיים ואת תבכי דמעות על זה שבמקום לנצל כל רגע מהאזרחות בכית ובכית..
תעבדי תעשי רישיון לא יודעת מה..תהני מזה תהני ממה שיש לך.
אני הייתי נותנת הכל לחזור לתקופה ההיא..

בכל אופן ברוך ה' שיש לך משפחה חמה ואוהבת וחבר שאוהב ומוכן להיות לצדך תעריכי את זה , זה לא הולך ברגל זה מאוד מאוד חשוב!!

החיים הם כמו משחק כדורגל אתה בועט המון פעמים לשער והמון פעמים גם נכשל אבל אתה לומד מזה ואז בועט יותר טוב ואחת לכמה בעיטות אתה מבקיע..

ככל שאת נסה ומנסה ככה את לומדת ומבינה יותר..

"מספר הכשלונות כמספר ההצלחות"

תחשבי על זה..

הנה נשארו לי 11 חודשים(צעירה מתהההההה)לשחרור ואני מתכוונ לשנות הכל מקצה לקצה חבל שרק עכשיו הבנתי את זה..
ואת האמת אני מודה לה' שהתגייסתי והכרתי את הבחורה הזו ..אני מודה לה' שנארתי ביחידה הזאת כי ככה למדתי מהטעויות ואיך להיות יותר מאושרת..תודה לה' שהקב"ן משאיר אותי שם בכוח כי ככה אני מתמודדת ואני רואה שאני טועה ושאף אחד לא שונא אותי אני שונאת את עצמי..תודה לו שהוא לא הוציא אותי מהצבא והוריד לי פרופיל כי ככה אני אסיים שנתיים מלאות ועוד בפרופיל 97 ולא עם פרופיל 45 סתם כי הרמתי ידיים וויתרתי לעצמי בקלות אני מודה לה' שהוא זרק אותי שסבלתי המון שכאב לי כי ככה למדתי להתחשל אני כבר לא ילדה אני כבר לא תמימה אף אחד לא יפגע בי יותר ואם כן אני בטוח אדע איך להתמודד
ככה גם הבנתי שיש לי משפחה נדירה שתודה שהיא לצידי בכל דבר..וחברות שאני כל כך אוהבת וכל כך אכפת להן ממני..בסיס שאני לא עושה בו שמירות..ומי היה מסתכל עליי במקום אחר בכלל?
תודה על מה שיש כי את מה שאין עוד נשיג זה בטוח...

החיים הם כמו קטלוג מה שתרצי את תשיגי אין אפס..

לא תמיד יהיו שם האנשים שיעזרו לך ויכוונו אותך אז תהיי שם את בשביל עצמך!
ואם מישהו בא לעזור לך תושיטי לו יד אל תדחי אותו..(מניסיון)


ולסיום תראי את הסרט"הסוד" וקומי ותתחילי לחייך

או או כמה חפרתי וזה רק כי אכפת לי ממך מקווה שהבנת הכל חח 😊

וואו איזו תגובה (קראתי את הכל)
שמחה בשבילך שהצלחת לעבור את השינוי הזה 😊

וואי תודה מאמי ממש עזרת לי..!!