קודם כל שנה טובה לכולכן!!!
החלטתי שלרגל ראש השנה אני פותחת סיפור חדש
לא בטוח שאני ימשיך אותו (זה תלוי במס' התגובות, מס' הצפיות ובזמן שאני יכול להשקיע בסיפור-אני עסוקה)
למי שקרה את הסיפור הקודם שלי ('תאומות על אותו בחור') יודעת שאני דיסלקטית... אני ישתדל שלא יהיו שגיאות כתיב אבל מידי פעם אני בטוחה שיהיו. אם תהיה שגיאה שממש תפריעה למשהיא שתשלח לי הודעה (או פה או בפרטי) ואני יתקן אותה (כמובן שאני לא יעלב)
ממש חשוב לי שתגיבו לסיפור לא רק תגובות טובות גם רעות זה בסדר. חשוב לי לדעת מה אתן חושבות ואם למשל משהיא קוראת ואומרת "לא אהבתי את צורת הכתיבה" או "איזה רעיון דבילי לסיפור" שתגיד את זה-אני לא יעלב.
מקווה שתהנו ותאהבו את הסיפור...
נ.ב
איך השם של הסיפור לדעתכם? לשנות?
פרק 1:
מי היה מאמין שאני שירה שיטרית תבריז משיעור?? ועד משיעור מתמטיקה??
אני מניחה שאף אחד... בעיקר לא אני!! ולמה לא? כי כולם חושבים שאני ילדה שקטה, טובה ועושה מה שאומרים לה, והאמת? הם צדקו... באמת הייתי כזאת לפני שעברתי לנתניה. בחיפה (איפה שגרתי קודם) תמיד היה לי קומץ קטן של חברות שהייתי מסתובבת איתם בהפסקות-אני ממש לא ילדה שמסתובבת בקבוצות גדולות ורעשניות... כולם שם תקועים באיזה פוזה שהם הכי טובים בעולם רק בגלל שהם צועקים על כולם ושכולם שומעים אותם (בגלל שהם צועקים),ואני חושבת שזה ממש לא נכון. אני מעדיפה להסתובב עם אנשים שטוב לי איתם, שלא עושים פוזות על כולם, שהם פשוט עצמם.
עברתי לנתניה רק בשבוע השלישי לשנת הלימודים אז הייתי צריכה להצטרף לבית הספר שכבר קיבלו את כל הילדים החדשים שהצטרפו לשכבת יא' (השכבה שלי) מה שהגדיל את המבוכה והביישנות שלי ביום הראשון לבית הספר החדש. 'כולם כבר יכירו את כולם ורק אני אהיה לב' חשבתי לעצמי כשנסענו אני ואמא לבית הספר ביום הראשון.
"חמודה?" אמא אמרה מפריע לי לשקוע במחשבות
"מה?" אמרתי
"קרה משהו?" היא שאלה בדאגה
"לא.. למה?"
"קראתי לך כמה פעמים ולא ענית..."
"לא קרה כולם" הרגעתי אותה "סתם חשבתי"
"אה אוקי" היא אמרה וחזרה להתרכז בנהיגה ואני שקעתי לי שוב במחשבות על מה שמצפה לי היום בבית הספר
"הגענו" היא אמרה כשעצרנו ליד בית הספר החדש שלי שהיה 10 דקות נסיעה מהבית החדש "רוצה שאני יבוא איתך?" היא שאלה
"לא זה בסדר אני יסתדר" אמרתי וירדתי מהאוטו
"אוקי תיהני" היא אמרה "אני בטוחה שתיהני" היא הוסיפה כדי להעלות את הביטחון העצמי שלי- ניסיון נחמד אבל לא מספיק לצערי
"ביי" נופפתי לה והיא נסעה. וכך נשארתי עומדת באמצע החניה של בית הספר לבד. נשארתי שם לעוד כמה דקות כדי להירגע מהלחץ שנכנסתי אליו והתחלתי ללכת לכיוון בית הספר. כשהגעתי לביניים שבו היה החדר של היועצת (הלכתי לפי השלטים) נשמע הצלצול 'יופי' חשבתי לעצמי 'אני מאחרת כבר ביום הראשון שלי'
דפקתי בדלת של היועצת וחיכיתי לתשובה שבאה לאחר מספר שניות
"פתוח" נשמע קול מתוך החדר ואני נכנסתי
החדר שלה היה די קטן והיא ישבה מאחורי שולחן. על הקירות היו תמונות נחמדות שהשרו על החדר הרגשה נינוחה וחמימה. האישה שישבה מאחורי השולחן נראת אישה חביבה ונינוחה.
"תסלחי לי" אמרתי "את נוגה?"
"כן" אמרה היועצת "במה אני יכולה לעזור?" היא אמרה בקול חביב
"אני אלמוג התלמידה החדשה מ-יא'" אמרתי בביישנות "אמרו לי שאני צריכה לבוא אליך כדי לקבל את מערכת השעות שלי וכדי לדעת מהי כיתת האם שלי"
"כן זה באמת התפקיד שלי" היא אמרה בחביבות "שבי" היא הצביעה על הכיסא שהיה מהצד השני של השולחן שלה.
זאת המערכת שלך היא אמרה והשמה לפני את המערכת "הבנתי שהיית בהקבצה הכי גבוה במתמטיקה בבית הספר הקודם שלך נכון?"
"כן" אמרתי בביישנות
"ובאנגלית היית בהקבצה א2 נכון?"
"כן" אישרתי שוב
"זאת הקבצה שמיועדת ל-4 יחידות נכון?" היא שאלה
"נכון"
"ומהמגמות שבחרת הן בפיסיקה ומדעי החברה-[פסיכולוגיה,סוציולוגיה למי שלא יודעת]- נכון?"
"כן"
"אוקי" היא אמרה "כיתת האם שלך היא יא' 8. אני ילווה אותך לשם" היא אמרה וקמה ממקומה, יצאה מהחדר ואני אחריה כשהמערכת בידי
"הכיתות שבהן את לומדת את כל המקצועות כתובות על המערכת" היא אמרה בדרך לכיתה וכשראתה את המבט המודאג שלי היא חייכה ואמרה "בהתחלה יהיה לך קצת קשה למצוא את הכיתות אבל אני יגיד לאחד התלמידים שיעזור לך בהתחלה" היא אמרה בטון מרגיע ואני חייכתי אליה חיוך הקלה ותודה גדולה
"זה כאן" היא הצביעה על אחת הדלתות שהיו בקומה השנייה של אחד הבניינים "בואי" היא אמרה ופתחה את הדלת. הכיתה שהייתה רועשת לגמרי לפני כמה שניות השתתקה כדי לראות מי עומד בדלת
"שלום נוגה" אמרה המורה "במה אני יכולה לעזור לך"
"אני מצטערת על ההפרעה אבל אני אצטרך לגזול כמה דקות מהשיעור שלך" היא אמרה וקריאות "ישש" נשמעו מכל עבר
"שקט תלמידים" צרחה המורה כולם השתתקו חוץ מילד אחד שישב בשולחן האחרון ליד החלון.
"אין עליך נוגה! את היחידה שגורמת לה להפסיק את השיעור באמצע" אמר הילד ומיד אחר כך נשמעו קריאות הסכמה מכל עבר 'מהילד הזה כדי לי להתרחק' חשבתי
"אני שמחה שאתה שמח" אמרה לו נוגה בקול רגוע מתעלמת מההערה שלו "אני באתי לפה כדי להציג לפניכם התלמידה החדשה" היא אמרה ושמה אותי לפניה. נראה שרק עכשיו שמו לב אלי. כולם סקרו אותי במבטים ואני רק הורדתי את ראשי לרצפה וחיכיתי שנוגה תגמור להציג אותי ותיתן לי לשבת.
"תציגי את עצמך בבקשה" היא אמרה לי ואני הסתכלתי עליה במבט מופתע במיוחד, הייתי בטוחה שאני לא אצטרך לדבר. כשראיתי שאין בררה אמרתי בקול חלש "קוראים לי אלמוג אלון" והורדתי את ראשי שוב לרצפה
"תספרי לנו קצת על עצמך בבקשה" היא אמרה בקול רגוע. הפעם הרמתי את ראשי כל כך מהר עד שכמעט נתפס לי הצוואר "מה?" שאלתי אותה
"תספרי לנו קצת על עצמך... מאיפה את באה, בת כמה את וכל מה שאת רוצה" היא אמרה
"אממ אאא..אני עברתי לפה מחיפה ביום שישי ועוד חודש אני אהיה בת 16" אמרתי
הכיתה שוב התחילה לדבר. נראה שמשהו ממה שאמרתי הפתיע אותם. אולי... אולי זה הגיל שלי. זה נכון אני קטנה... אבל מה לעשות שנולדתי באוקטובר?
"תלמידים!!!!" צעקה המורה שוב והם השתתקו שוב חוץ מאותו הילד
"את בת 16? את רצינית? אולי התבלבלת בשכבה מתוקה?" הוא שאל אותי
במקום להגיב נהפכתי לאדומה ושתקתי מקווה שאם אני ירצה מספיק חזק הרצפה תיפתח ותבלע אותי
"בגלל שאתה כל כך מתעניין בה יוני" אמרה נוגה "ובגלל שאתה כל כך שמח לראות אותי אני בטוחה שתשמח לעזור לה להשתלב בבית הספר נכון?"
"מזתומרת לעזור לה להשתלב בבצפר? נראה לך שיש לי כוח לזה?" הוא אמר לה
'כן' אמרתי לעצמי 'הוא אכן מישהו שלא כדי להתקרב אליו... הוא עוד אחד מאלה שחושבים את עצמם למשהו מיוחד'
"זאת אומרת שאתה תלווה אותה במשך השבועיים הבאים לשיעורים ותראה לה את הכיתות שהיא לומדת בהם" היא אמרה והתעלמה מההערה האחרונה שלו
"אבל אני יאחר לשיעורים שלי" הוא אמר בקול תמים 'אני מבינה לאן זה הולך' חשבתי לעצמי 'אני מקווה שנוגה לא תיפול בפח'
"אני ייתן לך אישור לאחר לשיעורים במשך השבועיים הבאים" היא אמרה 'היא נפלה בפח!!!' הייתי מופתעת לגמרי 'ואני חשבתי שהיא חכמה..'
"אוקי" הוא אמר בחיוך "אני ישמח לעזור לאלמוג" הוא אמר וחייך אלי חיוך כובש שלא עשה עלי שום רושם
אני מכירה תפוסים כמוהו טוב מדי בשביל ליפול בפח של ה'חיוך הכובש'. ואתם בטח שואלים איך אני מכירה טיפוסים כמוהו? טוב אז בואו נגיד שלאחותי הגדולה יש ניסיון רב מבנים כאלה.. אבל הצרה שלה זה שהיא אף פעם לא לומדת מטעויות.. לאומת זאת אני כן. הכלל הראשון שפוגשים אחד כזה הוא פשוט להתרחק כמה שאפשר. בדרך כלל הם בכלל לא ינסו להתקרב כי הם שקועים יותר מידי בעצמם. 'אם תתרחקי מהם לא תפגעי' זה המוטוו שלי
"טוב" נוגה אמרה "תשבי ליד יוני" היא אמרה והצביע על המקום הריק שהיה ליד יוני. צעדתי למקום והתיישבתי. התיישבתי הכי רחוק שיכולתי לשבת ממנו (בלי שהוא ישים לב לזה שאני מנסה להתרחק) ושתקתי.
"טוב אז אני הולכת" נוגה אמרה "שתיהיה לך שנה טובה ומוצלחת" היא בירכה אותי ויצאה מהכיתה
"ברוכה הבאה אלמוג יקירתי" אמרה המורה "שמי הוא סימה ואני המורה ללשון" 'שמתי לב' חשבתי לעצמי 'רק מורה ללשון תגיד יקירתי'
" יש לך את הספרים?" היא שאלה והרימה את הספרים שהיו על שולחנה
"לא" אמרתי "לא ידעתי שיש היום לשון... קיבלתי רק עכשיו את המערכת"
"תביאי אותם בפעם הבאה" היא אמרה בקול מורתי ומעצבן.
כבר אז ידעתי שאני ישנא אותה. ידעתי שגם השנה אני לא יצליח בלשון וידעתי שהפעם זה הולך להיות גרוע יותר מכל שיעור לשון שהיה לי בעבר בגלל שאני יושבת ליד יוני.
"סימה אולי כל אחד יגיד איך קוראים לו ותחביב אחד שלו? כדי שאלמוג תוכל להכיר את אותנו. בכל זאת היא תלמידה חדשה" אמר אחד הילדים
"בשביל זה יש שיעור מחנך אדר" היא אמרה בקול המעצבן שלה והתחילה ללמד
שיעור לשון עבר לאט מאוד אבל עבר וכשנשמע הצלצול קמתי ממקומי הכי מהר שיכולתי הוצאתי את המערכת החדשה שלי והלכתי לכיוון היציאה במהירות 'אם אני מתכוונת למצוא את כיתת הפיסיקה לפני סוף היום כדי שאני יתחיל לחפש אותה כבר מעכשיו' חשבתי
יצאתי מהכיתה ונעמדתי מחוץ לדלת 'לאיזה צד לפנות? ימינה או שמאלה?'
"אלמוג" שמעתי משהוא קורא בשמי
הסתובבתי מופתעת 'מי קורא לי? הרי אף אחד לא מכיר אותי כאן...'
"אלמוג" נשמע הקריאה שוב והפעם ראיתי מי הדובר.
זה היה לא אחר מיוני?? הסתכלתי עליו מופתעת "אני אמור ללווות אותך לשיעור הבא שחכת?"
"עזוב זה בסדר. אני יודעת שאתה הסכמת 'לעזור' לי רק כדי לאחר לשיעורים... לא חבל לך לבזבז את הזמן הזה וללווות אותי כמו שאתה צריך לעשות, כשאתה יכול להסתובב עם החברים שלך אחרי שהתחיל השיעור ולא לקבל עונש נכון?" אמרתי
הוא הסתכל עלי מופתע ובחן את תווי פני כנראה כדי לבדוק אם אני מדברת ברצינות. חיוך קטן עלה על פניו (כאילו ספרתי בדיחה) ועיניו הירוקות ברקו- כך לפחות היה נידמה לי
"תאמת זה באמת מה שתכננתי לעשות" הוא אמר וחיוכו הקטן גדל במקצת
"זה בסדר אני לא יגיד לאף אחד שאתה לא מלווה אותי באמת" אמרתי
"איך ידעת?" הוא שאל
"ידעתי מה?"
"איך ידעת שזה מה שרצתי לעשות?" הוא שאל בעניין גלוי
"אני פשוט מכירה טיפוסים כמוך" אמרתי
"טיפוסים כמוני? איזה מין טיפוס אני?"
"עזוב לא משנה..." אמרתי והתחלתי ללכת
"חכי" הוא אמר
"מה?" שאלתי
"את הולכת לכיוון הלא נכון, בואי" הוא לקח את ידי ומשך אותי לכיוון הנכון
"אממ" אמרתי כשהוא לא עזב את ידי
"מה?" הוא שאל לא מבין
"היד" אמרתי והוא עזב את ידי
אחרי שתיקה קצרה הוא שאל "אבל עכשיו באמת איך ידעת מה רציתי לעשות? את הרי לא מכירה אותי" הוא שאל בעניין
"ראיתי את המבט בעיניים שלך ושמעתי את צורת הדיבור שלך כשדיברת עם נוגה" אמרתי בפשטות והוא המשיך להסתכל עלי במבט בוחן. הורדתי את מבטי ממנו לריצה והמשכתי ללכת
"אז" שאלתי בביישנות "מה גרם לך לשנות את דעתך?"
"מה?" הוא שאל כאילו הרגע הערתי אותו מחלום בהקיץ
"למה אתה מלווה אותי?"שאלתי
"כי.." הוא חשב לרגע "סקרנת אותי" הוא אמר לבסוף
"אני??? למה?" הייתי כל כך מופתעת עד ששכחתי מהמבוכה שהרגשתי רגע קודם לכן
"בהתחלה לא חיכית לי כדי שאני ילווה אותך ואם להגיד את האמת רוב הבנות בבית הספר הזה היו מתות שאני רק יסתכל עליהן" הוא אמר
'צדקתי לפחות בדבר אחד' חשבתי 'הוא מלא בחשיבות עצמית והוא באמת אחד האנשים הפופולאריים בבית הספר'
"ו..??"המשכתי אותו
"ואז כשהלכתי אחריך כדי להגיד לך שאנלא הולך להיות הכלב גישוש שלך לשבועיים הבאים את אמרת את זה בעצמך" הוא אמר ונעצר "וגם זה הפתיע אותי אז להחלטתי שאני יבדוק אותך קצת" הוא אמר התקרב אלי הרבה יותר ממה שרציתי, והסתכל לתוך עיניי. קפאתי במקומי ולא ידעתי מה לעשות, יכולתי להרגיש את נשימותיו על פני- נשימותיו פעמיו בקצב רגע ואחיד.הוא הרכין את ראשו לעבר ראשי קרוב עוד יותר
ואוו איזה התחלה מדהיממה - אין לי מילים D :
מחכה להמשך
התחלה מהממת המשך שנה טובה וחג שמייח [:
התחלה מהממת אהבתי
תמשיכי מאמי =] מחכה
ואו אחלה התחלה מחכה להמשך..
התחלה ממש יפה!!..
אבל שלא ינשק אותה על ההתחלה שתברח מצידי.. חח
מקווה שתמשיכי בקרוב..
ונכון שאמרת שאת עסוקה ואולי לא תמשיכי את הסיפור אז לפי דעתי (בלי להעליב או משהו) אם את יודעת מראש שאת לא תמשיכיי אז אל תכתבי..
כי אנחנו מתמכרים לסיפור ואז מתאכזבים..
אני נגיד לא אוהבת לקרוא את סיפור שאני יודעת מראש שלא ממשיכים.
אבל נגיד את הסיפור שלך אני כן קוראת כי הרעיונות שלך מקוריים וזה מושך אותי..
את הסיפור הקודם שלך גם קראתי.. ואני מקווה שתמשיכיי לכתוב את הסיפור הזה..
חג שמח 😊
התחלה ממש יפהה 😊
רק שימי לב שכתבת לה שני שמות..בהתחלה שירה ואז אלמוג XD
מחכה להמשךךך
QUOTE (דשקהה @ 29/09/2008) ואוו איזה התחלה מדהיממה - אין לי מילים D :
מחכה להמשך
😉 😉
תודה רבה רבה על כל התגובות!!! ממש כיף לקורא את התגובות
BROKEN-HEART תודהה על ההארה אני ישנה : )
פרק 2:
"מה אתה חושב שאתה עושה???" צעקתי עליו ודחפתי אותו ממני כשמבט מופתע הופיע על פניו "אני לא יודעת מה את החושב שאני אבל אני כבר גיבשתי דעה אליך" אמרתי ברוגז אבל הפעם קצת יותר חלש כי ראיתי שכל האנשים במסדרון מסתכלים עלינו
"מה?" הוא שאל בסקרנות ואני חשבתי לעצמי 'מה הבעיה שלך ילד?? מה אני בובה חדשה שמתעניינים בפעם הראשונה שמשחקים בה???? למה אני ממש לא כזאת!!'
"יודע מה? אני ימצא את הכיתה שלי לבד" אמרתי לו והתחלתי ללכת ואז נעצרתי שוב, הסתובבתי אליו ואמרתי "ואתה גם לא צריך ללוות אותי בשאר השיעורים אני יסתדר" אמרתי לו והלכתי משם
----
'מוזר ומעניין' חשב לעצמו יוני 'התגובות שלה מוזרות... אבל זה בטח בגלל שהיא חדשה פה ולא מבינה מי אני' הוא ניסה לשכנע את עצמו אבל קול פנימי קטן, קול פנימי קטן במיוחד ומעצבן במיוחד, כל שהוא לא הצליח להשתיק שאל 'אם היא לא מבינה מי אני ואם היא לא מבינה את הראש שלי איך היא ידע מה אני הולך להגיד לה?'
----
הגעתי לשיעור באיחור של 7 דקות. 'הייתי יכולה למצוא את הכיתה לפני אם יוני לא היה מעקב אותי' חשבתי בזעם כשדפקתי על דלת הכניסה למעבדה. "פתוח" נשמע קריאה מתוך הכיתה
"כן?" שאלה אותי המורה
"אני שירה" הצגתי את עצמי "אני תלמידה חדשה ולא מצאתי את הכיתה עד עכשיו"
"לא נורא" היא אמרה בחביבות "תשבי שם היא אמרה והצביעה על מקום בשורה השלישית באמצע ליד ילדה ממש רזה עם שער שתניי ועיניים חומות. התיישבתי לידה. הפעם לא ניסיתי להתרחק (כמו שניסיתי עם יוני). היא נראת נחמדה וקיוויתי שאולי נוכל להיות חברות (למרות שלא היה לי ממש אומץ להתחיל בשיחה). "היי" אמרה הילדה שישבה לידי בחביבות "אני שקד"
"אני שירה" אמרתי
"מאיפה את?" היא שאלה
"מחיפה.. עברתי לכאן מיום שישי"
"אז איך בינתיים פה? הכרת כבר כמה אנשים?"
"חוץ ממך? יצא לי לדבר בינתיים רק עם יוני" הודתי
"דיברת עם יונננייי??" היא שאלה בהתרגשות
"כן..." אמרתי לה
"אנלא מאמינהה!!" היא צעקה
"כן שקד? למה את לא מאמינה?" היא שאלה אותה ואני צחקקתי בשקט ובמבוכה
"אממ כלום כלום... סליחה" היא אמרה
"את לא נורמאלית!" אמרתי לה מופתעת ממידת החופשיות שלי לידה (בדרך כלל לוקח לי זמן לדבר עם אנשים חדשים בחופשיות)
"את לא נורמאלית!!" היא אמרה הפעם בשקט "דיברת עם יוני ואת מדברת על זה כאילו זה היה עינוי סיני!"
"הוא לא נראה לי... הוא מזכיר לי את הטיפוסים שאחותי הייתה יוצאת איתם..." אמרתי
"לאחותך היה אחלה טעם!" היא אמרה וחייכה בחולמנות
"היא תמיד נפגע מהם..."
"טוב הוא באמת לא בקטע של בחורה אחת" היא הסכימה איתי
"רואים עליו" אמרתי
"את יודעת?" היא שאלה
"מה?"
"את נראת לי הבחורה היחידה בבצפר שלא נדלקה עליו בפעם הראשונה שהיא ראתה אותו או לפחות חשבה שהוא חמוד" היא אמרה
"לכל דבר יש פעם ראשונה" אמרתי והיא רק בחנה אותי
בסוף השיעור הלכתי עם שקד לקפיטריה לקנות אוכל. התיישבנו ליד עוד 3 בנים ו-2 בנות.
"כולם תכירו זאת שירה היא הצטרפה אלינו היום" היא הציגה אותי לפני כולם "שירה זה אמיר" היא אמרה והצביעה על הנער שישב לידה (עיניים חומות ושער חום רגיל)
"היי" הוא אמר לי
"זה" היא אמרה והצביעה על מי שישב לידו "נועם" (עיניים בצבע דבש- יפות אני חייבת לציין- ושער חום)
"ממצב?" אמר נועם
"זאת" היא הצביעה על הבת שישבה ליד נועם "שלי" (נמוכה מאט, רזה, שער בצבע בלונדיני שטני ועיניים חומות)
"היי" היא חייכה
"זה יואב" (עיניים ירוקות, בלונדיני)
"וזאת מיכל" היא הצביעה על זאת שישבה לידי (עיניים חומות, שער קצר חום)
"היי" אמרתי לכלום בביישנות. כולם שם נראו לי נחמדים אבל בכל זאת התביישתי...
כולם דיברו אחד עם השני ואני ניסיתי לעקוב. מידי פעם מישהו שאל אותי משהו כמו מה אני אוהבת לעשות, או מתי יש לי יום הולדת.
באמצע השיחה שמעתי משהו קורא בשמי. בהתחלה התעלמתי הרי אף אחד כאן לא מכיר אותי ובטוח שיש כאן עוד שירה אבל בפעם השלישית הקול שקרא בשמי היה מאחורי ולא היה מקום לטעות, הוא התכוון אלי. הסתובבתי וראיתי מולי את יוני
"שירה למה את לא באה שאני קורא לך? הוא שאל ובקולו שמעתי נימת כעס
"מה? למה אתה קורא לי?" שאלתי מבולבלת וגם קצת כועסת מהפניה המאוד לא יפה שלו אלי
"אני צריך לדבר איתך" הוא אמר
"אוקי..." אמרתי למרות שלא רציתי לדבר איתו "דבר"
"לבד" הוא אמר והסתכל על שקד והשאר
"יוני עזוב" אמרתי לו "דיברנו כבר"
"שירה" הוא אמר והפעם הייתי בטוחה שהוא כועס "כשאני אומר שאני רוצה לדבר עם משהו הוא בא ומדבר איתי!" הוא צעק
"יוני קודם כל אל תצעק" אמרתי לו כשראיתי שכל הראשים של האנשים שהיו בקפיטריה היו מסובבים אלי ואליו "זה יזיק לך יותר מאשר לי, ודבר שני לא מתאים לי לדבר איתך" אמרתי בשקט כדי שלא כל האנשים בקפיטריה יכלו לשמוע
"ככה?" הוא שאל "אוקי אין בעיה" והלך
החזרתי את מבטי לשולחן רק שהפעם אף אחד לא דיבר, כולם הסתכלו עלי בפה פעור
"מה?" שאלתי
"מה זה היה הרגע?" שאלה מיכל
"סתם.. לא חשוב" אמרתי
"זה ממש לא נראה כמו משהו לא חשוב" אמרה שלי
"למה לא הלכת לדבר איתו?" שאל יואל בקול סקרן
"למה כולם מתייחסים אליו כמו אל מלך?" סיננתי בשקט "אין לי על מה לדבר איתו זה הכל" הפעם אמרתי בקול גבוה יותר כדי שכולם יכלו לשמוע
"אוקי.." אמר נועם
======
אני יודעת שיצא קצר... מצטערת
חחחח כמו שצריך 😊
פרק מ-ד-ה-י-ם !
תמשיייכייי
מדהיייייייים (:
המשך ,
שבת שלוום .
שני פרקים מדהימים!!
מחכה להמשך =]
