אהבה

ממ זה מין סיפור קצר שכתבתי מכל מיני קטעים וזיכרונות שקרו לי, רגעים שחוויתי, שהרגשתי, הסיוט שחלמתי ,מתי שבכיתי ונשברתי.
כמובן שלא הכל אמיתי.
תהנו.




"את יכולה לדבר בשקט בבקשה?" שאלה אותי גברת שישבה מאחורי באוטובוס.
"טוב מאמי אני אדבר איתך שאני אגיע הביתה" לחשתי לדור מבושה.
אחרי שניתקנו, חזרתי לשמוע מוזיקה ונרדמתי תוך מספר שניות חצי יושבת חצי שוכבת.
התעוררתי בדיוק תחנה לפני התחנה שאני צריכה לרדת, צלצלתי בפעמון שהנהג לא ישכח לעצור והזדקפתי.
בזווית העין ראיתי חייל במדים בהירים,כנראה בחיל האוויר,עם משקפי טייסים כהים, עם זיפים , עומד ובוחן אותי,
הורדתי את משקפי השמש שלי מהשיער על עייני למרות שכבר החשיך בחוץ והתעלמתי.
ירדתי בתחנה שלי, והתקדמתי לכיוון ביתי, אך הבחנתי מאחורי שהחייל ירד אף הוא בתחנה זו.
הלכתי לאט כדי להיות קרובה אליו ,לראות אולי אנחנו מכירים ולא זיהיתי אותו, אך הוא הקדים אותי
" את מוכרת לי" אמר פתאום.
"וואלה?" שאלתי מופתעת "מאיפה?" הוספתי
" למדת באמיר?" סקר
"כן אתה?" עניתי
"כן, כן שכבה מעלייך " נזכר לפתע.
"אה נחמד" אמרתי, מתה מחום .
"אז איפה את משרתת?" שאל בודו סוקר את גופי
" תל השומר" עניתי, מעופפת
" ערן" אמר את שמו וחייך.
" ליהי" הזדהתי "ביי" וניפפתי לשלום שמצאתי את השביל שמוביל לביתי.
-----------------------------------------------------------------------------------
"היי" נכנסתי מותשת הביתה.
"היי הגעת מאוחר מה קרה?" אמא התעניינה
"האוטובוס" צעקתי לה מהחדר
נכנסתי להתקלח מהר וכשיצאתי ביצבצה לי הודעה חדשה בפלאפון.
+ מאמי איפה את? +
דור, חבר שלי מזה כבר שנה וחצי שלח.
+ הרגע יצאתי מהמקלחת אהובי תכף אתקשר." החזרתי לו הודעה והלכתי למטבח לאכול.
שסיימתי לאחר כמה דקות לטרוף את הקציצות והאורז שאימי בישלה התקשרתי לדור.
"היי מאמי" ענה
"היי בובי מה קורה?" שאלתי
" מצוין מה איתך?"התעניין
" נחמד. עייפה"
" תישארי ערה עוד קצת ולכי לישון מאמי" אמר את מה שהייתי צריכה לשמוע
"כן " אישרתי "פגשתי היום ערן אחד מהשכבה שלך" התוודאתי
"וואלה? איזה ערן?" הסתקרן ובקולו נשמע טון קנאה
"לא יודעת,זה שהיה חבר של יאנה מהכיתה שלך" נזכרתי בה,כמה ששנאתי אותה על היותה מדהימה.
"הא נחמד,נו איך הוא חתיך?" צחק
האמת היא שכן" זרמתי
"לזרוק מילה טובה?" עקץ
"אפילו שתיים" החזרתי לו
"אני אוהבת אותך" אמרתי אחרי שנייה
"גם אני אותך יפה שלי ,אני צריך לסיים נדבר יותר מאוחר מאמי" סיכם את השיחה הצינית,הקצרה והרגילה שלנו מאז שהתגייס לצנחנים.
"אוקי ביי דורי" חייכתי לעצמי וניתקתי.
הנחתי את הפלאפון ושכבתי במיטה, חושבת מה היה עם דור לא היה קרבי, אלא קרוב לבית, קרוב אלי,כל יום.
נשלחה לי הודעה- + שמישהו רק יעז לגעת בך! מאוהב בך,מת לחבק אותך, לנשק אותך ,לישון איתך. לילה טוב מתוקה שלי+
הלב שלי דפק בצורה מטורפת , הפרפרים שהתעופפו לי בטן קפצו מרוב אושר ואני? לא החזקתי מעמד אחרי הכל ונרדמתי עם אהבה ענקית בלב. אהבה מפחידה.
---------------------------------------------------------------------------------
קמתי באמצע הלילה, מזיעה ובקושי נושמת. התיישבתי על המיטה, מנסה להירגע. מנגבת את הדמעות שמצמררות את הגוף. כואבת.
הסתכלתי על השעון,3 וחצי לפנות בוקר. נשכבתי חזרה לאט, שמתי את הראש על כרית אחת לקחתי את השנייה ביד חיבקתי אותה חזק חזק עטפתי את כולה,
הדלקתי טלוויזיה, ערוץ MTV והשיר גרם לי לרצות לירות בעצמי.

" ...........................On my knees, I’ll ask
Last chance for one last dance
‘Cause with you, I’d withstand
All of hell to hold your hand
I’d give it all
I’d give for us
Give anything but I won’t give up
Cause you know,
you know, you know

That I love you
I have loved you all along
And I miss you
Been far away for far too long
I keep dreaming you’ll be with me
and you’ll never go
Stop breathing if
I don’t see you anymore........................"
----------------------------------------------------------------------------------------------
השמש העירה את החדר, קרני האור חדרו לעצמותיי, עייני נפתחו באיטיות. השעה 6 בבוקר.
הסיוט מאתמול לא יוצא לי מהראש, רועדת קמתי מהמיטה לכיוון השירותים אך הודעה מהפלאפון
ביצבצה לי בעין
+ את לא מבינה איזה סיוט היה לי.ליהי את הדבר הכי חשוב לי בעולם הזה.אני כלום בלעדייך!
אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך יותר מעצמי אפילו...
לא רוצה להלחיץ אותך,תמיד אמרת לי להפסיק להיות דרמטי מדי.בוקר טוב יפה שלי אתקשר שאוכל.
Love you +
כל השערות שהיו עדיין על גופי למרות השעווה הצטמררו והזדקפו, למרות שהיה כל כך חם בחוץ, קפאתי מבפנים.
הלב שלי קפא.
---------------------------------------------------------------------------------------------
" את בסדר?" קארין שאלה אותי וסימנה לי לחזור לכדור הארץ עם אצבעותייה העדינות
"מה? אה כן" חזרתי לעצמי
" מה יש לך ליהי?הכל טוב?" התעניינה ולגמה את הקולה בזמן שישבה מלפניי ליד המשרד שלי
" בקושי ישנתי בלילה, חלמתי שמשהו רע קורה לדור" התעצבתי "והכי מוזר שהוא שלח לי על הבוקר הודעה שגם לו היה סיוט" סיפרתי בלהט והראתי לה את ההודעות שהוא שלח.
"ואי" פלטה קארין "דיברתם כבר?" שאלה
"ממ לא עדיין לא" עניתי לה מיואשת מהמצב, מהמצב שכל בוקר אני מחכה על קוצים לטלפון ממנו,
כי אני יודעת שאם אני אתקשר הוא לא יוכל לענות ואז אני
סתם אתאכזב או שבכלל אפריע לו באמצע שמירה ואסבך אותו.
"אל תדאגי בובי הוא יתקשר כל רגע" עודדה כמו תמיד וחזרה למשרד שלה, השאירה אותי על לבד
עם המחשבות. ואם באמת יקרה לו משהו? מה יהיה איתי?
-------------------------------------------------------------------------------------------
"ליהי......?"
"ליהי??"
צעק עודד הסמ"ר שמשרת עימי במשרד.
"כן מה?" עניתי לא מפסיקה לחשוב על החלום שקמתי עם דמעות בגללו.
" בואי, גדעון צריך אותך" החזיר אותי למציאות, מציאות של צבא, של לקום כל בוקר- ב6 בבוקר, לנסוע באוטובוס, באותו קו,באותה דרך עם אותם אנשים, עם אותו נהג, לאותו בבסיס, בתוך אותו משרד עם אותם חיילים, ואותו מפקד ואותם מדים. שגרה מעצבנת.
"כן גדעון" נכנסתי למשרד בקושי זוכרת מה שמי.
" אני צריך שתתקשרי לאנשי המילואים האלו ותעדכני את הפרופיל שלהם אם יש להם שינויים
בכתובת או בכל דבר אחר בחייהם" ביקש.
ואני עשיתי בדיוק מה שאמר כמו חיילת טובה,חיילת לדוגמא.
----------------------------------------------------------------------------------------------
השעה 14:00 ודור לא התקשר. הלב לא מפסיק לדאוג. הראש כל הזמן חושב עליו. רוצה אותו.
מתה לשמוע את קולו.
סיימתי את הרשימה של האנשי מילואים ויצאתי מהמשרד לנשום קצת אוויר.
ראיתי אותו בזווית העין וחזרתי לעבר,לעבר שאני רוצה למחוק.
"אז מה ליהי עדיין כמו ילדה בת 4 מתעלמת?" המשק תורנויות זרק לעברי.
"מה אתה רוצה עידן?" אמרתי עם שנאה בעיינים
"אני לא מבין אותך , מה את שונאת אותי כל כך מה עשיתי לך?" שיקח אותה ראש קטן
" אתה חייב להציק לי כל פעם שתהיה ליד המשרד שלי..?" עקצתי, ניסיתי להבריח אותו ממני כמה שיותר מהר.
"הלכתי הלכתי" קיבל את הרמז ועזב אותי לבד בדיוק כמו שרציתי.
-------------------------------------------------------------------------------------------
דמעה קטנה ומלוחה ירדה מעייני שראיתי את שמו על הצג של הפלאפון. לקחו לי כמה שניות לעכל.
"הלו" אמרתי צרודה, לא מאמינה לאיזה רמה של קיצ'יות הגעתי.
"מאמי? את בוכה? מה קרה? מה יש?" הקול שלו, הקול השלוו שלו,כמו של מלאך, שמשכיח
אותי מכל דבר רע שיש בעולם הזה
"סתם..לא משהו מיוחד..אני מתגעגעת" גימגמתי, לא רוצה להבהיל אותו יותר מדי
"ואי תהיי בריאה חשבתי קרה משהו, גם אני אליך יפה שלי" הרגיע
" איזה חלום זוועה היה לי " שיתפתי "חלמתי שקורה לך משהו, שאני לא אראה אותך יותר" הזדעזעתי רק מלחשוב על זה שוב.
"גם אני חלמתי את זה ליהי, קמתי מבוהל כמו לא יודע מה" שיתף גם הוא "אבל אל תדאגי נסיכה שלי אני בא מחר הביתה" הוסיף
ועשה אותי הנערה הכי מאושרת שיש.
"אני אוהבת אותך בובי אוהבת יותר מהכל" חייכתי .
הרגשתי כמו בסרטים שהכל חשוך ואפל ופתאום יש מעליי זרקור של אור בכל מיני צבעים שמאיר אותי מכל הזוויות שיש ומראה אפילו את הפגמים המיותרים שבי.
-------------------------------------------------------------------------------
"נו איפה אתה?" אמרתי לדור בטלפון בקוצר רוח ,בשיא החום בתחנת רכבת, עומדת עם שמלה קיצית שקניתי , מחכה לראות את פניו היפים שוב.
"שומעת,אני מתעכב זה יקח זמן" אמר לפתע ואיכזב
"כמה זמן?" התייאשתי והנחתי את המתנה העטופה שהייתה בידי על הכיסא..מנסה להישאר אופטימית.
שקט..
"דור?"
"כמה שניות" אמר והשיחה נותקה
הרגשתי ידיים עוצמות לי את העיינים
"אמאלה"
הוא הוריד לי את היידים והסתובבתי,הוא עמד קרוב,מאוד קרוב, הרגשתי את הנשימות שלו, התגעגעתי כל כך לריח, לשפתיים המדהימות,
קפצתי עליו כאילו לא ראיתי אותו חודש, הוא נשק לשפתיי בעדינות כל כך, כמו שרק הוא יודע.
התנשקנו נשיקה של אהבה, של געגוע, של דאגה, של חברות.
" אני מתה עליך" אמרתי מחייכת, מחבקת אותו חזק ואת הדובי שקנה לי ,לא עוזבת, כמו את הכרית. מאושרת. מאוהבת.


http://www.youtube.com/watch?v=jd0tlVRbzKI



נכתב באהבה לנסיך שאני אוהבת כל כך.שתודה לאל לא קרבי.