זהו סיפורה הקשה והנוקב של ישראלית השוהה כיום בשליחות בקנדה,
אשר החליטה לחשוף את עברה האישי בפני הדור הצעיר באמצעות אגודת "אפרת"
נשמות שלי הנה הבאתי לכם סיפור עצוב שממנו למדתי המון...
בתי יקירתי,
ברגעים אלו אני מפירה הבטחה גדולה. כשנולדת, לאחר שנים ארוכות של ציפיה,
החלטתי שלעולם לא אספר לך את שעבר עלי עד שזכיתי בך.
"תינוקת שלי"- אמרתי לך אז, מתוך הדמעות, "את לא תעברי את הסבל שהיה מנת חלקי." אני אשמור ואגונן עליך כמיטב יכולתי. איש לא יפגע בך כפישפגעו בי.
בתום שבוע קודר וחסר מנוחה, הסכמת לשתף אותי במעיק עליך. דיברת אלי וקולך רעד. שתקת, בכית וסיפורך החל כפי שהחל הסיפור שלי. לא יכולתי לענות לך מיד. רק לאחר שעות ארוכות של חוסר מנוחה, אני כותבת אליך ומספרת לך על עברי. מתוך רצון להגן עליך, אני עומדת לחשוף אותו היום, אינני שומרת את סודי מפניך עוד. כולו, על כאבו, כיעורו ותוצאותיו המרות של חוסר ידע וחוסר אחריות.
לכן יקירה, ברגעים אלו אחשוף בפניך את שהבטחתי כל השנים לנצור בלבי. אך לא עוד.
רפי ואני היינו צעירים בשנות העשרה וידידים טובים, וחשבנו שכל העולם לפנינו. רפי היה בחור עדין וביישן ועלי אמרו שאני נערה עליזה ושובבה, כשהיינו בכיתה י'א נחשבנו לחברים. יחד הלכנו לסרטים, בילינו בים ביחד והיינו מתכוננים לבחינות. לאט לאט נקשרה נפשי בנפשו. אהבתי אותו, אהבה תמימה של בת בגיל ההתבגרות. גם רפי אהב אותי מאוד.
שנתיים היינו חברים עד שעמדתי לסיים את התיכון ותכננתי ללמוד, כעתודאית, באוניברסיטה בפקולטה למדעי הטבע. במסיבת סוף השנה קרה הדבר. רפי ואני התקרבנו מאוד זה לזו. היו דיבורים יפים, מילים מלטפות, נשיקה ועוד נשיקה, ופתאום הבנתי שרפי רוצה יותר. הרגשתי בלבול וחוסר אונים. אני חיפשתי קשר רומנטי, אך רפי כניראה, חיפש קשר גופני, שאליו לא הייתי מוכנה. אבל באותו לילה סמכתי עליו. בטחתי בו. מה כבר יכול לקרות מפעם אחת? חשבתי ושמץ של סקרנות החל לחלחל בי ולהבקיע את חומת הסירוב שבניתי.
רפי אמר שהגיע הזמן לנסות את מה שלא העזנו לעשות עד עכשיו. האמת היא שגם חששתי לסרב. פחדתי לאבד אותו, פחדתי שיתרגז, שיחשוב שאינני רוצה בהנאתו ורק טובתי עומדת לנגד עיני.
ופתאום זה קרה, חפוז וכואב. עוד לא התחיל וכבר הסתיים. כל כל מהר, ומתוך טעם מר מצאתי את עצמי במיטתי בוכה בכי תמרורים.
בכיתי ילדתי, ולא ידעתי עדיין על מה אני בוכה.
שבועות עברו והמחזור החודשי לא הופיע. לא התיחסתי לכך. חשבתי שזה בגלל לחץ הלימודים, או מן המבחנים.
אך, כשחלף הזמן הבנתי שמהו השתבש.
בצעתי בסתר בדיקת הריון וכשהבדיקה הראתה תוצאה חיובית נחרדתי. מה אעשה? בכיתי חרישית, ולאחר שנרגעתי חשבתי, שאולי הבדיקה אינה מדוייקת, שאולי נפלה טעות. לא יתכן שממספר שניות נכנסתי להריון...
מתוך פחד לא סיפרתי לאימי וגם לא לחברות. מבלי להודיע לאיש, קבעתי תור לרופא ולאחר שבדקני, הודיע לי:
"את בהריון!"
עולמי חרב עלי. הגרוע מכל קרה.
באותו ערב מר התקשרתי לרפי. בקשתי ממנו שניפגש בדחיפות. באתי אליו אומללה ובוכיה לקבל תמיכה. סיפרתי לו בקול רועד וקטוע את אבחנתו של הרופא.
רפי החוויר ובלע את רוקו פעם, ועוד פעם, ואז התעשת בבת אחד ואמר בכעס שאני האשמה בכל. הייתי המומה שהאשים אותי. פרצתי בבכי. דווקא עכשיו, כשאני צריכה אותו כל כך הוא מתנכר אלי. נכון, גם הוא היה מבוהל, אבל הוא בחר להתמודד עם הבהלה בדרך הכי קלה. הוא פשוט ברח מאחריות.
כן, עצות הוא ידע לתת לי, ובשפע:
"תלכי מיד לעשות הפלה"- אמר לי בקול לחוץ-"ההורים שלך יכולים לממן זאת. כשתהיי מאחורי זה- תתקשרי"...
הבטתי ברפי בעיניים קרועות ודומעות. החבר הטוב ביותר שלי, שאהבתי כל כך ושגם הוא, כך חשבתי אהב אותי, לא היה מוכן ללוות אותי להפלה, לא היה מוכן לשלם עבורה, ואף לא היה מוכן להציע עידוד וחיזוק. הדבר היחיד שהוא הואיל בטובו להציע לי כעזרה היה כתובתו ושמו של רופא הידוע בתור מומחה להפלות.
"לכי אליו מהר ותגמרי עם זה"- חזר ואמר.
למרות העלבון וההלם חשבתי שהפלה איננה פתרון כלל.
"אולי... אולי... כלומר.. אולי נתחתן וזהו?" - הצעתי במבוכה ובעיניים מושפלות - "נכון,יש לך תוכניות, צבא ולימודים, וגם לי. אבל כך נוכל להציל את התינוק שלנו שנוצר מתוך אהבתנו. כך נוכל להתגבר על התסבוכת בדרך הטובה ביותר".
פניו של רפי התקשחו. עכשיו הוא צעק בכל רם כל כך שחששתי שהשכנים ישמעו.
"אל תציעי לי הצעות מטורפות שכאלו. תעשי הפלה. קודם את מסבכת את העניניים ואחר כך את באה ומתכננת תוכניות משונות".
לפתע הנמיך את קולו.
"או. קי. תעשי הפלה, ואחר זה נתחתן... מאוד לא מעשי להתחתן מתוך לחץ. כשתהיי אחרי הכל, ואז נשקול את הנישואים במצב של רגיעה"...
בימים הבאים רפי התנכר אלי לגמרי. כמו זרים עברנו זה ליד זה. יותר מן האשמה שהטיח בי כשאמר שאני היא זו שלא נזהרתי, נפגעתי מכך שדווקא בשעות הכי קשות, בזמן בו הייתי זקוקה לו כל כך, הוא לא עמד במבחן, לא רצה להיות מעורב וליטול אחריות. התחילה חשבתי שרק רפי מתנהג כך, אך במהלך השנים התברר לי שלגברים רבים זוהי דרך מקובלת ביותר לפתור בעיות מסוג זה.
היה לי רע כל כך שרציתי אפילו להתאבד. לא ידעתי מה לעשות ורק בכיתי ובכיתי. לבסוף סיפרתי לחברה. בסוד. לאמא לא סיפרתי, ועד היום אני מצטערת על כך. מאוחר הבנתי שלו הייתי מספרת לה, עם כל ההלם והכאב שבדבר היא הייתה יכולה להדריך אותי בדרך הנכונה והטובה ביותר. חברתי לעומתה, הייתה חסרת ניסיון כמוני ושכנעה אותי לגשת לרופא ולעשות הפלה.
ניגשתי לרופא מומחה והוא הרגיע אותי ואמר: "זה שום דבר ילדה. טיפול פשוט ולא מסובך. בשלב זה העובר הוא כמעט ולא כלום, גוש ריקמה לא משמעותי".
מאחר ורציתי לגמור את כל העניין מהר ככל האפשר, לא ביררתי את הנושא. הרופא הזמין אותי לבית חולים פרטי, ולאחר שהוצאתי את כל חסכונותי עבור ההפלה היקרה, מצאתי את עצמי לאחר הפלתו של עובר תמים וחף מכל פשע.
כשהתעוררתי מן ההפלה הרגשתי תחושה נוראה. בחילה איומה, כאבי בטן עזים ותחושה נפשית קשה עד שכמעט התעלפתי. לאחר שעות אחדות שבתי הביתה.
באותו יום אבדתי את שמחת חיי. לא רציתי לאכול ולשתות, סרבתי לפגוש בחברי ובחברותי, רוב הזמן הסתגרתי בחדרי והרהרתי במה שהתרחש. בימים חשבתי על רפי ולא יכולתי לסלוח, ובלילות רדף אותי מבטו של התינוק. הייתי מתעוררת שטופת דמעות, אחוזת חרטה ותחושה חריפה של חוסר אונים.
חלפה לה שנה ארוכה וקשה. החזקתי בליבי את הסוד הנורא ולא שיתפתי בו איש. באותו זמן הוזמנתי לברית המילה של קרובת משפחה. בראותי את התינוק הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי. יבבה חנוקה עלתה בי ונחנקה בגרוני. גם אני, בדיוק עכשיו, הייתי יכולה לחבוק בזרועותי תינוק רך...
חלפו שנים אחדות. כדרכן של נערות צעירות התגברתי לבסוף. לאחר כשנתיים חזרתי לעצמי. למדתי, ביליתי, ואולם השינוי שחל בי עדין ניכר לעין. עליזותי המפורסמת נעלמה. באותם ימים העדפתי להתרחק מידידי הרבים. על בנים לא הייתי מסוגלת אפילו להסתכל.
הורי המודאגים לקחו אותי לפסיכולוג. גם לו לא יכולתי לספר.
עוד מספר שנים עברו ובמהלכן נישאתי לאביך, בתי. זמן רב לא חשתי אליו קשר עמוק. נישאתי לו כי רציתי לבדוק אם אוכל ללדת וגם מצאה חן בעיני התנהגותו העדינה, ומידותיו הטובות שסייעו לי להתגבר על סלידתי מגברים. הייתי מנוכרת אליו בתחילה. דמותו הבוגדנית של רפי והעובר חסר הישע, לא הרפו ממני והפרידו ביני לבין בעלי היקר-אביך.
חשבתי ששילמתי די, ואולם התברר לי שתוצאות ההפלה טרם הסייתיימו. נגזר עלי לחיות כעקרה במשך למעלה מתשע שנים...
כאשר סוף סוף סיפרתי את סודי לרופא, שמעתי ממנו כי יש קשר ישיר בין ההפלה שעברתי לבין מצבי.
עדי יקירתי. את הרי מכירה אותי יותר מכל אדם אחר, ויודעת עד כמה אוהבת אני בכל ליבי ילדים. בודאי שאלת את עצמך למה את ילדתי היחידה. הרי לך התשובה.
החלטתי להאבק ולא להיכנע לגורל. עברתי סידרת בדיקות ארוכות ומתישות וטיפולים רפואיים יקרים ומכאיבים. רופאי הבהירו לי שיתכן שלא אזכה לילד משלי. שבכך שלא עמדתי על שלי ולא הייתי חזקה מספיק, סיכנתי את עתידי כאם לצמיתות!
ובנתיים, רפי התחתן. נולדו לו שלושה ילדים, וכשראיתי את רפי מטייל עם ילדיו רציתי לצעוק עליו שהוא האשם במצבי הנורא.
במהלך הטיפולים הקשים היכרתי נשים כמוני שהשתוקקו בכל ליבן לילד. אחדות מהן סיפרו לי את סיפורן האישי, והוא דמה כשתי טיפות מים לסיפור שלי. גם הן סמכו על החבר והתקשו לעמוד על שלהן ולסרב. גם הן נזרקו בחרפה לאחר שמר "תסמכי עלי" שמע על ההריון. גם הן סבלו ועדין סובלות-כמוני.
היו שם נשים שחלו בעקבות כך במחלות קשות. ראיתי את סבלן של נשים שפעם בצעו הפלה ועתה מוכנות לעבור שבעה מדורי גהינום כדי לשמוע את הבשורה הגדולה שהן בהריון. הן כמהות לחבוק ילד בזרועותיהן, ואין.
אך אני זכיתי בך, עדי שלי.
באותה שנה מאושרת שמעתי כי רפי התגרש. לא שמחתי לאידו. הסיבה לגירושיו הייתה בגידה. לא התפלאתי על כך. באותם ימים המתנתי לתשובה המיוחלת, להריון, וכל חודש הייתי אוחזת צפיה גדולה ולאחריה שקעתי במרה שחורה.
קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בי ובאביך כשסוף סוף קיבלתי את הבשורה המיוחלת. שנינו פרצנו בבכי מתוך שמחה ואושר. עכשיו תביני יקירתי מדוע ברגע שראיתיך לראשונה הבטחתי שאני אעשה הכל כדי שאת לא תעברי את הסבל שהיה מנת חלקי.
אבל היום, כשסוף סוף פתחת את סגור ליבך וסיפרת לי את סיפורך, הפרתי הבטחה זו. שבוע שלם היית מסוגרת ומדוכדכת. התרחקת ממני, מאביך ומחברותיך. התנהגותך הייתה מוכרת לי, פניך הזכירו לי משהו וסרבתי בכוח להיזכר.
וכך סיפרת לי:
"תהילה חברתי החיילת חזרה מן הצבא לחופשה קצרה. ערב אחד כשהלכה לעשות בייבי סיטר הצטרף אליה דני החבר שלה ולבסוף הם עשו בייבי...
ערב אחד כשביקרתי בביתה של תהילה היה נדמה לי שנקלעתי לבית אבלים. תהילה היתה במיטתה אחרי הפלה שעברה. היא הייתה שקטה ודוממת. אמא של תהילה התהלכה כצל, ואילו דני, החבר המסור שהיה צריך לתמוך בה בשעה קשה זו לא היה בסביבה כלל.
שאלתי את תהילה היכן דני. במבט כבוי השיבה שדני נעלם. את מבינה אמא? החבר הכי טוב של תהילה, זה שלא זז ממנה למעלה משנה, שאהב וכיבד אותה כל כך, ברגע שנודע לו שתהילה בהריון אמר לה: "את חסרת אחריות. את אשמה בכל." ואחר כך נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. את זוכרת אותו עדי? שאלה אותי תהילה ופרצה בבכי. זוכרת את הידידות שנרקמה ביננו? באותו לילה ארור הוא רצה יותר, ואני, טיפשה שכמותי לא רציתי לסרב לו. לא ידעתי שמפעם אחת אפשר להכנס להריון. דני הבטיח שיזהר ואני סמכתי עליו. הייתי נבוכה ומאוד פחדתי, אך יחד עם זה לא רציתי להרגיז את דני. הוא ביקש, ושכנע, וכבר...כבר היינו אחרי.
הייתי המומה מן המעשה, הוסיפה תהילה לספר, אך דני היה בטוח בעצמו. רוב הבחורות נוהגות כך, אמר לי ואני אמרתי בהיסוס שלי חשוב הקשר הריגשי והרומנטי. באותו רגע הרגשתי שליבי כבד עלי וראשי סחרחר, ולא רק בגללה. את יודעת מדוע, אמא?
לפני חוגשיים הכרתי את יניב. גם הוא התחיל בזמן האחרון לרמוז לי שנעשה מה שרוב הכיתה עושה כבר מזמן. כששמעתי את מה שקרה לתהילה פחדתי והתאכזבתי נורא.
לכן, החלטתי לשתףאותך אמא, בהתלבטויות שלי. מה אעשה עם יניב? האם גם לי נכונה פרשה כאובה וקשה כזו? האם גם הוא, כשאר הבנים מבקש רק את טובתו שלו.
וכך עדי, פרקת מעליך את משאך הכבד, כשסיפרת לי על החבר שלך, יניב. מאז חיפשתי הזדמנות לשוחח עמך על כך, כח במצבים כאלו רק אמא יכולה לעזור. יניב בחור טוב. אני מחבבת אותו מאוד. התרשמתי שהוא אוהב אותך ואת אוהבת אותו, אך יחסי קירבה עמו משמעם מחויבות עמוקה ועלולים להיות מסוכנים.
אף שאני אמך, אינני יכולה להכתיב לך את דרכך. את כבר בוגרת דייך ועליך להחליט באופן עצמי על עתידך. בקשתי היא, שסיפורי יעמוד לנגד עיניך, ואת תפיקי ממנו את הלקחים על פי הבנתך.
דבר אחד אני יכולה להבטיח לך עדי. אם תסרבי ליניב, אישיותך לא תיפגע. להיפך. לבסוף הוא יעריך זאת. אותם הבנים שדורשים מבנות יחסי קירבה, מתקשרים לבסוף ברצינות לבת ששומרת על גופה, אישיותה וכבודה ולא "נותנת". רק עם בת כזו הם מוכנים לקשור את גורלם לעד ולהנשא.
פעם תהיתי כיצד מי שמחליף בקלות רבה כל כל בנות זוג לפני הנישואים, מסוגל לאחר נישואיו להסתפק בבת זוג אחת, קבועה בלבד. ועוד תהיתי, מדוע רגש הנאמנות הטבעי של הבן, מפוקפק בהרבה מרגש הנאמנות של הבת. אולי משום שבת מתיחסת אל הקשר מההיבט הרגשי, ואילו בן, מהמובן השכלי, שעומדים מאחוריו תועלת, וטובת הנאה. חיי לימדו אותי מדוע התופעה של בגידה היא כה שכיחה בדורנו. מנקודה זו מתחילות הבגידות. מי שחי חיי אישיות חופשיים לפני הנישואין, יקשה עליו להמנע מכך במהלך נישואיו. אם כצעירים לפני הנישואין בחירת בת הזוג היא חופשית וניתנת להחלפה ללא כל מעצור, קשה מאוד לעמוד בפיתוי במסגרת ה"כבולה" של נישואין, ולהסתפק בבת זוג אחת, קבועה בלבד.
אמרת לי בכאב שכאשר ביקרת את תהילה היא כבר היתה אחרי הכל. לא ידעת, וגם היא לא ידעה שעדין היא לפני הכל. שעתה היא רק מתחילה את מסכת הסבל... ראי אותי עדי. לו לא הייתי עוברת את ההפלה הארורה ההיא, אולי הייתי היום סבתא.
כאם, איך אני יכולה להמליץ על שימוש בגלולות למניעת הריון, כשמחקרים כה רבים מתפרסמים לעתים כה קרובות נגד לקיחתם.
עדי, ילדתי היחידה, למענך, למען יניב, למען חברותייך, הנה לך סיפורי. קראי מבין שורותיו את הסבל הנורא, את הכאב, החרטה והצער. זהי בין הדפים את דמעותי, הרגישי את החרטה, את חוסר האונים ואת אוזלת היד, ולבסוף, בתי יחידתי, זכרי כי מהמנעות לא תינזקי לעולם!
הדואגת לעתידך בכנות
אמא
וואייייייייייייייי איזה סיפור...כואבת לי היד כבר כי רשמתי אותו רצוףףףףף בלי עצירות כדי שתקראו אותו....
תגיבוווווווו מה דעתכם!!!!!!!!!!!!!!
מואה לכולכםםםםםםםםםםם 😁 :!:
אממ.. שמעי.. לא נירא לי שיש לי כוח לקרוא הכול.. את יודעתתת!
אין לי כוח סבל לקרוא דברים ארוכים......
ואיייייייייי אלינה יאאיזה סיפור הבאת לנו אמא ארוך כל כך וכזה כזה עצוב יווו קראתי רק 8 משטים ירדו לי דמעות אני רגישה אחושקשוקה יווווווווו :cry: איזה עצובבבב
ואי איזה סיפור...קראתי את הכל לא היה לי כוח אבל רק כמה שורות ראשונות לא הפסכתי בכלל לקרא אותו איזה סיפור עצובב ואיזה בנים חראים (אני בחיים לא יהיה ככה)........
שקדוש תשמעי...אני מבינה אותך אם אין לך כוח לקרוא אותו אז זה בסדר...
נינושששששש נשמתיייייייי אני באותו מצב איתך...קראתי אותו אלף פעם כדי שאפנים את זה ולא אהיה כזאת תמימה בחיים האלו!!!
נכון הוא מאוד עצובבבבבבבב :cry:
נער_אהבה,
יפה שקראת הכל כפרה...מזל שלא תהיה כזה!!!
שונאתתתתתתתת בדםםםםםם כאלו בניםםםםםםםםם :evil:
ווווווווואאאאאאאאאאייייי איזה סיפור מהמממממםםםםםם!!!!!!
אמאאא איזה בן **** הרפי הזההה!!!!!!!!
שיייאאלללה איזה מסכנה האישה שבסיפוורר...
כמה בכיתייייי...וקראתי את הסיפור פעם אחרי פעם שכבר הפסקתי לספור..
וכל פעם בכיתי מחדשששש.. :cry: זה כל כך עצוווב!!!
אם אני יגלה שעשו או יעשו את זה לחברה שלי.. או אם מתישהו בחיים אני יהיה מספיק תמימה בשביל להאמין למישו שידפוק אותי ויברח...
אני ממממממש לא מקנאה באותו בנאדם מסכןןן!!!
אני יגרום לו להתחרט על הרגע שהוא הכיר אותייייי!!!!!
אבל אני יודעת שעכיו יש יותר מודעות לאמצעי מניעה... קונדום גלולות וכאלה...
אהההה ורציתי לשאוול...
סיפור אמיתי :?: :?:
דניאלוש_הבובה,
שמחההההההההההה שקראתתתתתתתתתתתתת נשמההההההה
כןןןןןןןןןןןןןןןןן זהווווווווו סיפורררררררר אמיתתתתתתתייייייייייי לגמרייייייי!!!!!!!
אני יודעתתתת הוא עצובבב מאוד!!!!!!!!!!!
כמה אני בכיתי....!!!
עכשיו אני פחות או יותר יודעת להבדיל בין בנים כאלו ובנים אחרים... :roll: :!:
אנשים פליז תקראו תסיפור-מי שלא קרה ובבקשה תגיבו לי :!: :!: :!:
פליזזזזזזזזזזזז 😂
יאאאאאאאאאאאאאא איזה סיפורר עצווובב.....!!!
אמאל'ה מסכנה הילדה הזאת.....ואי זה כזה עצווובבבבבבבבבבבב מסכנההה....!
אני בד''כ אין לי סבלנות לקרוא סיפורים ככה ארוים אבל התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיקקק...!! יאאאאא כמה בכיתי....איזה מניאק הרפי הזה.....איך הוא מסוגללל????????????? פייי הוא כזה מניאקקקקק
איזה סיפור מרגש.... ויפה רצחחחחחחחחחחחחחחח
את כתבת? או שזה סיפור אמיתי?
בקיצור הוא 100מם קבלי ח"ח :biggrin:
וואייי..איזה עצובבבבבב
אני בחיים לא יעשה דבר כזהה!
וכול הבנות - תיזהרוו!!
בנים הם זבל אחד גדול ומי שמתחמק מאחריות הוא עוד יותר זבל!!
לכולםםםםםםםםםםםם זהווווווווווו סיפוררררררררר אמיתייייייייי לגמריייייייייייי!!!!!!!!!
אדווש,
באמת איך הוא מסוגל?????????
הוא מניאק הרפי הזההההההההההההההההה
שמחה שקראת אותו!!!!!!!!!!!!!!!!
*לTה 2סט**ל,
חח שוב לא כתבתי אותו והוא אמיתייייייייייי
כן איזה חיים היו לה...לאמא...
dangerousgirl,
נכון צודקת בנים הם זבללללללל טוב אבל יש מעטיםםםם שהם טובים!!!!!!!!!
תודה לכולםםםםםם שקראתם אותווווווווווו :biggrin:
אומם סיפור עצוב אבל תדעו לכם שדברים כאלה קורים כל הזמן
חוץ מזה לדעתי היא גם לא כ"כ תמימה
קודם כל אם כבר מקיימים יחסי מין אין דבר כזה בלי קונדום
בנות לא אמורות להיכנס להריון בתיכון
בכל אופן זה לא הדבר הכי נורמלי בעולם
אם היא הייתה משתמשת באמצעי מניעה אולי היא עדיין הייתה בוכה על זה שהיא שכבה איתו אבל היום היא הייתה סבתא איך שהיא אמרה
אני לא צריכה את הסיפור הזה כדי לדעת שזאת המציאות
בכלל היום אין מספיק מודעות לדברים כאלה
אני רואה בעיתונים בני נוער אפילו בני 18 שלא יודעים שלא נכנסים להריון מקיום יחסים עם בגדים או איך שלא תקראו לזה
תסלחו לי אבל זה פשוט בורות
הילדים לא אשמים זה אשמת ההורים
זאת האחרויות של ההורים להסביר לילדים שלהם את כל הקשור בקיום יחסי מין וכו' עוד בגיל יחסית צעיר
קיצר עם כל הכאב שבדבר זאת גם אשמתה
925Bell,
את צודקת נשמה...
אמא שלי חח דאגה להסביר לי ה-כ-ל!...חחח
ואני שמחה שעשתה את זה!!!!!!!!
אבל בכל זאת לא לכולם יש הורים שיכולים לדבר פתוח עם ילדיהם :roll:
וזה חבל!!!!!!!!
