אוףף :( מה עושים במצב כזה?

זה בטוח נשמע טיפשי ומגוחך... אבל אני כבר לא יכולה לשמור לעצמי.
חברות שלי (שכבר לא הכי קרובות אליי--ייצחקו עליי 😢 )) וזה לא עניין לידידים קרובים גם ככה...
קיצר,, אני שומרת יותר - מידיי לעצמי, ונמאס לי.. באמת! בא לי לצעוק, לדבר, לשפוך הכל...
אבל יותר מזה-בא לי כבר שמישהו יבין אותי... (אני ממש מרגישה דבילית במצב שכזה)

בקיצור, הסיפור הוא כזה: אני לא סובלת ברמות שאין לתאר, את החבר של חבר שלי.
חבר שלי, בערך ב-3 חודשים האחרונים התחיל להסתובב עם איזה ילד שאני לא סובלת ואף-פעם לא סבלתי. אחד שחצן, יהיר, גאוותן, שוויצר וטיפש ממש... הם אף-פעם לא הסתובבו יחד, אבל מאז שהיה איזה סכסוך בקבוצה שלנו (תמיד יש קב' כזו שיחד..) הוא התחיל להסתובב איתו. ומהרגע שהתחיל להסתובב איתו-הוא התחיל להסתובב עם כל מעגל החברים שלו....
עכשיו, חבר שלי הוא גם אחד כזה שוואללה מתחבר מהר, ותמיד שמח שיש לו עוד עם מי לצאת...
אבל בחודש האחרון זה ממש מעצבן.

בגלל שהוא היחיד מביינהם (מבין כל החבר'ה ה"חדשים" שלו) שיש לו רישיון, תמיד הוא יוצא עם אותו אחד מעצבן ועוד אחד (כאילו הם עושים איזה תורנות מביינהם מי יצטרף והשאר נוסעים במונית)
והם נוסעים למקומות שלא הכי קרובים אליינו (לא רחוקים, אבל גם לא קרוב כ"כ)-לפחות לא בתדירות שהם נוסעים בה: 2-3 פעמים בשבוע ובזמן האחרון גם סופ"ש, ולא בשעות (שזה מתחיל רק ב11-12 בלילה וחזרה לקראת 3-4 לפנות בוקר, היו פעמים שחזר גם ב-6-7, אבל עכשיו פחות-כי הוא עובד)
הם נוסעים לת"א, רמת-השרון, כפר-סבא, רשל"צ (ואנחנו מנתניה).

לפני יותר מחודש זה היה נחמד והייתי שמחה בשבילו שכזה יש לו עם מי לצאת ושהוא לא רב איתם... והוא היה משתף אותי, אומר לי שהוא מעדיף להיות איתי, ולא עם איתם אז תמיד הוא קבע איתי קודם לכן, אם הם העט מצלמים שטויות שלהם (למשל בנייד) הוא היה מראה לי וכדומה.

בשבועיים האחרונים ממש, זה נהיה בלתי-נסבל. הוא הוא יוצא הם ה"חבר" שלו הזה למסיבות, ברים, דאנס-בר כאלו, מסעדות, וכל יציאה מבזבז איזה 180-300 ש"ח, ובגלל שזה מקומות "מפתים" מבחינת שתייה, אז הוא שותה "רק" שלוק מחבר שלו (כי הוא נוהג) וזה מפחיד אותי רצח!!

מה שהכי מעצבן, זה שבזמן האחרון אם אני שואלת אותו אם אפשר להצטרף (מתי שהוא יוצא למסיבה עם חבר שלו וידידות של החבר לאיזה מקום או לחגוג יום-הולדת) הוא לא רוצה שאני אבוא איתו, בטענה ש"אני לא קשורה", הוא מוחק הודעות שהם מתכתבים מביינהם, לא מראה לי סתם תמונות בנייד, לא מספר לי כלום...
אני שואלת אותו למשל איך היה והוא עונה משהו בסגנון ה"בסדר, אין לי כוח לספר".
והוא כל הזמן עייף חבל"ז. שאנחנו יוצאים הוא רוצה לחזור ב-11, אבל איתם הוא יוצא עד 2-3 (והוא קם ב-6 לעבוד)

לא רק זה, אלא גם אנחנו כבר לא מדברים, אם אני רוצה שנצא הוא אומר שהוא כבר קבע איתם, אז הוא יכול לקבוע איתי רק בשעות מסויימות (אני ממש מרגישה כאילו אני צריכה להזמין תור)
עוד, שלחבר שלי יש דלק חינם (כי זה ע"ח העבודה של אבא שלו) אז הם לא מתחשבנים בקטע הזה... כאילו ללא הגבלה.
עוד דוגמא שמרתיחה אותי, זה שהוא ממש עיוור. למשל, אם הוא רוצה לצאת והם לא יכולים-אז הוא לא יוצא, אבל אם הם רוצים לצאת וחבר שלי לא יכול-הם מתחילים להגיד לו "נוו אבל הבטחת שתבוא, עכשיו איך נגיע" וכדומה. כאילו, הם איתו בגלל הרכב. היו כל מיני מקרים כאלו, וחבר שלי "נכנע" כי הוא לא רוצה לריב איתם (מסתבר שאיתי זה ממש כבר לא אכפת לו) ולי זה נראה ממש רוע וניצול.


בקיצור, אנחנו רבים כל הזמן (ואנחנו לא הרבה זמן בייחד כי לא נשאר לנו כבר) אז לרוב אנחנו רבים, לא מדברים, לא מסתכלים אחד על השני, לא מרגיש קשר חם של זוג, אלא סתם... קשר מתוך הרגל.
אין שום חידושים, שום הבנה, שום אהבה...
זה מרגיש כאילו התייבש הקשר.
אנחנו יחד 4 שנים, ואנחנו יוצאים לכל מיני מקומות, אבל זה כאילו אנחנו מכריחים את עצמו.
אני מתגעגעת למגע חם, לקשר אוהב, לפירגון, להבנה, ואת זה כבר אין. כאילו, מתי שאני בלעדיו, אני מרגישה כאילו אני צריכה אותו כי זה חסר לי, אבל שאני איתו,,, אני מרגישה כאילו אני לא יכולה לחבק אותו בכלל... כאילו משהו עוצר אותי, כאילו זה לא זה.... (לפחות זה ככה בשבוע האחרון)
אולי זה בגלל הריבים הרבים (כי בתקופות טובות יותר פחותות ריבים, זה מרגיש אחרת... אבל מן הסתם שזה יהיה ככה..)

בקיצור, באמת, חפרתי פה חבל"ז, אבל היה טוב להוציא...