אני,היא,אתה והוא.

סיפור חדש.
מאד מעניין וסוחף על אהבה,רגשות,מערכות יחסים ועוד.

הסבר על דמויות:
סיוון-הדוברת,הסיפור מסופר מנקודת המבט שלה.(בת 17,יש לה יופי טבעי,שיער שחור שופע ועיניים ירוקות.)
סיוון יודעת הרבה דברים על הרבה אנשים.אנשים מתחברים אליה והיא תמיד מקבלת כל אחד בברכה.
תכונה מעולה שיש לה-היא יודעת לשמור סודות,להרגיש את האנשים שאיתם היא נימצאת בקשר ולבדרך כלל יודעת מה לעשות בכל מצב.
תומר-ידיד טוב של סיוון ותמר.(בן 19-כולם אומרים לו שהוא מאד דומה לעופר שכטר.)
בעבר-רומן מאוהב לחלוטין בינו לבין סיוון-התרסק לגמריי מסיבה לא ברורה-סיוון מעלה בדעתה מדי פעם למה זה ניגמר כי היא בהחלט מתגעגעת אליו-היא משארת שגם הוא.
אבל זה לא מפריע לה להמשיך להכיר אנשים,לצאת עם בחורים אחרים ולעשות חיים.
תמר-החברה בנשמה של סיוון,הן מכירות מגיל אפס ומאוהבות אחת בשנייה.
תמר עוברת תקופה לא קלה בחיי הזוגיות שלה.
במהלך הסיפור-קשיים,ניסיון להתאוששות,ניסיון למצבים נועזים.
תמר היא מה שניקרא כוסית סלקטיבית.
תמיד תמצא את הפגם בדבר המושלם-אבל תמיד תמצא משהו טוב בדבר רע שיהפוך את כל התמונה.
(אלה רק הדמויות העיקירות של ההתחלה.
בנוסף כמה דמויות משניות:
יוגב-היה חבר של תמר חצי שנה וזרק אותה אחרי סיבה שאותה יודעות רק תמר וסיוון.
ניצן-ברמנית במועדון ג'וקר שאליו בדרך כלל הולכת השלישיה שלנו.
======


פרק ראשון-"לזרוק אותה"

"תמר, את לא חברה שלי יותר."
אמר יוגב מביט בה במבט כועס ועצוב בו זמנית.
"יוגב! אתה לא יכול להגיד לי את זה ככה."
היא התחילה לבכות ומרוב הכאב היא זעקה,זעקה קטנה וחנוקה של בכי.
"את הבטחת לי תמר. הבטחת!"
הוא אמר.
"אני מצטערת יוגב! אני מבטיחה שלא אעשה זאת שוב!"
היא צעקה אליו בבכי.
"לא תמר! היו לך מספיק הזדמנויות להוכיח את עצמך"
הוא שתק, ואחרי מספר שניות אמר משפט שפשוט ששבר לתמר את הנשמה.
"היו לך מספיק הזדמנויות תמר, ואת נכשלת!"
היא נפלה במדרגות מרוב הבכי הכואב,מרוב השיכרון מהוודקה ומרוב ההרגשה הנוראית.
"תמר,דיי הוא כבר הלך,בואי"
ניסתי להרגיע אותה.
"לא!! לא!! עזבי אותי! יוגב!!!!!!"
היא המשיכה לצעוק אבל יוגב כבר היה דיי רחוק מכדי לשמוע אותה צועקת בקול חנוק מבכי.
"תמר,תפסיקי,בואי אני אקח אותך אליי הביתה ותלכי לישון"
ניסיתי שוב.
"לא.. לא!!..."
היא לחשה בקולה הצרוד והחנוק מרוב בכי,שוכבת לה על האספלט כולה מלוכלכת ופניה הלבנות היו אדומות וכך גם עיניה.
"תומר,תעזור לי לקחת אותה לאוטו."
הוראתי לו.
הוא מיד הרים אותה בשתי ידיו ונשא אותה למכונית.
הניח אותה בזהירות על המושב האחורי והלך לחבריו,לומר שלום.
"ניצן אני זזה.. דברי איתי כבר מחר."
ביקשתי בהבעת פנים מצטערת.
"וואי.. איזה סיפור.."
לחש לי תומר,בודק לפני זה שתמר ישנה.
"אתה מספר לי.. אני הייתי שם כשזה קרה."
לחשתי חזרה.
"משהו רציני?"
הוא שאל שוב.
"ווא ווא רציני.. נפרדו."
אמרתי,והרגשתי ,גוש חונק בגרון.
החבר של החברה הכי טובה שלי זרק אותה בצורה כזאת נוראית מול העיניים שלי ולא יכולתי לעשות כלום.
"הם בטח יחזרו מחר, יוגב אף פעם לא היה עם בחורה יותר מיומיים, ואיתה הוא היה חצי שנה.."
כל כך רציתי להיות אופטימית כמוהו.
אבל לא יכולתי.
לגמריי לא יכולתי.
אולי כי ידעתי את האמת.
את כל האמת.
את מה שקרה שם.
ואת מה שקרה לפני זה.
מה שנימשך לאורך כמה וכמה חודשים.
משהו שאסור היה לי לספר לאף אחד.
משהו שהיה רק ביני לבינה.
משהו שאסור היה שיוגב ידע.
והוא בכל זאת גילה.
או שהיא גילתה לו?..
"יש מצב אתה נישאר לישון איתנו?"
שאלתי את תומר, ליתר ביטחון שאולי רצה והתבייש לשאול.
"בכייף.. אבל היום אין מצב! הכרתי מישהי, ואני נוסע לאסוף אותה אחרי זה."
וואו, יפה לך תומר!
למה לא אמרתי לו את זה?..
אולי כי אני עדיין מרגישה כלפיו משהו?
הבטתי בו מחייכת.
למרות שמבפנים משהו הציק לי.
"אחלה! תהנו."
שונאת להיות מזוייפת.
"תודה."
הוא יצא מהאוטו ואחריו אני.
הוא לקח את תמר והכניס אותה לבית,שם אותה על המיטה בזהירות.
"תודה תומר."
נופפתי בידי והוא נסע.
תומר,למה נידמה לי שאני עדיין פקינג אוהבת אותך?!..
התנוססה לה המחשבה בראשי...
היה לי קשה להרדם.
שכבתי ליד תמר,מביטה בה ישנה.
על מה היא חולמת?
מה היא מרגישה?
מה תעשה כשתתעורר בבוקר?..
מרוב המחשבות שהתרוצצו ולא נתנו מנוחה התעייפתי.
נרדמתי.

בפרק הבא:
צלצול הטלפון לא הפסיק אפילו לא לשנייה..
הוא צלצל שוב ושוב ושוב..
מי זה יכול להיות בשעה כזאת?
ולמה החלון הגדול שבסלון פתוח?..

-תגיבו- 😊