חולשה לחיילים |החייל שלי|

המשך ? 😕

איזה מאמי לירון =] ממש חמוד....
סיפור מדהיםםם!!!

המשך..........=]

יצא מהמם (:



הממשך(:

מה עם המשך . .?

מאמי סיפור ממהמם...ויש לי עצה בשבילך אל תקחי הכל כל כך קשה למרות שזה קשה מה שאני אומרת
אבל זה עוזר גם לי קרו דברים ולא רק לי..להרבה אנשים ונפגעתי וחשבתי שזה סוף העולם וזה הכאיב
לי ועד היום דברים כאלה ולהיזכר מכאיבים לי אבל אני מנסה לקחת הכל יותר בקלילות
חחחח יש לי ידיד שאומר לי משפט שתמיד עוזר לא משנה באיזה מצב..
"בסוף כולם מתים .." אפחד בסוף לא יזכור..כלום
בקיצור מותק..את יכולה לשנות את המצב רוח לך ואת ההרגשה שלך הכל תלוי רק בראש..
באמת קחי דברים בקלות יותר..בנים יש בשפע...וזה לא סוף העולם

המשךך,

QUOTE (Rotem44 @ 20/10/2008) המשךך,
😉

ההמממשך וממהר !!!
זה הסיפור הכי מדהים שקראתי פה !

יפפפפפפפפפפפפפפפפפפפה (: 😁

תמשיכי מאמי ...

המשך? 😢

מה נסגר בסוף? (:

ואוו...
שנים לא העזתי להיכנס לסיפור הזה..
ועכשיו אני שוב פה.
מהססת,
חושבת אם להמשיך או לא,לא יודעת אם אני מסוגלת לזה,
לא יודעת אם כדאי לי שוב להיכנס לזה.

אבל מה לעשות שאני לא יכולה בלי לכתוב??
מתלבטת כל כך מה לעשות..
לא רוצה סתם להגיד אבל כן,
יש סיכוי קלוש שאני ימשיך.

לא מבטיחה כלום..
אני ינסה לכתוב ניראה מה יהיה..

לפחות תנסי 😊

המשך מאוד ארוך,כמעט 5 דפים בוורד.

אני לא יודעת מתי יהיה ההמשך הבא..
מקווה שיהיה לי זמן לכתוב בקרוב.
מחר יש לי בגרות,יום ראשון אני כל היום עסוקה בהפקה ויום שלישי בגרות.

תהנו..


חולשה לחיילים |החייל שלי| \ פרק 14 !

החופש נגמר,
ועוד שנה עמוסה מתחילה לה.
לא רציתי לחזור לבית הספר,
לא היה לי כוח לזה,
שוב מבחנים,עבודות בלי סוף,שיעורים,בגרויות בקיצור לחץ.
אבל אין ברירה..
הרי החיים לא יעצרו ויחכו לזמן שהכוח יחזור אליי.
היום הראשון ללימודים היה כמו תמיד.
אני,שיר ורוני הלכנו ביחד לבית הספר.
כשהגענו לא היה קשה למצוא את הכיתות שלנו.
אני ורוני היינו בכיתות שונות באותה שכבה והכיתה של שיר הייתה בשכבה אחרת.
למה?
אלוהים יודע.
בשיעור הראשון שבו סתם דיברנו עם המחנכת,
אותה אחת משנה שעברה,
נכנס לכיתה המנהל החדש.
שמעון קראו לו,
ד"ר שמעון, כמו שהוא מדגיש תמיד.
אני ישבתי ליד ליאל,חברה שלמדה איתי באותה כיתה כמעט כל השנים.

-----------
ליאל,בת 16,
שיער חום [צבוע] דיי ארוך,מתולתל,עיניים חומות,גוף סביר,טיפה נמוכה.
היא מאוד חברותית ואני מסתדרת איתה טוב,
אבל יש לה לפעמים רגעים שהיא ממש יכולה להוציא אותי מדעתי.
-----------

ליאל:"ד"ר למה הוא בדיוק?" שאלה צוחקת וגם אני צחקתי.
אני:"עדיף לא לדעת ניראה לי" עניתי לה.
הוא התחיל לדבר ולחפור עליו,על החוקים החדשים,על החוקים הישנים ועוד דברים שאין לי מושג מה הם היו.
סוזן:"סוף סוף!" היא צעקה ברגע שנגמר השיעור.

-----------
סוזן,בת 16,איתי בכיתה.
שיער שחור עד הכתפיים,גלי,עיניים חומות כהות,מלאה קצת,גובה סביר.
ילדה חמודה ונחמדה,עם חוש הומור.
-----------

יצאתי מהכיתה ונכנסתי לכיתה של רוני.
רוני:"נו מה? נהנית ?" היא שאלה אותי בצחוק
אני:"המנהל היה אצלנו,חפר שעה! עוד שנייה נרדמתי חחח"
רוני:"אלינו הוא צריך לבוא בשעה הבאה"
אני:"משתתפת בצערך" אמרתי ובדיוק שיר נכנסה.
שיר:"ראיתם את המנהל?"
אני:"לעצרי"
שיר:" אני ד"ר שמעון ואני המנהל החדש שלכם,בלה בלה בלה" חיקתה אותו
אני:"חחח עוד מנהל דפוק שלא יחזיק מעמד יותר משנה"
הייתה לנו היסטוריה ארוכה של מנהלים בבית הספר הזה.
הוא קיים רק 5 שנים וכבר החליפו מנהלים 4 פעמים.
הצלצול הגיע אחרי 5 דקות של הפסקה וחזרנו כל אחד לכיתה שלו.
בשיעור הזה שוב היינו עם המחנכת,מילי,שהפעם הכתיבה לנו את המערכת שעות המטורפת.
אביב,ילד מהכיתה שתמיד יש לו מה להגיד התחיל לצעוק.
אביב:"מה זאת המערכת הזאת? טוב שאין פה מיטות אחרת גם היינו ישנים פה" הוא צעק.
ולמען האמת,
הוא צדק.
המערכת הייתה ממש מוגזמת!
יום ראשון עד 5,יום שני עד 3,יום שלישי עד 5,יום רביעי עד 2,יום חמישי עד 2 ויום שישי עד 12.
מתי בדיוק אני אמורה להיות בבית?
סוזן:"אל תדאג אביב אין להם פה תקציב למיטות" אמרה בציניות.
הרי תמיד כשאנחנו מבקשים טיול או סיור או פעילות או כל דבר אין תקציב.
מילי:"תירגעו שניכם! זה כיתה יא' זה לא צחוק ועם צריך אתם גם תשנו פה!" היא אמרה בעצבים.
עוד דבר שכדאי לדעת על מילי-יש לה פתיל קצר.מאוד.

ראש השנה הגיע.
וכמו תמיד,
את ערב ראש השנה אנחנו עושים בבית של סבתא ז"ל,
שנה שנייה בלעדיה.
אחרי שעה עם המשפחה לא יכולתי יותר לשבת איתם.
כמה אפשר?
התקשרתי לשיר לראות מה היא עושה ואם בא לה לצאת.
שיר:"הלו" אמרה ושמעתי רעש ברקע
אני:"מה קורה מאמי? איפה את?"
שיר:"אצל דודה שלי ב***" ענתה לי והתבאסתי.
דודה שלה גרה במרחק של חצי שעה נסיעה ככה שאין מצב שהיא יוצאת איתי.
אני:"אהה טוב לא משנה"
שיר:"למה מה רצית?"
אני:"סתם לצאת או משהו משעמם לי"
שיר:"דברי עם רוני אני חושבת שהיא בעיר"
אני:"סבבה,תיהני,ביי"
שיר:"ביי" אמרה וניתקנו.
התקשרתי לרוני,מחכה שהיא תענה.
כשכמעט התייאשתי היא ענתה סוף סוף.
רוני:"מה קורה מור?"
אני:"בסדר,את בבית?"
רוני:"אצל סבתא"
אני:"יש מצב את יוצאת"
רוני:"אני מתה לצאת אבל רק הגעתי לפה אז אין מצב"
אני:"טוב לא משנה" אמרתי וניתקתי.
כן,
לרוב זה ככה.
כשאני צריכה אותן הן תמיד עסוקות.
כשניתקתי שי,בן דודה שלי,התיישב לידי.

-----------
שי,בן 15,
שיער שחור קצוץ,עיניים חומות כהות,רזה מאוד אבל לא שחיף.
הבן דוד שאני מסתדרת איתו.
פעם אני ושי היינו ממש כמו אחים,עד שהיה בינינו ריב שהרחיק אותנו.
עכשיו אנחנו בסדר,לא כמו שהיינו אבל הקשר בסדר.
-----------

שי:"אז מה?"
אני:"מה?" שאלתי וצחקתי.
ככה מתחילה כל שיחה שלנו.
שי:"יוצאת לאנשהו?"
אני:"הלוואי אני מתה לצאת מפה אבל החברות לא יוצאות כל אחת מהסיבות שלה"
שי:"אז בואי איתי"
אני:"מה אני יעשה עם החברים שלך?" שאלתי.
יש לשי כמה ילדים בחבורה שלהם שאני ממש לא סובלת.
שי:"רק אבי,דני,מיקי וליאור יוצאים. ומהבנות נדיה,שרה ועדי"

-----------
ממש בקצרה על החברים של שי-
אבי-בן 15,רזה,נמוך,שיער שחור,עיניים חומות.
הוא ילד סבבה,אבל הוא הורס לעצמו את החיים.
דני-בן 15 וחצי,גבוה,גוף יפה,עיניים ירוקות שיער שטני.
חבר של שי מכיתה א',ילד חמוד אבל לפעמים ילדותי מידי.
מיקי-בן 15,קצת גבוה,גוף סביר,עיניים חום בהיר,שיער חום\שחור לא מובן.
נחמד וחברותי,לפעמים הוא יכול להיות הכי סנוב בעולם.
ליאור-בן 16,גבוה,מלא,עיניים חומות,שיער שחור.
ילד עם לב זהב,אבל גם הוא דיי הורס לעצמו את החיים.
נדיה-בת 15,מלאה,בגובה שלי,עיניים חומות,שיער שחור.
נחמדה רק מתי שהיא רוצה ולמי שהיא רוצה.
שרה-בת 15,רזה,גבוהה,עיניים חום דבש,שיער שטני עם פסים בלונדיניים.
חברה של שי כמעט שנה,ילדה ממש חמודה.
עדי-בת 15,גבוהה,קצת מלאה,שיער חום,עיניים חומות.
חמודה מאוד וחברותית.
-----------


אני:"יודע מה סבבה גם ככה אין לי מה לעשות פה"
שי:"עוד 10 דקות הם פה" אמר כאילו מזהיר אותי.
לפעמים לוקח לי שעה להתארגן,גם עם זה סתם לצאת לשכונה.
אני:"חחח סבבה אני מוכנה,אני רק הולכת להגיד לאימא שלי לא תשתגע עליי אחר כך"
שי:"טוב"
כן,
אימא שלי לפעמים סתם היסטרית.
היא יכולה להתחיל לצעוק על שטויות.
אני:"אימא אני יוצאת עם שי וחברים שלו"
אימא:"טוב,תהיי זמינה"
אני:"בסדר" אמרתי והלכתי משם.
לא היה לי כוח להישאר כי ידעתי שתוך רגע הדודות ידעו שאני יוצאת ויתחילו לחקור.
למה? עם מי? לא עדיף להישאר פה?
שי:"מור בואי הם פה"
אני:"שנייה שמה נעליים"
שמתי נעליים וירדנו.
אמרנו שלום לכולם והם החליטו שנשב בפארק מאחורי הבית של סבתא שלי.
ישבנו על האבנים שם,כשמצד אחד שלי נדיה ומהצד השני מיקי.
אחרי 10 דקות אולי אחד אחד הם התחילו לעשן.
הם כולם מעשנים,חוץ משרה ועדי שמעשנת מידי פעם.
אני אחת שנחנקת מהעשן של הסיגריות.
פשוט לא יכולה להריח את זה.
גם מסריח וגם גורם לי לשיעול.
אני:"שי אני הולכת לאיזה סיבוב או משהו" אמרתי לו והוא הבין למה.
שי:"לבד?אין מצב. כבר מאוחר"
אני:"אויש נו מה נהיית אבא שלי ולא ידעתי?" אמרתי בעצבים.
שנאתי שהוא עושה לי קטעים כאלה,חושב שהוא האח הגדול שלי.
שרה:"אני ילך איתה" אמרה וקמה.
שי בא להגיד משהו אבל עצרתי אותו.
אני:"יואו תירגע כולה סיבוב פה,לא יחטפו אותנו תאמין לי מי שייקח אותי יחזיר אותי אחרי שנייה" אמרתי והחברים שלו פרצו בצחוק.
הנה עוד משהו שלא ידעתם על שי-הוא לפעמים דואג יותר מידי.
שרה:"בואי כבר חחח את מכירה אותו הוא יכו להמשיך לריב איתנו עד מחר"
שי:"חכי חכי מה אני יעשה לך" הוא אמר לשרה בצחוק.
אני ושרה הלכנו סתם להסתובב.
חזרנו אחרי 10 דקות.
אני:"רואה שי? שמרתי עלייה טוב היא עדיין חיה ונושמת" אמרתי צוחקת.
שי:"ואי מור אל תעצבני" התחיל להתעצבן
אני:"בוא איתי רגע" אמרתי ולקחתי אותו משם,לא רציתי שנריב ליד חברים שלו.
אני:"מה יש לך שי? מה נסגר היום?" שאלתי כשהתרחקנו מהם.
שי:"סתם עזבי" הוא אמר והסתכלתי לו בעיניים.
אני:"הבנתי..." אמרתי בייאוש כי הבנתי מה קרה.
כבר חודש או חודשיים ששי ככה.
עצבני פתאום,עיניים קצת אדומות,מצבי רוח משתנים.
ואני חושבת שמהמשפחה אני היחידה שיודעת.
ידעתי ושתקתי.
הרי מה כבר יכולתי לעשות?
הוא סמך עליי וסיפר לי,הוא השביע אותי לא לספר.
שי והחברים שלו התחילו לעשן סמים.
לפי מה שאני הבנתי רק דור ועדי לא עישנו,ושרה כמובן.
שרה אפילו לא ידעה ששי מעשן.
כולם הבטיחו לו שלא יספרו לה.
הפעם הוא היה עצבני כי הוא לא עישן כמה ימים.
אני:"אתה זוכר מה הבטחת לי?" שאלתי קצת בייאוש.
הרי כבר כמה פעמים הוא הבטיח לי שהוא יפסיק,
אחרי שהייתי מתחננת אליו שיפסיק,כי הוא חשוב לי.
אולי בשבילו כל התקופה שהיינו כמו אחים נעלמה אבל בשבילי היא לא.
שי:"כבר 3 ימים אני מתאפק,לא יודע בשביל מה אפילו" הוא היה עצבני.
אני:"לא יודע בשביל מה? בשבילך! זה יהרוס אותך שי,אתה לא מבין?"
שי:"אני לא מבין למה אני מקשיב לך בכלל" הוא זרק לאוויר.
אני:"אז אל תקשיב מה אני יגיד לך?" אמרתי כבר עצבנית.
לפעמים כל כך נמאס לי ממנו,הוא זורק משפטים פוגעים בלי לשים לב אפילו.
כאילו אני כלום בשבילו,סתם אחת שרק משגעת לו את המוח.
שי:"אני לא מבין מה את רוצה מהחיים שלי,מה הקטע שלך?" אמר עוד משפט.
מצד אחד הבנתי אותו,הוא לא כל כך שולט על עצמו ברגעים כאלה.
אבל מצד שני,כמה אני כבר יכולה לספוג ממנו.
אני:"עזוב,תעשה מה שבא לך,חיים שלך לא?" אמרתי וקמתי משם עצבנית.
רציתי ללכת משם אבל כדי לצאת מהפארק הייתי חייבת לעבור איפה שכולם ישבו.
ניסיתי להיראות כמה שיותר רגועה,למרות שאיזה דמעה התעקשה לרדת לי מהעין.
ניגבתי אותה,נשמתי עמוק ועברתי ליד כולם.
אני:"אני זזתי,תיהנו לכם"
שרה:"לאן מאמי?"
אני:"סתם אין לי כוח אני חושבת שאני ילך הביתה"
שרה:"איך תלכי לבד כבר 11 "
אני:"כמו שאמרתי מיקודם מי שייקח אותי יחזיר אותי חזרה" אמרתי בצחוק מסתירה את העצבים.
שרה:"טוב איך שבא לך" אמרה וקמה לתת לי נשיקה.
באתי ללכת פתאום דני קם.
דני:"חכי שנייה אני צריך לשאול אותך משהו" הוא אמר והתקדם איתי.
דני ידע שרבתי עם שי.
כל פעם כשאני ושי היינו רבים הוא זה שהיה מרגיע אותו.
דני:"עוד פעם רבתם?"
אני:"זאת שאלה?"
דני:"על אותו נושא?"
אני:"על מה עוד יש לנו לריב" אמרתי ולא הבנתי את הקטע שלו.
הרי גם הוא מעשן,הוא לא אמור להיות בצד של שי?
דני:"עזבי הוא סתם עצבני,יעבור לו"
אני:"כמו תמיד"
הוא שתק ואני המשכתי
אני:"אני לא מבינה מה הקטע שלך,אתה לא אמור להבין אותו?"
דני:"הפסקתי"
אני:"אה באמת? למה?" שאלתי לא כל כך מאמינה.
דני:"ההורים שלי גילו והיה לי בלאגן אבל לא משנה הכי חשוב שהפסקתי עם זה"
אני:"באמת הכי חשוב,רק חבל שי לא מבין"
דני:"מתישהו הוא יבין"
אני:"לך אליו טוב? אני לא רוצה שהוא יהיה לבד"
דני:"בואי אני ילווה אותך עד הבית של סבתא שלך,זה דקה ואז אני יחזור"
אני:"תודה.."
הוא ליווה אותי וחזר.
עליתי ובדיוק אימא שלי אמרה שהולכים.
איזה הקלה.
חזרתי הביתה,החלפתי בגדים ושכבתי במיטה.
ניסיתי להירדם אבל לא הצלחתי.
דמעה זלגה ואני חשבתי על שי,
מקווה שהוא לא לקח עוד פעם.
ידעתי שכן,אבל ניסיתי לשכנע את עצמי שלא.
אחרי שעה נרדמתי.


-------------------

לא יצא כל כך מעניין אני יודעת..