אלבום :]

קופסאת הנשיקות
משהו כזה

איפה זסה נמצא?

למה חייב לשים סיפור?

את יכולה אולי לכתוב את סיפור ההכירות שלכם בצורת אגדה ולשים...

אני ממש לא יצירתיתי בקטע של כתיבה ..:\

אז חשבתי לשים סיפור עם מוסר השכל או משהו בגנון

ואשמח אם למישהי יהיה רעיון

דחוףףףףףףףףףף!!

הנה סיפור נחמד:

מספרים שפעם אחת במקום כלשהו על פני האדמה התאספו כל הרגשות והתכונות האישיות של בני האדם.
היה להם קצת משעמם ולכן שיגעון הציע: "בוא נשחק מחבואים!".
הסקרנות הרימה גבה ומכיוון שלא ידעה להתאפק שאלה:
"מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?"
השיגעון הסביר: "אני אכסה את העיניים ואספור עד מיליון , אתם תתחבאו וכאשר אגמור לספור אחפש אתכם".
ההתלהבות רקדה עם האופוריה , השמחה קפצה כל כך גבוה שזה שכנע אפילו את הספק וגם את האדישות.
אך לא כולם הסכימו להשתתף:
האמת העדיפה שלא להסתתר , שהרי בסופו של דבר תמיד מוצאים אותה ,
הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש אך מה שכנראה הפריע לה באמת היה שהרעיון לא היה שלה.

אחת... שתיים... שלוש... החל לספור השיגעון.
הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות - היא הסתתרה מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה,
הקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים אדירים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה.
הנדיבות כמעט ולא יכלה להסתתר כיוון שכל מקום נראה לה נפלא בשביל אחת מחברותיה ולכן ויתרה עליו.
"חור בגזע עץ? מושלם בשביל הצניעות! מאחורי כנפי פרפר? מושלם בשביל החושניות!" וכך הלאה.
בסוף מצאה מקום מתאים בקרן שמש קטנה.
התשוקה הסתתרה בלוע הר געש ,
והאהבה בתוך שיח שושנים.

"...מיליון!" סיים השיגעון לספור והחל בחיפושים.

ראשונה נמצאה העצלנות - רק שלושה צעדים משם.
אח"כ מצא את הספק: יושב על הגדר ולא מצליח להחליט עדיין היכן להסתתר.
אח"כ שמעו את התשוקה מרעידה הר געש.
פתאום הופיעה הקנאה וכך נמצאה גם ההצלחה.
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום.
השיגעון חיפש מתחת לכל אבן, מאחורי כל עץ, בפסגות ההרים…...

וכשעמד להתייאש ראה שיח ורדים והחל לחפש בין ענפיו.
פתאום נשמעה צעקת כאב: הקוצים פצעו את האהבה.

השיגעון לא ידע מה לעשות בכדי להתנצל: בכה , התחנן , ואפילו הבטיח להתלוות אליה לכל מקום.

ומאז אותו יום - האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה…...

^^^^ יש לזה עוד גירסא

פרסמו פה פעם

יש עוןד רעיון למישהי?

QUOTE (ליסושש @ 24/07/2008) יש עוןד רעיון למישהי?
לפני שנים הענישה אם אחת את בתה בת החמש משום שבזבזה גליל יקר של נייר עטיפה בצבע זהב. המצב הכספי היה דחוק , והיא התרגזה כשהילדה השתמשה בנייר הזהב לקישוט קופסת המתנה. אף על פי כן למחרת הביאה הילדה את הקופסה לאמה ואמרה :" אמא, זה בשבילך."
האם נבוכה בשל תגובתה המוגזמת הקודמת, אך כעסה התעורר שוב כשפתחה את הקופסה ומצאה שהיא ריקה. "את לא יודעת , גברתי הצעירה, כשנותנים למישהו מתנה צריך להיות משהו בתוך הקופסה?"
בדמעות בעיניה אמרה הילדה :"אבל אמא, היא לא ריקה! היא מלאה בנשיקות שהכנסתי פנימה."
האם היתה המומה . היא נפלה על ברכיה, חיבקה את בתה הקטנה וביקשה את סליחתה על כעסה חסר ההתחשבות.
זמן מה לאחר מכן קיפדה תאונה את חייה של הילדה, ומספרים שהאם שמרה את הקופסה המוזהבת ליד מיטתה כל ימי חייה. בכל פעם שרוחה נפלה, או שעמדה בפני בעיות קשות, הייתה פותחת את הקופסה ומוציאה נשיקה דמיונית, בזכרה את הילדה שהניחה אותה שם.
באופן מוחשי למדי, לכל אחד מאיתנו , בני האדם, ניתנה קופסה מוזהבת מלאה באהבה ללא תנאי ונשיקות מילדינו, מקרובי משפחה, או מחברים. אין בכל העולם רכוש יקר ערך יותר מכך.