שלום.קשה להגיד שאני חדשה פה.
כי פירסמתי כמה וכמה סיפורים שלי פה. אבל תמיד המשתמש היה אכשהו נהרס.או הייתי שוכחת סיסמה והאלה.
זה סיפור שכתתבי היום,מקווה שתהנו:]
רק לילה אחד.
את שוכבת במיטה זוגית נוחה להפליא,בעלת מצעים כחולים המשורטטים בציורים ירוקים
את מתכסה בסדין דקה,החלון הפתוח מכניס דרכו את הרוח השובבה של שעות הבוקר המוקדמות
הוא שוכב מולך,מתבונן בך לא זז,לרגע את אפילו רואה חיוך קטן
את מלטפת את פניו,מעבירה את אצבעותיך על גבי עיניו וממשיכה לטייל על פניו
הוא סוגר את עיניו מתמכר למגעך נושם בקלילות ואף מחייך קלות
את נכנסת במהירות לתוך הסטודיו המוכר,מחייכת לבחור העומד מאחורי הדלפק
"שלום מדהימה" הוא פולט,בדיוק כמו תמיד "ניסן פנוי?" את שואלת בחיוך משועשע
המבט שלו תמיד שעשע אותך. "הוא נמצא עם לקוח,אני אברר מתי הוא מתפנה" הוא מחייך ונכנס לחדר ליד ויוצא כמה שניות לאחר מכן "הוא מתפנה עוד כרבע שעה" הוא אמר בקול סמכותי,ששוב הצליח להצחיק
"אולי תכבד אותי בקפה?"את מבקשת,התחיל להיות קריר בחוץ,אפילו טיפות גשם נראות מידי פעם
"כמובן" תוך דקות ספורות את יושבת מעיינת בחוברות מלאות הקעקועים ושותה קפה פושר.
"זהו סיימנו,בכל מקרא עם אתה לא מרוצה,אתה יכול להתקשר או לבוא" הוא חייך בזמן שיצא מהחדר
"תודה אחי אני אהיה איתך בקשר" הוא חייך לובש כובע גרב על שערו בהיר,את נתקפת רצון לראות את פניו
הוא עומד עם גבו אלייך,קולו נשמע כל כך מוכר.
"מותק" את רואה את ניסן מחייך אלייך ועוזב את הבחור בזמן שניגש לחבק אותך
את מחייכת מחיבוקו החמים של ניסן,את מרימה את עינייך לכיוונו של הבחור בהיר השער
עיניך פוגשות בעיניו התכולות.
ניסן עוזב אותך מחיבוקו ושואל לשלומך "בסדר" את ממלמלת,עדין לא מסירה את עינייך ממנו
הוא לא השתנה אף לא טיפה,את מחייכת בעצב
"חכה" את קוראת לו לאחר שהוא יצא מהסטודיו,הוא מסתובב מופתע עדין לא מצליח להוציא הגה
"אולי נשתה איזה כוס קפה?" את שואלת בחיוך,מחכה לתשובה אך לא מסירה מבט ממנו
מנסה למצוא משהו אשר השתנה בו,אך כלום.
ידעת שהוא מופתע,השתנת,לא הרבה אך השתנת.
הוא עונה בחיוב ומציע בית קפה מוכר בדיזינגוף ,לא יצא לך לבקר שם לכן את מחייכת בהסכמה
את נכנסת אחריו לבית קפה גדול,הראשון מהכמה סניפים שנפתחו לאחרונה.מעוצב בצורה חמימה ומענגת
אך עדין אופנתית לחלוטין.
"בוס?קרה משהו?"נגש אלינו בחור צעיר עם שער כהה ומתולתל,מתבונן בנו בדאגה.
"לא לא,תירגע.אנחנו בשולחן שבפטיו" הוא מחייך "אני אשלח את אולגה" הוא נרגע והולך
"בוס?"את שואלת משועשעת מהמקרה,לראשונה שאתם מחליפם מילים ביינכם,הנסיעה עברה בשקט.
"כן,זה המקום שלי" עונה ברוגע ומתיישב מול שולחן עץ שחור. את מתיישבת מולו
"גם העיצוב שלך?" את שואלת שאלה רטורית "כמובן" הוא מחייך בגאווה "עבודה טובה עשית,שמעתי הרבה על המקום הזה" את מחמיאה לו,כמו תמיד. "היית פה לפני?" ."לא,לצערי לא" את מחייכת במבוכה
נוצרת שתיקה קלה שמופרעת ע"י בחורה צעירה בעלת שער בלונדיני ארוך "מה תרצו להזמין?"
הוא מתבונן בי "היום אתה מפנק"את מחייכת בביישנות.
והוא ענה "תביאי את עוגת המוס,הזאת שהכנתי לפני שיצאתי,ו2 הפוך" הוא מתבונן לאות הסכמה ואת מחייכת.
את מתענגת על כל כפית מהעוגה,הטעם המופלא."טעים לך?" הוא שואל לוגם מההפוך שלו
"כמובן,זה פשוט אלוהי" את צוחקת מהמבט המאושר שהיה לו,הוא אהב לגרום לאנשים לצחוק מהמאכלים שלו."אני שמח" הוא אומר,עדין סגור קצת.
אתם זורמים לתוך שיחה ארוכה. נושא אחרי נושא
הוא מספר לך את אורך חייו,מאז שהפסקתם לדבר. את מעשיו בצבא,את התפתחת בית הקפה,הסניפים החדשים שרק פתח,הדירה החדשה ששכר מעל לבית הקפה.
את רק מחייכת זורקת מילת עידוד או התפעלות,מחמיאה כמו תמיד.
מספרת מה שלומך,מה עשית בצבא,איך את מתמרנת בין שיעורי המשחק לעבודה.מספרת רק לו על הצילומים שמתחילים בקרוב לטלנובלה חדשה.
את מסכימה להצעתו,הוא מציע יין,ממלמל משהו על מרלו..העובדים הלכו, נותרתם לבדכם.
"אתה יודע?" את אומרת ומריחה את היין,ממש כמו בסרט שראית שבוע שעבר
את יודעת שהוא מסתכל עלייך, הרי עדין כמה שנים עברו
הפכת מבחורה ביישנית חמודה,קצת צפויה.לאישה מדהימה.
אנשים אהבו להיות במחציתך,שער בלונדיני המגיע עד אמצע הגב,מתולתל לאחר בייביליס קפדני
איפור מעושן חיוך משגע ואותו צחוק מתגלגל.
נהיה לך קריר,הוא מציע את המעיל שלו,את מסכימה
כי שלך נשאר באוטו.את מריחה את הריח שלו,מסניפה כל חלקיק ממנו.
"מוזר שנפגשנו "את ממשיכה,"מאוד" הוא מוסיף
"אני יכולה לשאול משהו?"את שואלת בחיוך "שוטי" הוא זורק
"מה קרה אז?","מתי?","אז..כשהכול נגמר" את אומרת לאט בולעת את הרוק,אפילו מצטערת שהעלת את הנושא הזה. "אני לא בטוח" הוא עונה בכנות כזאת של ילד קטן.
למרות הכול את מחייכת,ידעת שלעולם לא תקבלי תשובה.
"השעה מאוחרת,אולי כדאי שאני הלך" את קמה,מועדת קצת אך הוא תופס אותך."תודה,היין משפיע כנראה" את מצחקקת מהאי נעימות.
"אני אסיע אותך" הוא מציע "זה בסדר,אני אקח מונית" את לא רוצה להטריח אותו.
"אני רוצה להסיע אותך,אני ירגיש יותר טוב ככה" הוא מחייך ואתם יוצאים מבית הקפה.
את נשענת על המכונית,מחכה שהוא יסגור את הקפה.
הוא יורד במדרגות הכניסה לבית הקפה,נעמד מולך מחכה למשהו
את מתרחקת מהמכונית,מתקרבת אליו "לא קר לך?" את שואלת הקור הלילי היא משגע,הוא לבוש רק בחולצה שחורה דקיקה,ואת עם המעיל שלו
"קצת" הוא צוחק,את מחבקת אותו הוא עומד ללא תזוזה,לאחר כמה שניות את מרגישה את ידיו עולות על גבי הגב שלך,מצמידות אותך אליו.
את מסתכלת על פניו,הוא נראה נבוך קצת.
את מעבירה אצבע על פיו,מתקרבת אליו יותר,במרחק נגיעה בשפתיו
הוא צוחק,את קצת מופתעת.אך את לא מספיקה להתעשת והוא מנשק אותך
ככה בקלילות,מנשק,סוחף אותך לאותן מקומות שתמיד רצית להרגיש
כמה שנים חיכית לרגע שהוא יהיה שלך.
את מוצאת את עצמך בפתח הדירה שלו,הוא מנשק אותך בפרעות,את מורידה את המעיל שלו,נהיה לך חם
הוא טורק את הדלת וניגש אלייך בחזרה,לא מוכן להפסיק.
הוא מוביל אותך לעבר החדר שלו,את רק מחייכת השגת אותו.הוא מחייך חיוך שובב ומנשק אותך שוב
את עומדת מולו,הוא מלטף ומנשק אותך,מעלה את החולצה
"חכה" את מפסיקה אותו,הוא מופתע "אני,אני מצטער" הוא אמר לפתע,מביט במבט המום ומסכן קצת
את צוחקת והוא לא מבין "הלילה" את אומרת "את שלי"
את מנשקת אותו שוב,לא רוצה להתנתק,מורידה את החולצה שלו,הוא עוזר לך.
הוא משכיב אותך בפרעות על המיטה,הוא ידע מה לעשות,תמיד
כל צעד שלו משגע אותך מחדש,תמיד רצית אותו ועכשיו,יותר מתמיד
היד שלו עולה במעלה רגלייך,עוצרת לרגע מהססת ואת ומאשרת לו עם נגיעה בגופו
מרגישה את ידיו עולות ויורדות בעלי גבך,מותירות את קשרי החולצה
הוא זורק אותה לרצפה ומנשק שוב,לא נותן לך מנוחה,לא שאת רוצה אותה
את מתענגת על מגעו,צמרמורת כמו של ילדה בת 16 עוטפות אותך
את הופכות אותו,עולה מעליו,הוא מופתע מהצד שלך,מחייך קלות
את מנשקת את צווארו,יורדת לכיוון בטנו, ויותר מטה
את פותחת את מכנסיו,זה הסיטואציה הזאת משעשעת אותך,אף פעם לא חשבת שבאמת תגיעי לכזה מצב איתו.
את נוגעת לא נוגעת,משגעת ומצליחה הוא מושך אותך אליו לנשיקה סוערת.
את שוכבת במיטה זוגית נוחה להפליא,בעלת מצעים כחולים המשורטטים בציורים ירוקים
את מתכסה בסדין דקה,החלון הפתוח מכניס דרכו את הרוח השובבה של שעות הבוקר המוקדמות
הוא שוכב מולך,מתבונן בך לא זז,לרגע את אפילו רואה חיוך קטן
את מלטפת את פניו,מעבירה את אצבעותיך על גבי עיניו וממשיכה לטייל על פניו
הוא סוגר את עיניו מתמכר למגעך נושם בקלילות ואף מחייך קלות
את מנשקת אותו קלות,הוא זורם איתך לנשיקה ארוכה.
את מתיישבת על המיטה,את לעומתו לא יכולה להירדם,את מכירה אותו
הוא רק לילה,את מעבירה זיכרונות קצרים ממהלך חייך, מחייכת בעצב מהזיכרונות הלא נעימים,מחייכת מאושר מהנעימים,את מרגישה את ידיו החמימות מלטפות את גבך החשוף,צמרמורות נעימות עוברות בך
הוא מנשק קלות ועולה במעלה הגב,מנשק את הצוואר נשיקות קלילות,נוגע לא נוגע
"בואי נפגש גם הלילה" שואל בלחש באוזנך
את מחייכת,נותנת לו להמשיך לענג אותך,כמו שרק הוא יכול
כנראה שגם הלילה הוא יהיה שלך.
QUOTE (lidorushit @ 25/06/2008) אהבתי (: מוכשרת.
שמחה שאהבת:]
תודה:] 😂
סיפור קצר ומרתק.
כתיבה יפה, למרות שלדעתי אם היית מקפידה יותר על פיסוק נכון
היה הרבה יותר כיף ונעים לעין לקרוא אותו.
תמשיכי לכתוב😊
QUOTE (loisana11 @ 25/06/2008) ואוו.. ממש יפה, אהבתי (:
😊
ממש אהבתי...
את כותבת יפה...=]
QUOTE (oshri_Ok @ 25/06/2008) סיפור קצר ומרתק.
כתיבה יפה, למרות שלדעתי אם היית מקפידה יותר על פיסוק נכון
היה הרבה יותר כיף ונעים לעין לקרוא אותו.
תמשיכי לכתוב😊
😊
ואוא!!
באמת תודה ענקית על כל התגובות שלכם(:
באמת היה קצת סיבוך עם הפיסוק,בגלל סיבה מסויימת.
אבל נשתפר פעם הבאה.
3333>
