לפני שנה וחצי אמי נהרגה בתאונת דרכים.
כך שנותרתי עם אבי ואחותי בת ה-4 וחצי, ליאם.
כשעצוב לי, כואב לי, רע לי, או סתם לא טוב לי-
אני הולכת לבית הקברות ויושבת על ברכיי לייד הקבר שלה.
יושבת ליידו ופשוט בוכה. מוציאה את הכל. עד שלא נותרות לי דמעות.
ובלי קשר לתחושות שלי,
מדי חודש אני מבקרת שם,
רוחצת את הקבר, מדליקה נרות ושמה פרחים.
מדברת איתה.
מספרת לה איך אני, אבא וליאם מסתדרים בלעדייה.
כמה אנחנו מתגעגעים אלייה.
כמה היא חסרה לנו.
כמה החיים שלנו שונים בלעדייה.
כמה היינו רוצים שתחזור.
כמה כואב לנו כל יום שעובר.
מדי חודש אני חוזרת ואומרת לה שאנחנו עודנו אוהבים וזוכרים אותה,
מדגישה שהיא נמצאת אצלנו בלב ובראש,
כל יום שעובר, כל שעה שחולפת, כל דקה נתונה וכל שניה בתוכה.
אבי, בניגוד אליי, לא מרבה לבקר שם.
הזכרונות שמציפים אותו, הכאב שעוטף אותו, הצער שחונק אותו,
לא מאפשרים לו לעמוד שם ולראות את הקבר בלי להתפרק לרסיסים.
אני אף פעם לא אשכח את תגובתו כשבישרו לו שאיבד את האישה שלו.
הוא נפל על הרצפה, בכה וצעק.
ימים שלא דיבר, לא אכל, לא שתה, לא חייך.
איבד את מהות החיים.
אבא שלי, החזק והאמיץ, נעשה חלש.
כ"כ חלש.
אפילו לעמוד על רגליו לא יכל.
התייסר והאשים את עצמו כל יום מחדש.
זה היה נוראי.
אמא, אני לא שוכחת אותך.
אני נשבעת שאהיה הבת שלה ייחלת כל חייך, שנקטעו בטרם עת.
תמיד חינכת אותי להיות הטובה ביותר,
ואני? תמיד חזרתי ואמרתי שאם אהיה כמוך אז אהיה הטובה ביותר.
הערצתי אותך לנוכח מי שאת,
תמיד כ"כ יפה, חרוצה, מסודרת, דייקנית, צנועה, מנומסת ואדיבה לכולם.
היית מושלמת אמא.
הזכרונות לא יוצאים מראשי, גם היום, לאחר שנה וחצי.
אני זוכרת איך שהיית מבריקה את הבית. כל פינה ופינה היית מנקה.
"לחדר שלך אני לא מתקרבת" היית אומרת לי.
לא אהבת להכנס לשם, הוא תמיד היה מבולגן כ"כ, ואת הרי חולת ניקיון וסדר, פשוט לא יכלת לראות את זה.
לא עשיתי כלום בבית. חייתי כמו פרינססה. וגם כשהייתי עושה זה היה כדי להשתיק אותך,
כדי שאוכל לומר:"הנה, אני עוזרת לך בבית".
וליאם, אוייי..
עד גיל 3 גידלת אותה. נתת לה הכל. רק את.
אבא עבד הרבה עד אותה תקופה, כך שבקושי היה בבית.
כשהיית מבקשת את עזרתי, הייתי ממציאה תירוצים או פשוט אומרת לך בפנים שאין לי כח.
"היא הבת שלך, טפלי בה את" הייתי אומרת.
לא היית מתעקשת, מתווכחת, או מענישה אותי.
תמיד היית כ"כ ותרנית ורכה.
אז גידלת אותה לבד.
והדאגה שלך ללימודים שלי, זה היה כ"כ חשוב לך.
סה"כ רצית שאלמד, כדי שבעתיד לא אעבוד קשה.
היינו עושות כ"כ הרבה הסכמים והייתי מפרה את כולם.
ממוצע התעודה שלי לא היה עולה על 50 וזה תמיד כ"כ כאב לך, כי האמנת שאני מסוגלת ליותר.
לא רציתי ללמוד.
ואת התעקשת ונלחמת בשבילי כדי שלא אצא מהמסגרת הלימודית. עשית הכל.
והיום, אמא,
החדר תמיד נקי ומסודר.
הבשמים מסודרים כמו חיילים על השידה,
התכשיטים והאיפור בתוך הקופסאות שלהם,
בגדים כבר לא זרוקים על הרצפה, אלא מסודרים בארון, אפילו לפי קטגוריות.
והבית? הוא נוצץ אמא. כמעט כמו שהיה כשהיית כאן.
אני מכבסת, תולה, מקפלת ומכניסה לארונות את הבגדים.
רוחצת כל כוס או צלחת שאני רואה בכיור, לא מחכה כמו פעם- עד שיתמלא.
כל יומיים אני שואבת, שוטפת את הבית ועושה אבק.
מחליפה מצעים כל יום חמישי.
אפילו למדתי קצת לבשל ולאפות.
וליאם, אני מנסה כמה שיותר להעניק לה ולא לחסוך ממנה דבר.
קונה לה, מטיילת איתה, מלמדת אותה, משחקת איתה.
כל בוקר אני מכינה לה לאכול ולוקחת אותה לגן.
אחה"צ אני מחזירה אותה, מכינה לה לאכול ומכניסה אותה להתקלח.
היא כבר מתקלחת לבד.
והדיבור שלה, אמא, כ"כ ברור, רהוט ובוגר.
אם היית כאן, היא בטח הייתה מסבה לך אושר רב.
עם כל הלחץ של מטלות הבית והטיפול בליאם, אני לא שוכחת ללמוד.
המוצע השנתי שלי הוא 97! היית מאמינה?
אני 4 יח' באנגלית ו-5 במתמטיקה. כמו שתמיד אמרת שאני יכולה לעשות.
נשארה לי עוד שנה וקצת ואני אסיים הכי טוב שרק אפשר.
אח"כ אני רוצה להתגייס וללמוד רפואה.
אני אעשה את זה אמא. ותתגאי בי כ"כ (:
מי חשב שזה בכלל יקרה? שתלכי לי ככה פתאום בלי להודיע?
לפחות היית משאירה לי כמה רגעים כדי לסכם את הכל!
לספר לך שאני אוהבת ומעריצה אותך.
להצטער בפנייך על מה שהייתי ולהודות לך על מי שאת היית.
לחבק אותך עד שיכאב.
אבל לא-
השארת אותי עם אהבה עצומה פה, אהבה כ"כ גדולה וכואבת.
שאותה אני מנסה לחלק בין אבא וליאם, אבל זה לא מספיק. אני רוצה להעניק אותה גם לך!
לא התנצלתי על כל מה שעשיתי לך ולא אמרתי תודה על כל מה שקיבלתי ממך.
אם רק הייתה לי הזדמנות, הייתי עושה את זה עכשיו.
ומוסיפה חיבוק ענק! אפילו מוחץ.
חיבוק שאומר 'אל תלכי לי אמא, אף פעם.'
* אין לזה שום קשר למציאות וזה לא סיפור אישי שלי[ברוך השם] *
ואו.. אין לי מילים ..
אאיז מרגש ועצוב..
מזל שזה לא קשור אליך!ולא לאף אחת אחרת!
אוריאן?
אין לי מילים אפילו לתאר עד כמה הסיפור הזה נגע בי
את רושמת כ"כ מדהים שאי אפשר לתאר את זה.
סיפור שמשאיר אותך עם פה פעור, WOW!
סעמקק...
אני מרגישה עכשיו הכי חרא בעולםם
קטע יפהה..
אבל גרם לי לבכותתת...
מרגש,
במיוחד כשיש לי חיבור אישי למקרה שכזה, לצערי :\.
כתיבה מדהימה. ובכלל, קטע מרגש.
QUOTE (רגייי @ 03/06/2008) אוריאן?
אין לי מילים אפילו לתאר עד כמה הסיפור הזה נגע בי
את רושמת כ"כ מדהים שאי אפשר לתאר את זה.
סיפור שמשאיר אותך עם פה פעור, WOW!
באמת שאין מילים ...
מדההיםםםםם
גרם לי לבכות .
אימלההה!!!
איזה צמרמורת יש לי!!!
את בכלל לא מבינה מה עשית לי!!
קטע פשוט מהמם...
ב"ה שזה לא קרה לך...
ומרחמת ומצטערת למי שזה כן קרה 😢 ..
קטע מדהים!!!
QUOTE (איזבלהה @ 04/06/2008) מדההיםםםםם
גרם לי לבכות .
אין מילים.
איזה מרגגגש .
אני עם דמעות בעינייים !
הכתיבה מהממת ... כל כך יפה !!!!
אתר האהבה הישראלי