עידכנתי, דיברתי איתו... אשמח לשמוע את דעתכם!

אני זוכרת את היום בו פגשתי אותך לראשונה לא תיארתי לעצמי אפילו שיכול להתפתח משהו בנינו
אני זוכרת שבדקות הראשונות אמרתי לעצמי איזה קשוח הוא, אחיו התאום יותר חמוד..
אבל בתוך תוכי אני אוהבת אנשים עם אופי, איך שהלכנו לשתות שלשתנו בפארק אני אתה וזה שהכיר בניינו
באותו יום גרמת לי לחשוב עליך יום למחרת, אני באמת לא תכננתי עליך אני עוד רציתי להכיר לך איזה מישהי אבל זה לא ממש יצא, אולי זה היה הגורל...
בפעם השנייה שראיתי אותך כעבור כמה חודשים זה היה כשאני וזה שהכיר בניינו הגענו אליך הביתה.. כשנכנסתי הביתה לחצת לי את היד, וגרמת לי לחייך חיוך אמיתי הרגשתי כמו טיפשה וקיוויתי שאף אחד לא ישים לב לחיוך הטיפשי כי הרגשתי משהו מיוחד כשלחצת לי את היד

ואז כשיצאנו בערב איך שכל הערב דיברנו הרגשתי משהו בנינו, ידעתי שזה הזוי מידי כי... יש אותו, זה שהכיר בניינו שהתעלק עליי כמו עלוקה למרות שהוא יודע שאני לא רואה בו יותר מידיד, הוא כל כך הפריע לנו..
אני זוכרת איך שאמרת לי שהאופי שלי מושך אותך... כל זה היו רמזים קטנים שכבשו אותי לאט לאט
אם לא היית נותן לי סימן אבל נתת, לא יכולתי למנוע את כניסתך לליבי
ואני זוכרת איך באותו ערב אני ואתה נשארנו לבד... ולא ציפתי לכלום, באמת שלא, ראיתי שאתה מנסה להתחיל איתי
אבל לא ציפתי לדבר הכי מדהים שקרה לי בשנה האחרונה
אמרת לי שלא אכפת לך לקבל כאפה אבל אתה חייב לעשות את זה ואז התקרבת ונישקת אותי
אמרת לי שלא תשכח את הנשיקה אבל אני לא אמרתי לך, שאני גם זוכרת אותה..
עד היום..
כל הלילה לא הפסקתי לחשוב עליך, פשוט לא יצאת לי מהראש ואז בבוקר כשראיתי אותך שוב נסיתי להתחמק מהמבט שלך.. כי פחדתי שתראה את מה שאני מרגישה נסיתי להתחמק לא הסתכלתי עליך אבל אז כשהסתובבתי לשאול אותך אם אתה רוצה קפה ראיתי אותך מחייך חיוך מאוזן לאוזן ואז כמובן שלא יכולתי להחזיק את זה בפנים וחייכתי גם חיוך ענקי
הרגשתי ילדה שמחה אבל מבולבלת כי ידעתי שהאושר הזה זה לא להרבה זמן..
הייתה לנו בעיה רצינית שניי חברים שלך,אחד מהם לא היה רציני כזה לגביי אז הוא לא היה הבעיה, אבל זה שהכיר בניינו, כאילו עושה לי דווקא! "אם את לא איתי את לא תיהיה גם לא עם חברים שלי"
זה עיצבן אותי מאוד... למה אני צריכה לשלם על זה שהוא חיי באשליות שאני יהיה איתו???
טיפשון, עבר חודש ואני ואתה לא דיברנו.. אמרת לי שאתה מבולבל מכל מה שקורה עם החברים שלך, אני הבנתי אותך כי אלה חברים שאתה מכיר חצי מהחיים שלך ואותי לעומת זאת כמה חודשים, אבל התעצבנתי שאתה יזמת את כל זה ועכשיו יש את כל הבלאגן הזה...
כעבור חודש ומשהו התקשרת אליי ונפגשנו יום למחרת כדי לסגור מעגל... רציתי להות איתך, באמת שרציתי אבל ידעתי שזה שהכיר בניינו לא יתן מנוחה.. לכן אמרתי שאני מעדיפה שלא ניהיה בקשר, ראתי שאתה מסכים איתי..
נסעתי ממך כל כך עצבנית ובלי תקווה לכלום..
יום למחרת החלטתי לדבר עם זה שהכיר בניינו, ומה אתם חושבים? הוא התחיל להתחמק! ואז כשאמרתי לו מה אתה מתחמק הוא אומר לי "מי מתחמק מה את תופסת פוזה מה אני אוהב אותך בכלל"
אמרתי לעצמי שאם הוא מתנהג בצורה כזאת הוא לא שווה שאני יקריב בשבילו כלוםם!
ודיברתי איתך שוב, אמרתי לך שאנחנו לא צריכים להקריב את עצמנו בשביל מישהו שממשיך בחיים שלו כרגיל (כי לו יש בנות אחרות) אבל אתה כבר לא רצית.. אמרת שאין לנו ברירה אני לא חושבת שקיבלתי את זה כי עד עכשו כעבור שלוש חודש שעבר אני עדיין חושבת עליך..
אני מנסה להוציא אותך מהראש באמת שאני מנסה אבל זה לא יוצא לי
המילים שלך, העיינים שלך, והנשיקה הזאת.. זה משהו שלא יוצא לי מהראש
עכשיו אני יותר מכל זקוקה לך... אני לא יודעת יכול להיות שזה טעות לחשוב ככה אבל זה כל כך חזק
אחרי שקרה לי את מה שקרה אני צריכה את ההבנה שלך שלא תשפוט אותי.. שלא תשים לי מלח על הפצע
אבל שוב זה לא זה לא אפשרי והכל בגללו! בגלל השטן שהרס לי תחיים..... שפוגע בי בצורה כל כך חזקה ובמקביל אומר שאכפת לו ממני ו"שאני בסוף יהיה איתו"
אף אחד לא מבין כמה כאב יש לי בגלל זה
למה אני לא יכולה להיות חופשיה, ולמה אתה לא יוצא לי מהראש..
שאלתי את עצמי עם נפגשנו כדי לא להיות ביחד?!
אמרת לי ש"אולי זה לא צריך לקרות שניהיה ביחד" אבל אם זה לא היה צריך לקרות הנשיקה גם לא הייתה קורת...

מעניין אם את אתה חושב עליי כמו שאני חושבת עליך ומעניין אם אני אראה אותך מתישהו שוב.. ואם אני שוב יחייך בגללך כמו טיפשה....

תשמע אותי, אני קוראת לך כל לילה... תשמע אותי ותחזור בבקשה