אממממ כל כך חיכיתי למצוא זמן לכתוב לכם...
והינה כתבתי לכם מכל הלב כל מה שקרה וכל מה שסיפרו לי.
הפרק הכי ארוך...
התפילות שלי נענו,הוא פשוט חזר😊
קריאה נעימה.
פרק 32😊 מי היה מאמין שיהיה כזה...
פרק 32 😊
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה.
את הפרק הזה,שכל כך הרבה קרה,דברים ששינו לי ת'חיים לטובה.
יומיים לפני הנסיעה שלי לאילת,הלכתי עם אמא ושירן לקנות כמה דברים שחסרים לי לנסיעה,חברה שלי כבר סידרה לי עבודה באילת.
כי אמא ייעצה ליי שזה טוב,שלא כל הזמן אשב בבית ואחשוב,כי זה לא טוב,ואפילו אמרה לי לחזור מתי שניראה לי,אם זה יום יומיים או אפילו כמה חודשיים.
אמא נתנה לי הרגשה טובה,היא תמכה ועזרה לי לאורך כל הדרך,וכל הדיכאון שהיה לי.
אחרייי יום ארוך של סידורים חזרנו הבייתה,וברור ששירן הצטרפה אליינו.
ניכנסנו הבייתה,ולהפתעתנו אבא הגיע מוקדם,והכין לכולם ארוחת ערב,ישבנו אני,דניאל,אדיר,אמא,אבא ושירן.
הרגשתי שזה סוג של פרידה כזאת,רוב הארוחה היה שקט,עד שאבא פצע בדבריו...
אבא:"מאמי את שלמה עם ההחלטה שלך,בקשר לאילת?".
אדיר:"כן אוליי בכל זאת תיסעי אלייו".
אני:"אני מעדיפה שלא,כי הוא עם הדוד שלו ודוד שלו חולה והוא צריך את כל העזרה שלו,אני סתם אפריע".
אדיר:"הוא יישמח שתיסעי אלייו".
אני:"אני יודעת אבל מעדיפה,שהוא יהיה איתו ויעזור לו כמה שאפשר,ושייתן לו את כל הייחס".
אבא:"טוב מה שתחליטי אנחנו אחרייךך".
הדיבוריים עלייו,הורידו לי ת'חשק לאכול,התחלתי לחשוב עלייו כמו תמיד.
אמא:"תסיימי לאכול מאמי,את סוף סוף חוזרת למשקל הרגיל שלך,אני לא רוצה שתרזי לי עוד בגלל כל המצב".
אני:"טוב אמא אל תדאגי".
בכל התקופה האחרונה לא היה לי הרבה חשק לאכול,ואיבדתי כמה קילו מהמשקל.
כולם ראו עליי שאני עוברת משהו,ותמיד היו ליידי ותמכו בי.
אחריי הארוחה,עלינו לחדר שלי אני ושירן ואדיר,והוצאתי את המזוודות מהארון,והם עזרו לי לסדר,באמצע הסידור,ניכנסו לחדר יוסי ושיי.
שיי:"אני לא מאמין היא באמת עוזבת".
אני:"דיי מאמי",וקמתי אלייו וחיבקתי אותו..."זה כולה אילת מאמי".
שי:"כן אבל זה לא לנופש או חופשה ארוכה,את עוזבת ואלוהים יודע מתי תחזרי,זה לא אותו הדבר אל תשווי בכלל".
אני:"דיי יהיה בסדר,אני חייבת קצת להיות לבד תבינו אותי,יש לי יותר מידיי על הלב".
שי:"אני יודע מאמי,בגלל זה לא קשרנו אותך לאזיקים למיטה כדי שתישארי",חחח וכולם התפוצצו מצחוק.
כולנו התיישבנו על המיטה שלי,ודיברנו.
אדיר:"אני בכל זאת חושב שאת צריכה לנסוע אלייו".
שירן:"גם אני".
יוסי:"מי 2".
שי:"כן אני גם חושב ככה".
אני :"אדיר אני אחשוב בסוף שהוא אמר לך לשכנע אותי לבוא אלייו".
אדיר:"אל תחשבי זה מה שהוא עשה,הילה את לא מבינה כמה רע לו, הוא ממש אוהב אותך,הוא מנסה להיות חזק לייד המשפחה שלו שם ולא להראות
להם את זה,אבל כמעט כל לילה,לפני שהוא הולך לישון הוא מתקשר אליי".
אני:"אוווף למה החיים לא קלים".
שירן:"הם יהיו קלים אם תעשי אותם ככה".
שי:"הוא אוהב אותך מאמי,אף פעם לא ראיתי את בנדוד שלי כל כך מאוהב במישהי,ואני הכרתי את כל האקסיות שהיו לו,לא יודע
איתך היה לו משהו מיוחד".
אני:"יש לו...",תיקנתי אותו,כי אנחנו עדין מרגישים אותו הדבר אחד לשני ואפילו יותר מתמיד.
שי:"תיראי אני אגיד לך ת'אמת,אני הכי מתפלל שהוא יחזור,כי אני גם לא רוצה שתיסעי מיפה".
אני:" אי אפשר לדעת מה יהיה".
------------------------------------------------------------------------------------------------
דייויד:" אלירןןןן",צעק לו דוד שלו.
אני:"אה דייויד?".
דייויד:"תקרא לכולם לבוא לשבת בסלון אני רוצה לדבר איתכם".
היו לדייויד 4 ילדים, אדם - בן 12 ,ג'ני - בת 10 ,דניאל - בן 7 ,ומייקל(מייקי),בן 5.
קראתי להם ולאשתו מישל,וישבנו כולם בסלון,כולם חיכינו שדייויד כבר יידבר.
דייויד:"אני לא יודע איך להתחיל להגיד את מה שייש לי...".
הוא אמר את זה בנימה כל כך רצינית,שדיי הפחידה אותי.
מייקל:"אבא נו מהה,הפרעתי לי באמצע המשחק".
דייויד:"חח טוב טוב,אממ אז ככה,הייתה לי פגישה בבוקר עם ברופא..."
אני:"למה לא הערת אותי,הייתי בא איתך".
דייויד:"רציתי שתישן קצת והסתדרתי זה בסדר".
ג'ני :"נו אבא,מה אמר הרופא?".
דייויד:"הוא עשה לי כמה בדיקות לפני יומיים,והיום הוא הגיד לי ת'תשובות".
מישל:"נו...".
דייויד:"אין לי יותר סרטן ברגל...",כולנו ישבנו המומים לא האמנו למה שהוא אמר.
אני:"מה מה????,אמרת מה שאני חושב שאמרת?!".
דייויד:"כן אלירן,אין לי יותר סרטן",כולם קפצו משמחה אחרי שעיקלנו מה שהוא אמר.
לא היה בנאדם יותר מאושר ממני באותו הרגע,כל התפילות שלי כל לילה לפני שהייתי הולך לישון,נענו,עצמתי עיניים ופשוט אמרתי תודה.
אחריי כמה דקות מישל רצה כבר למטבח והכינה לנו ארוחה חגיגית במיוחד.
חיבקתי את דוד שלי ופשוט ייצאו לי דמעות.
דייויד:"אהה יש עוד משהו..."
אדם:"מה קרה?".
דייויד:"חח תרגעו משהו טוב.."
ואז הוא הוציא מהכיס שלו מעטפה,והושיט לי אותה.
דייויד:"זה בשבילך אלירן...".
לקחתי ממנו את המעטפה ופתחתי אותה,לא האמנתי למה שראיתי.
אלירן:"כרטיס טיסה?!".
דייויד:"נכון מחר בערב אתה חוזר לישראל...".
אלירן:"אבל למה רק הבראת,אתה עדיין לא יכול לחזור לעבוד..."
דייויד:"אניב אמת מודה לך על כל מה שעשית בשבילנו,שהיית פה ופירנסת את הביית והילדים שלי..."
אלירן:"אין לך על מה לאמר תודה,אתה דוד שלי,אתם המשפחה שלי..".
דייויד:"אלירן,פשוט תודה על הכל,אבל קשה לי לתת לך להקריב את הלב שלך",באותו הרגע הורדתי את הראש למטה..."כמה שהראת לנו שאתה חזק והכל בשביל כולם,אל
תחשוב שאני לא יודע על השיחות שלך עם החברים שלך בארץ",ישר הסתכלתי על מישל,והיא חייכה והבנתי שהוא ידע הכ מההתחלה על השיחות שלי איתה שהייתי
פורק הכל אצלה.
דייויד:"ואני מסתכל עלייך,ואני רואה שרע לך,אתה אוהב אותה ולפי מה שסיפרת לנו היא מדהימה...אז אני רוצה שתיסע אלייה,אנחנו ניסתדר דיברתי עם הביטוח והכל יהיה בסדר".
אלירן:"תודה דייויד".
אדם:"מחר בערב אה?! ".
אלירן:"וואי אני לא מאמין שאני חוזר".
דייויד:"ואני רוצה שתגיד לה,תודה".
אלירן:"על מה?".
דייויד:"שעשתה את האחיין שלי כל כך מאושר".
אלירן:"חחח אין בעייה..אני חייב להתקשר אלייה".
דייויד:"למה אתה מחכה".
קמתי לטלפון ומישל עצרה אותי...
מישל:"לאאאא!".
הסתכלתי עלייה בהלם.
אלירן:"מה לא?! למה לא",וחייכה לה.
מישל:"תעשה לה הפתעה,תודיע רק לשיי שיאסוף אותך משדה התעופה אלייה".
אלירן:"בטוחה?!,".
מישל:"בטוחה..ואפילו עוד יותר מיזה,אני לא מבשלת אנחנו נלך למסעדה לחגוג את הבשורות המשמחות",חיבקתי אותה הרגשתי כל כך כייף,ואז היא לחשה לי לאוזן..."ואתה יודע שאתה לא
תבוא אלייה ביידים ריקות".
התנתקנו והסתכלנו אחד על השנייה,חייכה אליי ופשוט הבנתי.
מישל:"תזכור את השיחה האחרונה שלנוו לפניי יומייים,אני חושבת שאתה צריך לעשות את מה שחשבת".
אלירן:"וואיי היא לא תאמיין".
אדם:"מה על מה אתם מדברים?!"
מישל :"אתם תדעו הכל עוד מעט"...."אני אתן לך תטלפון כדי להגיד לאמא,היא תשמח"
אני:"אמא תבכה לי בטלפון עכשיו".
מישל:"העיקר שזה מאושר".
לקחתי את הטלפון,וניכנסתי לחדר.
איתי:"הלווו".
אני:"אה אחי?".
איתי:"אלירן?!".
אני:"מה קורה.?"
איתי:"הכל טוב,נו מה עם דייויד?"
אני:"הכל מעולה הוא הבריא...אני צריך שתביא לי את אמא דחוף".
איתי:"טוב שנייה".
ושמעתי צעקות ברקע שהוא מודיע לאמא על דוד דייויד.
אמא:"אלירן,מה דייויד הבריייא?!"
אני:"כן אמא".
אמא:"וואיי ברוך ה',איזה יופי".
אני:"אמא.."
אמא:"לא רק לזה התקשרת,מה קרה מאמי?"
אני:"אמממ יצא לך לדבר עם הילה?"
אמא:"בטח,היא הייתה פה לפניי יומיים...היא עוזבת לאילת,קשה לה אלירנו'ש..."
אני:"אני יודעע,תאמיני לי שגם לי היה קשה עם הכל עד היום".
אמא:"היא ממש אוהבת אותך,היא בכתה לי פה והתפרקה..."
אני:"באמת?"
אמא:"כן מאמי...רגע אתה חוזר?"
אני:"כן דוד דייויד קנה לי כרטיס טיסה למחר...אני עושה לה הפתעה".
אמא:"ו..."
אני:"חחח את תמיד קולטת אותי....ו...אמא אני הולך עכשיו עם מישל לקנות לה טבעת ולהציע לה נישואים".
אמא:"וואווו,החלטה טובה מאמי,אני ממזמן רציתי להגיד לך את זה...אבל רציתי שתגיע להחלטה הזאת לבד..."
אני:"אמאא את לא מבינה,אני כל כך מחכה לראות אותה...."
אמא:"מאמי תנסה להקדים את הטיסה למחר בבוקר,כי היא אמורה לנסוע לאילת אוטוטו,שתספיק אותה..."
אני:"אל תידאגי היא נוסעת עוד יומיים דיברתי עם שיי ואדיר,הם מיידעים אותי בהכל,אבל באמת רעיון טוב להקדים ת'טיסה"...."ומה את אומרת בגדול על הרעיון?!".
אמא:"אני חושבת שאתה עושה נכון,היא החצי השני שלך,ואתה יודע שאני אוהבת אותה,והיא באמת מתאימה לך...ויאללה תחזור כבר ונתכנן הכל להצעה שלך".
אני:"תודה אמא,רק תודיעי לשיי ושלא ייגלה לה ואני אתקשר עכשיו לאדיר".
אמא:"טוב מאמי אל תדאג...שמור על עצמך,ותבחר לה את הטבעת הכי יפה".
אני:"חחח ברור אל תידאגי מישל תיהיה איתי....ותודיעי לכולם שלא לגלותת לה זה הכי חשוב".
אמא:"אל תדאג מאמי,יאללה לכו תחגגו לכם אני אדבר איתך".
אני:"טוב אמא ביי תודה".
אמא :"ביי מאמי".
ישר התקשרתי לאדיר עשיתי חסוי שלא ייראו שזה אני מתקשר מח"ול.
אדיר:"הלו".
אני:"אדיר אם הילה ליידך לך הצידה,זה דחווף".
אדיר:"...אני שנייה חוזר",וטרק דלת.."מה אחי קרה משהו?".
אני:"יש לי 2 בשורות לבשר,אחת טובה והשנייה פי אלף יותר טובה".
אדיר:"חחח מה אחי אף פעם לא שמעתי אותך ככה מתרגש,תגיד את הטובה הרגילה".
אני:"אמממ הראשונה שדוד שלי הבריא".
אדיר:"ווואיי אחי אני מזה שמח בשבילך...".
אני:"תודה אחי,ועוד לא שמעת את השנייה".
אדיר:"חחח נו מה השנייה?!".
אני:"אמממ אני חוזר מחר ואני עושה הפתעה להילה...".
אדיר:"יואוווו אחיייי אני לא מאמין...אנחנו בדיק כולם בחדר שלך מתחילים לארגן ת'מזודות שלה,איזה טיימינג יש לך."
אני:"עוד לא שמעת הכל..."
אדיר:"מה עוד?!".
אני:"אמממ אני לא יכול לבוא ביידים ריקות.."
אדיר:"חחח אז אתה רוצה להתייעץ איתי מה לקנות לה...סבבה".
אני:"חחח לא לא אחי...אני הולך לקנות לה טבעת ולהציע לה נישואים"...לא שמעתי את התגובה של אדיר..."אדיר אתה שם אחי".
אדיר:"כן כן רגע תן לעקל,אני לא מאמין לך,אתה באמת אוהב אותה אה?".
אני:"אתה לא מבין כמה".
אדיר:"וואי אחי יש לי דמעות בעיניים,הולכים להציע לאחותי הקטנה נישואים".
אני:"חחחח אוהב אותך אחי....קיצר אני צריך שתדבר עם ההורים שלך ותספר להם,ומחר אני כבר בארץ".
אדיר:"יאללה תחזור כבר,אני אספר להם אל תידאג בכלל".
אני:"יאללה ביי אחי".
אדיר:"ביי גיסי לעתיד".
אני:"חחח ביי".
ניתקתי את השיחה כל כך מלאא בשימחה וחזרתי לסלון סימנתי עם הראש למישל שהכל מעולה,וסימנתי להם שאפשר לצאת.
כולם לבשו מעילים ויצאנו למסעדה,התיישבנו כולם,הזמנו לאכול ובזמן עד שהאוכל יגיע,אני ומישל קמנו והלכנו...
דייויד:"לאן?!".
אני:"אתם כבר תדעו".
יצאנו מהמסעדה,הלכנו רחוב אחד ברגל בערך 8 דקות והגענו לחנות התכשיטים.
אני:"וואי מישל אני מתרגש".
מישל:"כי מצאת לך ת'אחת"...היא הסתכלה עליי וראתה שייש לי דמעות בעיניים וחיבקה אותי..."בוא ניכנס".
מישל דיברה עם המוכרת וביקשה שתראה לנו כמה טבעות,אני הייתי כולי מעופף,היא הראתה לנו 6 טבעות,ראיתי כל אחת עד שהגעתי לאחרונה ,הבנתי שזאת הטבעת.
הסתכלתי על מישל ופשוט חייכתי.
מישל:"בחירה טובה,היא טבעת עדינה ומדהימה".
אני:"כן הילה אוהבת עדין,היא ממש תאהב אותה".
מישל:"אז יאללה סיימנו כאן,נשלם ונחזור אלייהם".
וזה מה שעשינו,שילמנו היא שמה לי את זה בקופסה קטנה מזהב ושמה לי את זה בשקית.
יצאנו וחזרנו למסעדה בדיוק הגענו שהגישו לכולם את האוכל.
אדם:"נו אוליי די עם המסתוריות מה קניתם?".
אני:"את זה",והוצאתי להם ת'קופסה,והראתי להם ת'טבעת.
ג'ני:"וואייייי איזה יפהההה".
דייויד גם אליי וחיבק אותי..."סוף סוף אתה מקשיב ללב שלך".
וישבנו לנו לאכול.
----------------------------------------------------------------------------------------------
שיי:"טוב מה עושים?! משעמם קצת".
אני:"לא בא לי כל כך לצאת מהביית".
בדיוק אדיר ניכנס לחדר,עם חיוך מאוזן לאוזן.
אני:"מה יש לך?! עם מי דיברת".
אדיר:"סתם חבר".
אני:"ולכבוד מה החיוכים?"
אדיר:"סתם דיברתי עם אמא היא הצחיקה אותי".
אני:"חחח טוווב"....ואז שייי קיבל שיחה מאמא שלו...."מההה שעת ת"ש עכשיו,מה ניסגר עם כל הטלפונים?!".
שי:"תנוחייי",ויצא מהחדר.
היה קצת משעמם,והחלטתי בכל זאת לצאת מהבית.
אני:"טוב כן בא לי לצאת לאן הולכים?"
אדיר:"לאן בא לך?!".
אני:"לא ד'עת לא בא לי להישאר בבית"
אדיר:"פאב עם כולם?!".
אני:"מתאים".
אדיר:"טוב אני אעשה טלפונים".
אדיר התקשר לכולם,וניפגשנו בפאב עם כולם שעה אחריי זה ניפגשנו.
היה נחמד,כולם ניסו לשפר לי ת'מצב רוח,וזה עזר טיפה,חזרתי הבייתה...עם שירן ושיי,לא נתנו לי להיות לבד,רצו להיות איתי עד שאני אסע,הם
ניפרדו מליהי ויוסי ובאו אלייי.
וכרגיל ישנו שלושתינו במיטה שלי.
זה יהיה לי כל כך חסר בתקופה שאהיה באילת,כאילו אני שירן ושיי בייחד מהגן,ותמיד תיכננו ת'דברים שלנו לעשות בייחד שלושיתנו.
למחרת קמנו ליום חדש,אף אחד לא היה בבית,מוזר לא אדיר לא אף אחד...רק שיי שירן ואני.
קמנו דיי מוקדם בסביבות ה 10...ירדנו למטה הכנו לנ לשתות משהו ושיי קיבל טלפון.
והודיע אחריי 2 דקות שהוא הולך...
נישארנו שירן ואני בחדר,והיא קיבלה טלפון מיוסי,ואחרי 20 דקות נישארתי לבד,שלא כל כך טוב לי ומשעמם אני אוהבת שופינג התקשרתי לעדי(אחות של אלירן).
עדי:"ללייי".
אני:"היי מאמוש,מה קורה?".
עדי:"הכל טוב מאמי,איך אצלך?".
אני:"יהיה טוב,איפה את בובה?".
עדי:"בבצפר אוף",ואמרה בקול עצוב.
אני:"מתי מסיימת?"
עדי:"עוד 5 דקות אני ניכנסת לשיעור האחרון שלי,12 יש לי כבר צילצול".
אני:"ניייס,מה את אומרת לגביי שאני אבוא לאסוף אותך מהבצפר ונלך לשופינג?"
עדי:"וואי אני בעד,בא לי גם,אבל צריך לעבור בעבודה של אמא".
אני:"לא צריך,אסור לפנק אותך קצת?!,יש לי נו אל תידאגי".
עדי:"חח נוו את יודעת שאם אמא תשמע על זה היא תחזיר לך".
אני:"את אמא שלך תשאירי לי חח".
עדי:"טוב אז אני אחכה לך".
אני :"טוב מאמוש,1 אני אצלך"
עדי:"לאב יו"
אני:"חחח גמני מאמי ביי".
עדי:"בייי".
וואיי אני מתה על הילדה הזאת...היא דירדרה אותי ואת אלירן שהיינו יחד להמון שופיינגגג,רוקנה אותנו חח.אני מטורפת עלייה כייף לי איתה,תמיד היינו קוראות אחת לשנייה גיסתי.
עליתי לחדר שלי הכנתי בגדים על המיטה,וניכנסתי להתקלח.
יצאתי אחריי 20 דקות,התלבשתי,סידרתי את השיער,איפור,בושם,לקחתי את התיק צד שלי הכסוף,שמתי פלאפון,ארנק וירדתי למטה לקחת את המפתחות של האוטו.
רק הקטע שלא מצאתי אותם,וישר התקשרתי לאמא.
אני:"מומי איפה המפתחות של האוטו?".
אמא:"קודם תגידי ,בוקר טוב אמא,מה שלומך איך עובר עלייך היום?!".
אני:"חחח סורי מאמוש מה איתך?,בוקר טוב,ואיפה המפתחות של האוטו?"
אמא :"האוטו שלך אצלי,השארתי לך ת'ג'יפ".
אני:"חח יאא תודה אמאא".
אמא:"בבקשה מאמי,לאן את הולכת?"
אני:"סתם שופינג עם עדי...".
אמא:"אוו תמסרי לה ד"ש,את צריכה כסף?".
אני:"לא אמא יש לי,חח את יודעת משכורת".
אמא:"חחחח טוב מאמי,אני אדבר איתך יותר מאוחר".
אני:"טוב אמא בה ביי".
לקחתי ת'מפתחות של הג'יפ ויצאתי מהביית.
ואמרתי לעצמי בראש,היום יהיה לי טוב,אבא לימד אותי תמיד שמה שאני רוצה שאני אהיה,מספיק שאגיד את זה לעצמי ואאמין בזה וככה זה יהיה,ותמיד אבא צודק.
ניכנסתי לאוטו שמתי ת'מוזיקה שלי(שחורה),ונסעתי לכיוון נתניה,הגעתי לבצפר של עדי בדיוק שהתחילו לצאת מהכיתות,שמתי פול ווליום מוזיקה,חחח כל הילדודס הסתכלו מי
שניכנסת אליי לאוטו,אמרתי לה שלום ונסענו מישם.
הוצאתי ת'פון שלי מהתיק ושמתי אותו בדיבורית,אחריי 2 דקות קיבלתי הודעה מאמא.
"מאמי הכל יהיה בסדר רק תאמיני,אוהבת אותך".
עדי:"אוייי איזה חמודה".
אני:"כן אין עלייה,תכתבי לה,תודה אמא גמני אוהבת אותך,קמתי עם גישה כזאת וככה יהיה"
עדי:"חחח רגע לאט לאט".
אני:"חחחח את איטית".
עדי:"מה מחר את עוזבת אותנו".
אני:"חחח דידי זה כולה אילת...זה לא חו"ל את תמיד מוזמנת לבקר אותי".
עדי:"חח ברור שאני מוזמנת תיזהרי לך ולא".
אני:"חחח כפרעלייך,התגעגעתי אלייך".
עדי:"חח גמני מאמי,אבל את יודעת עברו רק כמה ימים מהפעם האחרונה שהיית אצלנו,לילוש אני אחשוב שאת מתאהבת בי".
אני:"אוייי שיט עלית עלייי".
עדי:"חחחחח שרוטה",וצחקנו לנו.
הגענו לת"א,וסיכמנו על שינקין.
היה לי הכי כייף איתה,אני מרגישה ילדה איתה אנחנו כאלה שטותיניקיות בייחד,אלירן תמיד היה צוחק עליינו.
והיא תמיד הזכירה לי את אלירן ביופי,וזה עשה לי טוב.
הרגשתי איתה שייש לי אחות קטנה מה שתמיד רציתי.
הסתובבנו לנו וקנינו ים דברים,אחריי שינקין פרשנו לרמת אביב וניכנסנו לדיזל וריפליי,לא יכולתי לעמוד בפיתוי וקניתי לי ולה ג'ינס ,וחולצות מ זארה.
אחריי השופינג ישבנו לאכול,ודיברנו.
עדי:"לילוש אפשר לשאול אותך שאלה?".
אני:"ברור מאמי".
עדי:"את עדיין אוהבת את אלירן?".
אני:"חח אני חושבת שאת יודעת ת'תשובה"...."ואני אוהבת אותו יותר מתמיד,הגעגועים אלייו הורגים אותי".
עדי:"הוא יחזור מתישהוא את יודעת".
אני:"השאלה מתי,אני אתייאש בסוף".
עדי:"לעעע את לא תתייאשי אני מכירה אותך",וצחקנו לנו.
אחריי שסיימנו לאכול,הלכנו לכייון האוטו ונסענו.
בדרך סילבי(אמא שלה) התקשרה ועדי שמה אותה על רמקול.
עדי:"היי אמא,את על רמקול".
סילבי:"היי בנות,איפה אתן?"
עדי:"בדרך.."
אני:"סילבי מה קורה?"
סילבי:"הכל טוב מאמי איך את?"
אני:"סבבה".
סילבי:"טוב תיכנסי להגיד שלום".
אני:"חחח טוב אל תידאגי".
סילבי:"חח יופי אני חמכה לכן".
ואמרנו לה בייי.
אחריי 20 דקות הגענו אלייהם,החניתי את האוטו,וניכנסנו אליהם הביית.
איך שניכנסנו אמרתי שלום לסילבי ואז היא קלטה ת'שקיות.
סילבי:"מזה?".
עדי:"בגדים אמא".
סילבי:"כמה עלה לך הילה?"
אני:"סילבי אל תתחילי פינקתי אותה קצת,ואני לא אקח מימך כסף,את יודעת שאני עקשנית ,אני עקשנית עד הסוף".
סילבי:"חחח טוב תראו לי לפחות".
עדי:"חחחח את לא תלבשי לי אותם".
סילבי:"חח טוב טוב תירגעי,כאילו את לא לובשת לי חצי ארון שלי".
עדי:"בסדר אני זה לא את חח".
ישבנו בסלון ,ודיברנו וצחקנו,והתאומים הצטרפו אליינו גם,והיה נחמד.
איתי:"מה יש הילה?"
אני:"לא ד'עת מוזר לי".
עדי:"למה?"
אני:"אף אחד לא התקשר אליי לא כלום,לא אחי,אחותי שיי,שאתם יודעים שהם חופרים לי כל היום".
עדי:"חחח את יודעת אוליי הם עסוקים כמו שאנחנו היינו".
אני:"חח יכול להיות".
ואז אדיר התקשר כמה שניות אחריי זה.
אני:"או מישהו ניזכר בי".
אדיר:"חחח איפה את?"
אני:"אצל אלירן בבית,איפה היית כל היום?".
אדיר:"עם אוראל,טוב ייאללה בואיי הבייתה משעמם",והייתה לי צביטה קטנה בלב.
אני:"חח טוב אני עוד מעט באה".
אדיר:"טוב אה את יכולה לעשות לי טובה,תעברי בעבודה שלי שכחתי ת'ארנק שלי שם".
אני:"טוב בייי".
ניפרדתי מכולם ויצאתי לכיוון הביית העבודה שלו גם כן זה בקצה השני של העיר,לקח לי איזה שעה להגיע הבייתה שהגעתי הביית היה חשוך,שהחניתי ת'אוטו.
נעמדתי מול הדלת והיה עלייו פתק,לקחתי ופתחתי אותו.
"להילה
את בטח שואלת לאן נעלמו כל היום,ולמה לא דיברנו איתך,
היינו עסוקים בלתת לך משהו או ביותר נכון
להכין לך,כי תמיד אמרת שמכינים משהו זה יותר יפה ונותן הרגשה שממש אוהבים את הבנאדם.
אז כן הילה תתפלאי אנחנו אוהבים אותך,והכנו לך משהו,אל תחשבי שהיית הולכת לאילת בידיים ריקות,אז את מוזמנת להיכנס הבייתה.
נ.ב
יש מצלמת וידאו לייד הרגל שלך אז קחי אותה וכל שלב ושלב ת'צלמי
אוהבים:דניאל&אורן,אדיר&אוראל,שי&ליהי ושירן&ויוסי."
כל כך התרגשתי מימה שכתבו לי וישר ניכנסתי הביית.
פתחתי את הדלת והיו נרות מפוזרים,והיו מסודרים בתור שביל,כל כמה צעדים היה לי מכתב עם משפט.
לקחתי את המצלמה והתחלתי ללכת בעקבות.
במכתב הראשון: אנחנו חושבים שאת באמת צריכה ת'ספייס שלך
במכתב השני: ואנחנו איתך לאורך כל הדרך
במכתב השלישי:ורצינו להזכיר לך שאנחנו כל כך אוהבים אותך
במכתב הרביעי:וכל כך נתגעגע אלייך
וככה זה הוביל עד לחדר שלי.
ועל הדלת שלי היה עוד מכתב.
"רק אל תחשבי שתלכי לנו בידיים ריקות,על המיטה שלך יש בגדים,תלבשי אותם,רק פה אל תצלמי ת'עצמך חחח."
חחח צחקתי לי,ואמרתי למצלמה "אתם משוגעים".
היו לי בגדים על המיטה ולבשתי אותם,ועל המיטה חיכה לי עוד מכתב.
"טוב עכשיו ההפתעה האמיתית שלנו המתנה,והיא פשוט מחכה לך בסלון,רק אל תישכחי ת'מצלמה,מחכים לך למטה".
כל כך חיכיתי לראות מזה ירדתי לסלון והטלויזיה הייתה פתוחה פשוט,והייה מכתב על השולחן.
"את באמת חשבת שתקבלי הכל בקלות היום אה?! טעוווות,מחכה לך סירטו מאיתנו רק תלחצי פללייי".
ואת פשוט הייתי המומה,הם הכינו לי מין מצגת עם תמונות של כולם,בהתחלה היו תמונות של שירן שיי ואני מאז שאנחנוו קטנים,שלי עם האחים שלי,ותמונות עם אלירן".
ואז הופיעו כתוביות במסך.
"אנחנו מנחשים שבטח יש לך דמעות בעיניים,ושאת מתגעגעת אלייו,רק הילה את יכולה להפסיק להתגעגע...."
ואז שמעתי קול מוכר..
"צ'וצ'ה?".
אמאלה לא האמנתי ופשוט הסתובבתי,וראיתי אותו...לא עיקלתי,עמדתי כמה שניות במקום בהלם.
ופשוט רצתי אלייו וחיבקתי אותו.
לא האמנתי שזה הוא...
אלירן:"אין לך מושג כמה חיכיתי לרגע הזה ולחיבוק הזה",התנתקנו אחד מהשני ופשוט הסתכלתי עלייו.
אני:"אני עדיין מרגישה שזה לא אמיתי שאתה כאן".
אלירן:"אני כאן זה אני בייבי ואמיתי,וגם השפתיים האלו",ופשוט התקרב ונתן לי נשיקה.
אני:"אין לך מושג כמה התגעגעתי אלייך".
אלירן:"גמני יפה שלי,צ'וצ' אני אוהב אותך".
אני:"גם אני אוהבת אותך".
ופשוט עמדנו והתחבקנו לנו ,במשך כמה דקות ופשוט ירדו לנו דמעות.
אלירן:"טוב דיי לבכות".
אני:"צ'וצ' אני לא מעקלת בכלל שאתה פה".
אלירן:"גמני לא תאמיני לי"...."כל כך התגעגעתי,להסתכל עלייך,לחבק אותך,לנשק אותך".
אני:"אתה יכול להפסיק להתגעגע צ'וצ'...",ובא לנשק אותי.."היי רגע מה עם דוד שלך?".
ואז שמענו את הקול של אחי הנוכל.
אדיר:"אהמ אהמ ...אני חושב שהגיע הזמן שהיא תיראה את המשך המצגת.."
אלירן:"אה כן".
ואז פתאום כולם ניכנסו הבייתה מהמרפסת,וגם ההורים שלי והמשפחה של אלירן...לא הבנתי מה הלך באותו הרגע.
אלירן:"בואי מאמי",והתיישבנו כולם בסלון וחלקם עמדו.
ואז המשיכה המצגת במשפטים.
1:"את בטח חושבת לעצמך מה עם דוד של אלירן"
2:"הוא הבריא,וברוך ה' הכל טוב איתו"
3:"אז מה בעצם אנחנו רוצים?"
4:"אנחנו לא רוצים כלום,חוץ מאלירן שרוצה לשאול אותך שאלה קטנה"
ואז אלירן קם והוציא מהכיס קופסה קטנה,הוא כרע ברך ,ופשוט שאל "צ'וצ' התינשאי לי?".
הדמעות שזלגו לי?!!?!? לא בדיוק שלטתי עלייהם,ובארווור שהסכמתי.
פשוט חיבקתי אותו,ושהתנתקנו נתתי לו נשיקה.
אני:" ואל תחשבו ששכחתי אותכם,נוכלים כאלה לא ראיתי בחיים שלי",והסתכלתי עלייהם,לא פלא נעלמו לי כולם כל היום,והכל היה מתוכנן עד לפרטי פרטים.
דניאל:"אהמ מצטערים שלמדנו מהמומחית".
אני:"נייי מצחיק מאוד".
ואז אבא ואמא באו עם 2 בקבוקי יין וכוסות לכולם.
והרמנו כוסית.
סילבי:"טוב לא רוצים להגיד הרבה,חוץ מלאחל לכם שיהיו לכם חיים מאושרים בייחד,שתלמדו אחרים לאהוב כמו שאתם אוהבים אחד את השנייה"
אדיר&דניאל:"אחותנו החמודה,אנחנו מאחלים לכם המון אושר,ושמעכשיו,אתם פשוט יחד בכל דבר,כי אם תיפרדו ככה עוד הפעם אנחנו מתייאשים"
וכל אחד אמר משהו...והוסיף
ואז אמא ואבא:"טוב אני רוצה להגיד,שאפשר ללמוד מהקשר שלכם המון,ואהבה?,אני חושבת שלימדתם אחרים מזאת אהבה,בעזרת תבנו לכם חיים מאושרים יחד,
ויאללה שתחלקו ת'אהבה שלכם עם כמה ילדים קטנים".
אני:"חחח אמא לאט לאט".
ואבא הוסיף:"לחיי האהבה"
"לחייים"אמרנו כולם,הסתכלתי על אלירן,חייכתי והייתי פשוט מאושרת ונתתי לו נשיקה.
אחריי חצי שעה בערך כולם התפזרו אחריי שסילבי הודיעה לכולם "טוב אני חושבת שאנחנו צריכים לתת להם להיות לבד,יש להם הרבה מה להשלים"
ואז כולם הסכימו ניפרדו מאיתנו ,ופשוט עלינו לחדר שלי.
אלירן:"סוף סוף שקט".
אני:"חחח כאילו היה רע לך".
אלירן:"היה לי הכי אושר ועדיין,אבל רוצה להיות עם צ'וצ'י שלי ,ואני עייף מהטיסה גם".
אני:"אז למה אתה מחכה אתה יודע איפה המדף שלך בארון שלי תחליף בגדים מאמי".
אלירן:"חחחח נו ברור".
ופשוט החלפנו בגדים,הייתי חייבת רגע עם עצמי,אז ניכנסתי למקלחת שלי ונעלתי ת'עצמי הסתכלתי על עצמי ,ועל הטבעת,לא האמנתי בחיים שזה ייקרה.
בעצם לא האמנתי לכל מה שקרה באותו היום.
החלפתי לי בגדים ויצאתי לאלירן,שהיה כבר במיטה,חיכה לי.
אלירן:"הינה את,בואי לפה".
וניכנסתי למיטה,ונישכבנו אחד מול השנייה והסתכלנו אחד מול השנייה.
אני:"היי אתה,אתה עשית לי הרבה בלאגן בשעה וחצי".
אלירן:"בלאגן?!".
אני:"כן בלאגן בלב".
אלירן:"אוחחח לא להאמין שעברנו את כל מה שעברנו".
אני:"חחח כן".
אלירן:"איך הטבעת?".
אני:"מהממת מאמי,את החלק הזה הכי לא עיקלתי".
אלירן:"תעקלי כבר גברת,את מאורסת".
אני:"מאורסת לבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם".
ופשוט נישקתי אותו,כל כך התגעגעתי למגע שפתיו.
אני:"אבל מה עכשיו חתונה וכאלה?",בקול ציני.
אלירן:"כן נו מה אין מה לעשות,שתישארי רווקה זקנה לנצח?!,לעעע",חחחח ופשוט צחקנו לנו,כל כך התגעגעתי אלייו,לכל כולו.
להגיד לכם איך הרגשתי באותו היום?,חח אי אפשר אבל לא הרגשתי טוב ככה מימיי.
ולמחרת קמנו לנו לחיים חדשים,יחד,לתמיד עם המון אהבה.
