<<<<<<<<אני והחייל שלי>>> אלירן חזר :)

נדב:"אז אני מבין שאתם כולכם זוגות".
דניאל:"אממ כן קצת קשה להבין את זה",חחח וכולם צחקנו.
נדב:"מאיפה אתם?".
אלירן:"כולם מת"א ואני מנתניה".
נדב:"נחמד אז אנחנו לא רחוקים מימכם".
אורן:"כמה לא רחוקים?!".
קארין:"חחח מאוד רחוקים,חח כמו הרצלייה".
אני:"חחחחחח וואיי מאוד מאוד רחוק",המשכתי לזרום עם הציניות,כולם צחקו להם.

אממממ החופשה הזאת הייתה הכי כייפית בעולםםםם,פשוט אין לכם מושג,החבר'ה האלה?!?!,עד היום אנחנו בקשר איתם,וניפגשים איתם מידיי פעם.
קצת קשה להיזכר בהכל,ניסיתי ולהפתעתי הצלחתי.
אתם לא יודעים מזה אחריי שנה וחצי של בייחד וחיים מאושרים,לקבל בשורה שלא עושה לכם טוב ...




פרק 31 ... ואחרון 😢


אני ואלירן?! היינו בייחד שנה וחצי,שזה התקופה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים.
תמיד אמרו לנו שאנחנו משלימים אחד ת'שני,שאנחנו פשוט מדהימים.
אלירן כבר היה משוחרר מצה"ל,ועבד לו חסך כסף לטיול הגדול,תיכננו כל כך לעשות את הטיול שלנו יחד,אני הייתי כבר שנה וחצי בצבא,וחיכיתי
כבר כל כך להשתחרר כדי לעשות איתו ת'טיול,אני לא הייתי צריכה לעבוד בשביל לטיול,כי לפני הצבא עבדתי קצת וחסכתי לי בבנק,ככה אבא ואמא תמיד המליצו לנו
וטוב שהם עשו את זה.
ההורים של אלירן רצו לתת לו כסף לטיול,כמתנת שיחרור,אבל הוא רצה לעבוד ולדעת שהוא מטייל בזכות משהו שהוא עשה.
אותו היום שדיי הרס ביננו,אני לא אשכח אותו בחיים.
קשה לשכוח יום קשה,שאת יודעת שהחיים לא יחזרו להיות כמו שהם.
זה היה בסוף החורף,ממש לפני פסח,וקצת אחריי היומלדת שלי,שאלירן?! פשוט עשה אותו מדהים.
ממש לפני פסח קיבלתי שיחת טלפון זה היה שעה 10 בבוקר,זה היה ידוע שזה יהיה אלירן,כי ידעתי שזה אלירן,ידעתי שב 11 הוא מתחיל משמרת
והוא בדרך כלל שהוא קם ישר מתקשר אליי,הייתי בבסיס,היציאות שלי היו סבבה,שבוע שבוע, שבוע בבית ושבוע בבסיס,קצת קשה אבל זה עשה רק טוב לי ולאלירן.
אלירן:"היי מאמי",בקול עירני אבל קצת עצוב.
אני:"היי צ'וצ',היי מה קרה".
אלירן:"אמממ את יכולה לבקש מהמפקד שלך שישחרר אותך רק היום הבייתה,אני צריך לדבר איתך וזה לא לטלפון".
אני:"אמממ כן,אני אבקש ממנו".
אלירן:"טוב מאמי תודיעי לי מה קורה".
אני:"תיהיה בטוח שהוא יוציא אותי הביית".
אלירן:"טוב אז 'דברי איתי".
אני:"טוב ביי".
אלירן:"ביי".
המפקד שלי תמיד שביקשתי נתן לי לצאת לכמה שעות הבייתה,אבל אמרתי לו שהפעם שזה ממש רציני ואם אפשר לחזור מחר,כמובן שהוא הסכים
וביקש שאהיה איתו בקשר,הסכמתי ופשוט יצאתי לכיוון הביית.
שלחתי הודעה לאלירן ופשוט יצאתי.
בדרך הבייתה,היה לי כל כך רע,אלירן היה נישמע מאוד רציני,עברו לי כל כך הרבה מחשבות בראש.
מה להיפרדד?!!?!?,חשבתי על הרבה סיבות שאוליי יש לו על מה.
אבל בעצם תוך שנייה העפתי את זה מהראש שלי,כי היו לנו חיים מדהימים,לילה לפני הוא שלח לי בהודעה "את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים",אז אין מצב שזה זה.
אחריי שעה וחצי בערך הגעתי הבייתה,אמא הייתה מופתעת,ופשוט סיפרתי לה,היא ראתה שהידיים שלי רועדות טיפה,ושאני לא רגועה.
אמא:"דיי מאמי,אל תכניסי ת'עצמך למחשבות רעים".
אני:"אמא אבל קרה משהו,לא סתם הוא ייבקש ממני לבוא הבייתה "
אמא:"אין לו על מה להיפרד מימך,אתם מדהימים בייחד,אם הוא היה רוצה להיפרד מימך הוא לא היה מתנהג אלייך כמו שהוא מתנהג".
אני:"איך הוא מתנהג אמא אי אפשר לדעת".
אמא:"הוא מתנהג אלייך כמו אל נסיכה".
אני:"אמא דיי אני לא יכולה..",ובאותו הרגע נפלתי על הריצפה פשוט התיישבתי והתחלתי לבכות.
אמא הייתה ליידי וחיבקה אותי ואמרה לי כל מה שצריך להגיד באותו הרגע כדיי להתעודד.
אחריי חצי שעה עליתי להתקלח ,להירגע,שיצאתי לבשתי טרנינג וחולצה ארוכה,וירדתי למטה אמא ישבה איתי בחוץ הכינה לי משהו חם לשתות,ופשוט דיברנו,
נשמתי ת'אויר הקר,עישנתי סיגריה.
אמא הייתה ליידי בכל אותו הזמן,אפילו שאלירן התקשר אליי בערב,היא ראתה התגובות ואת ההבעות פנים שלי.
אני:"הלו".
אלירן:"היי צ'וצ'".
אני:"היי".
אלירן:"אמממ מה עושה?".
אני:"סתם יושבת עם אמא".
אלירן:"אהה הבנתי".
אני:"אלירן קרה משהו?"
אלירן:"אממ בערך,כן".
אני:" 'דבר איתי".
אלירן:"זה לא לטלפון מאמי".
אני:"אה אוקיי".
אלירן:"היי צ'וצ' אני עדיין אוהב אותך,וחושב שאת הדבר הכי טוב שקרה לי".
אני:"גמני אוהבת אותך מאמי,אבל מרגישה לא טוב עם כל זה,אני רוצה לדעת מה קורה".
אלירן:"אמממ ב 9 אני בא לאסוף אותך טוב?".
אני:"בסדר מאמי".
אלירן:"היי אני באמת מתכוון למה שאני אומר,אני אוהב אותך".
אני:"אני יודעת מאמי,גם אני,טוב אני אהיה מוכנה ב 9".
אלירן:" טוב מאמי,ביי".
אני:"ביי".

אמא:"את רואה הוא אוהב אותך".
אני:"אבל אמא אני לא רוצה שיאהב אותי שהולך לקרות משהו רע,אני מרגישה את זה".
אמא:"דיי יהיה טוב".
אני:"אני מקווה,טוב אני עולה להתארגן אמא תודה".
אמא:"אני אמא שלך את לא צריכה להגיד לי תודה".
אני:"בכל זאת אמא נו חח,אל תקשי עליי".
אמא:"לכי תתארגני אני פה".
אני:"טוב אמא".

ופשוט עליתי לחדר להתארגן,לא היה לי כוח להשקיע בעצמי,לבשתי ג'ינס חדש שקניתי,סריג יפה שאמא שלי קנתה לי,אפור ו ורוד של פולו ונעל ספורט וזהו,לא היה לי כוח להתאפר או לסדר ת'שיער
פשוט כלום.
ירדתי למטה לאמא..
אני:"איך אני?".
אמא:"יפה,אך עצובה,אל תתני לו לראות אותך ככה שזה כל כך משפיע עלייך,תראי לו את ההילה שהוא מכיר,גם אם זה ברגעים כאלו".
אמא צדקה,ופשוט עליתי חזרה לחדר שלי,התאפרתי,שמתי את התכשיטים שלי,בושם,אספתי את השיער לקוקו גבוהה
והוצאתי את הפוני לצד שלי,סידרתי אותו כמו שאני אוהבת,הסתכלתי על עצמי במראה,והייתי יותר מרוצה.
ירדתי לאמא ואמא חייכה..."או ככה יותר טוב".
היה לי טלפון,זה היה אלירן,מודיע לי שהוא מחכה בחוץ.
אני:"טוב הוא בחוץ אני הולכת אמא".
אמא:"תחשבי חיובי...",וחיבקה אותי,הייתי צריכה את זה.
אני:"תודה אמא,אל תידאגי".
נתתי לה נשיקה על הלחי ויצאתי מהדלת.
הוא יצא מהמכונית לכיוון שלי,ירדתי ב 5 מדרגות שהיו לייד הדלת כל כך לאט,לא רציתי להגיע כל כך לאוטו הרגע.
אלירן:"היי צ'וצ' ".
אני:"היי מאמי",ונתן לי נשיקה על השפתיים,זאת הייתה נשיקה שונה והמבטים?! הרגשתי לא טוב,אבל לא הראתי לו את זה.
אלירן:"איזה יפה האישה שלי",וחייכנו אחד לשני.
אני:"תודה מאמי",וחיבק אותי אלייו.
התחבקנו ככה מחוץ לאוטו,הייתה לי הרגשה מוזרה,לא רציתי לעזוב,הרגשה פשוט חרא.
אחריי 2 דקות ניכנסנו לאוטו ,הכל היה מוזר פשוט הכל.
נסענו ליים,הנסיעה הייתה דיי שקטה,הגענו לצוק הוא החנה את האוטו ופשוט יצאנו ממנו,נישענו על האוטו בישיבה,והסתכלתי על השמיים,מתפללת שיהיה טוב.
אלירן:"היי את מרוחקת ממני".
אני:"כי יש לי הרגשה לא טובה".
אלירן:"בואיי אליי בבקשה".
הרגשתי שקשה לא לדבר ,קשה לו להביע ת'עצמו.
אני:"אוליי 'דבר איתי".
אלירן:"זה קשה לי...".
אני:"תנסה קצת יותר בשבילי",הסתכלתי עלייו במבט חודר,ורואה שעצוב לו בעיניים..."מה קורה מאמי?".
אלירן:"את יודעת שאת הכי יקרה לי בעולם,ושאני הכי אוהב אותך,ופשוט החיים שלי השתנו שניכנסת אלייהם ו..",קטעתי אותו.
אני:"אתה מדבר כאילו אתה רוצה להיפרד".
אלירן:"אני ממש לא רוצה ,אבל זה קצת משהו אחר,אח של אמא שלי שגר בניו יורק,חולה חולה מאוד אפילו,ואני בתור הנכד הגדול במשפחה
רוצים שאסע לשם ואעזור למשפחה שלו ואהיה איתו...",באמצע שהוא מסביר התחילו לרדת לו הדמעות..
אני:"היי בובי,דיי יהיה טוב ",לא היה לי מה להגיד חוץ מלחבק אותו אליי.
באותו הרגע הוא פשוט הוציא הכל ...בכה לי כמו תינוק,ואני?! חח בייחד איתו.
אני:"היי בייבי יהיה בסדר אני מבטיחה",מסתכלים אחד על השני עם דמעות בעיניים.
אלירן:"לא יהיה בסדר,אני צריך לעזוב לניו יורק,ואלוהים יודע כמה זמן אצטרך להיות שם".
אני:"זה דוד שלך,אתה חייב לנסוע אלייו".
אלירן:"אני יודע,אני נוסע,אבל הילה את לא תהיי איתי".
אני:"אני אחכה לך שתחזור".
אלירן:"אבל אני לא יודע מתי אני אחזור,זה כל הקטע,אני לא נוסע לכמה שבועות"....מסתכלים אחד על השני,"אני נוסע למס' חודשים,ואני לא יודע נו".
אני:"מתי שתחזור אני פה דיי צ'וצ' ".
אלירן:"שלא תחשבי שאני מוותר עלייך,אני יותר מידיי אוהב אותך".
אני :"גם אני מאמי,גם אני".
זה מה שהיה פחות או יותר,היינו מחובקים שעות,הדרך חזרה הבייתה?!,אלירן נוהג בייד אחת,והייד השנייה משולבת עם שלי.
זה היה לילה קשה בשבילי,כולם היו ליידי,שניכנסתי לביית אמא אדיר ודניאל ישבו בסלון,אדיר ודניאל פשוט קמו אליי וחיבקו אותי.
אני זוכרת שעלינו לחדר שלי וסיפרתי להם הכל,בכיתי,פרקתי הכל,והם פשוט היו ליידי,ניחמו אותי,ופשוט הגענו למצב שנירדמנו שלושתינו בייחד.

הימים עברו,אלירן טס אחריי חודש, והחודש שלנו ייחד היה מדהים אך עצוב,קשה אבל לה היה כל כך מה לעשות.
אלירן שם בניו יורק מידיי פעם מדברים בטלפון לפני חודש השתחררתי מהצבא,ואלירן לא היסס שאני אצטרף אלייו.
הרגשתי שזה לא נכון כרגע,הרגשתי שאני צריכה ספייס,צריכה להירגע.
דוד שלו?!בטיפולים, גילו לו סרטן ברגל.
הספייס שכל כך רציתי הגיע....חברה שלי מאילת באה לבקר,והציעה לי לחזור איתה לקצת זמן,להתאוורר,לחשוב,פשוט להירגע.
אני לא היססתי לרגע,ופשוט אני נוסעת...עוד שבועיים אני עוזבת לאילת להירגע.
לחשוב מה אני עושה,וכל כך מקווה ומתפללת שיהיה טוב עם דוד של אלירן,שככה הוא יחזור אליי.
כל כך מתפללת...שיהיה טוב!

אוי מדהיייייייייייייייים!!

מדהים... ןמקווה שהכול יסתדר

יפיפיה ומקווה שיהיה טוב

תודה בנות...יהיה טוב בעזרת ה'😊

אני עם דמעות בעניים😢
כי זה לא עוד פרק... זה יותר פריקה שלך!
ואוף לא יודעת כל הסיפור הזה נכנסתי כ"כ ונקשרתי אליכם כזה😁
חחחחחח לא יודעת להסביר..
כואב לי שזה ככה!
אתם אוהבים ואתם לא תוותרו על האהבה הזו!!
נכון?
ויש לך משפחה מדהימה כ"כ אוהבת ותומכת!
זכית! שמרי עליהם הכי קרוב אלייך!
תודה שחלקת איתנו את הסיפור שלך=]

ייפפפההההה!

QUOTE (karnusha_167 @ 26/10/2008) אני עם דמעות בעניים😢
כי זה לא עוד פרק... זה יותר פריקה שלך!
ואוף לא יודעת כל הסיפור הזה נכנסתי כ"כ ונקשרתי אליכם כזה😁
חחחחחח לא יודעת להסביר..
כואב לי שזה ככה!
אתם אוהבים ואתם לא תוותרו על האהבה הזו!!
נכון?
ויש לך משפחה מדהימה כ"כ אוהבת ותומכת!
זכית! שמרי עליהם הכי קרוב אלייך!
תודה שחלקת איתנו את הסיפור שלך=]
תודה מאמי,זה ממש מרגש אותי...
תמיד אמרו לי מאז שאני קטנה שהמשפחה הם במקום הראשון,וככה הם אצלי רק שהם עמוק עמוק בלב!
עם אלירן!? אי אפשר לדעת,אני מחכה כי קשה לי להמשיך ממנו
ואני יודעת שהוא האחד בשבילי,ואלוהים חילק לי ים סבלנות אז אני יוצאת להתאווררות קלה,
וממשיכה לחכות.
וזה ידוע אם יש משהו חדש איתו אני רושמת לך ולכולן פה😊
אוהבת אותכן 😁

מדהיםם..
מאמי יהיה טוב, הוא יחזור בעזרת ה' ותהיו ביחד 😊

ואו
לא ציפיתי לזה!
אין לי כל כך מה להגיד
זה עצוב
אבל רואים את האהבה הענקית שיש בניכים
ועל אהבה כזאת קשה לוותר..
אני מקווה שהכל יסתדר בניכים ועם דוד שלו
ותוכלו לחזור ולהיות יחד ולאהוב אחד את השני
מקרוב!
ותוכלי להמשיך את הסיפור היפה שלכם 😊

QUOTE (einavush @ 26/10/2008) ואו
לא ציפיתי לזה!
אין לי כל כך מה להגיד
זה עצוב
אבל רואים את האהבה הענקית שיש בניכים
ועל אהבה כזאת קשה לוותר..
אני מקווה שהכל יסתדר בניכים ועם דוד שלו
ותוכלו לחזור ולהיות יחד ולאהוב אחד את השני
מקרוב!
ותוכלי להמשיך את הסיפור היפה שלכם 😊
ריגשת אותי ... בטירוף

וואו
פשוט מדהים אבל גם עצוב
ולחשוב שכל זה אמיתי
אני מקווה שאלירן יחזור מהר ותוכלו להמשיך להיות ביחד
הרי אתם אוהבים!

יהיה טוב בעזרת ה'...
אני אקח פסק זמן קצת ואסע מיפה להתאורר...
ואני אחזור כמו חדשה😊

סיפור מדהים מאמי [:

תודה מאמוש😊