אי אפשר לתאר.

אי אפשר לתאר בכלל את ההרגשה שלי עכשיו.
לקום בבוקר עם כאבי ראש חזקים.
האנגובר. אחרי שתיה אתמול.
בלי לזכור כלום. איך הגעתי הבייתה או מתי חזרתי.
מי היה איתי ומה עשיתי כמה שעות לפני שהתעוררתי.
אבל דבר אחר זכרתי שקמתי בבוקר.

אותו יושב לידי, ואומר לי שהוא לא רוצה לאבד אותי
הוא היה עצוב שהוא אמר את זה. כי לא דיברנו הרבה זמן.
והוא לא רגיל, היינו ידידים כל כך טובים לפני שנהיינו חברים ונפרדנו.

קמתי עם חיוך שלא ירד לי עד עכשיו.

את כל השיחה בנינו אני לא זוכרת
הלוואי והייתי יודעת מה הלך שם.

אבל זה מספיק לי בשביל לדעת כמה אני באמת חשובה לו.

ועכשיו, השאלה איך להמשיך הלאה.
אני עדיין פגועה ממנו.
מי שקראה את הפוסט האחרון שלי מבינה.
אבל אני לא יודעת מה לעשות. =\

קיצור סתם פריקה חופרת שכזאת.
אתם לא חייבים להתייחס, בלבלות שלי.

שבוע מעולה שיהיה לכם. =]