איזה #@$#%^&^&%$%#$%%& [צונזר] השרון הזאתי!!
אין לה בושה! כל פרחה נהפכת לערסית O=
פרק מדהים =] התגעגעתי לסיפור שלך חח
תמשיכי
QUOTE (סוופרמאמי @ 24/05/2008) איזה #@$#%^&^&%$%#$%%& [צונזר] השרון הזאתי!!
אין לה בושה! כל פרחה נהפכת לערסית O=
פרק מדהים =] התגעגעתי לסיפור שלך חח
תמשיכי
😮
קצר:/
פרק מדהיםםםם מאמי..
המשךךךך
3>
הפרק לא יצא לי משו...:/ אני מקווה אבל שהוא לא יצא עד כדי כך גרוע...בקיצור בהמשך יהיה יותר טוב =]
יצאתי מהבניין שלו כולי כועסת, לא הסתכלתי לצדדים...פתאום מאמצע שום מקום ראיתי את שרון עם עוד 5 חברות שלה...הן התנפלו עליי,הפילו אותי על הרצפה...שרון ועוד שתיים החזיקו אותי וסתמו לי את הפה שאני לא אתנגד ולא אצעק ושלוש האחרות בעטו בי...
כשכבר הייתי חלשה ובקושי הצלחתי לפתוח את העיניים ראיתי את שרון מולי
"פעם הבאה תדעי לדבר אליי יפה..." והלכה...
ואני שכבתי לי שם על הרצפה באמצע הלילה,ניסיתי לקום וניסיתי לצעוק אבל לא הצלחתי ממש כאב לי...
פרק 6:
בבוקר כשפתחתי את העיניים מצאתי את עצמי על המיטה בחדר ממש מוכר…לקח לי כמה שניות להבין איפה אני נמצאת…זה היה החדר של ליאור!
"או הנה הנסיכה התעוררה…את בסדר?"
"אהה, ממש כואב לי…" הרמתי טיפה את החולצה שלי וראיתי המון סימנים כחולים על המותניים...
"וואו, מזה...זה נראה ממש כואב...מי עשה לך את זה?"
"עזוב..."
"מה עזוב...תגידי את משוגעת?אני אהרוג את מי שעשה לך את זה...את נראית חצי מתה ויש לך המון סימנים כחולים על המותניים ועל הרגליים..."
"ליאור די...אני בסדר, אני רוצה ללכת לבית...בטח אמא שלי כבר דואגת לי...גם הפלאפון שלי מכובה מאתמול בגללך..."
"ים, את לא הולכת לשום מקום עכשיו!את צריכה לנוח, הנה חכי את הפלאפון תתקשרי לאמא שלך...תגידי לה שאת אצל חברה או משו...את לא באמת רוצה שהיא תראה אותך במצב כזה..."
"אתה צודק"
לקחתי את הפלאפון, הדלקתי אותו...ראיתי כמה הודעות...אחת מרינת ששאלה אותי מה אני עושה בערב ושתיים מהן היו מאדם:
"ים, מי ענה לי לפלאפון שלך? ולמה הוא סגור עכשיו?"
והודעה שנייה: "אני ממש מתחיל לדאוג...דברי איתי כמה שיותר מהר..."
חייגתי לאדם...הוא לא ענה...עם הצבא הזה שלו בקושי אפשר לתקשר איתו...החלטתי לשלוח לו הודעה...
"מאמי שלי, אני ממש מצטערת...זה סיפור ארוך...אני אספר לך אחרי זה...ואל תדאג הכל בסדר!"
ואחרי זה התקשרתי לאמא אמרתי לה שאני אצל עדן ושאין לי סוללה...
"ים, אני ממש דואג לך...את יודעת..." אמר ליאור ברגע שניתקתי את השיחה
"ליאור, אין לך מה לדאוג! בכלל...אני לא אמורה לעניין אותך!!!"
"את עדיין לא מבינה,הא?"
"מה, מה יש פה להבין?"
"אני אוהב אותך ים!!!אוהב...א-ו-ה-ב!!!" הוא אמר והתיישב לידי על המיטה
"ליאור, אני לא רוצה לשמוע את זה יותר, אתה לא יודע מזאת אהבה בכלל...אתה חושב שכולן הן הבובות שלך שאתה יכול לשחק בכולן ומתי שבא לך לזרוק אותן לפח...רק שאיתי שיחקת הכי הרבה זמן, זה הכל...נמאס לי להיות הבובה שלך...תן לי לחיות בשקט, תן לי להמשיך בחיים שלי"
"אני יודע שאת עדיין אוהבת אותי, את עם אדם הזה שלך סתם....את לא אוהבת אותו, אני יודע!"
"אתה לא יודע כלום ליאור, תעזוב אותי כבר..." אמרתי וניסיתי להתיישב אבל כל הגוף שלי כל כך כאב ונפלתי בחזרה...
ליאור ניצל את המצב שאני נמצאת בו הוא התחיל ללטף את הרגליים שלי ולנשק את המקומות הכואבים, לאט לאט הוא התחיל לעלות למעלה והתחיל לנשק את הסימנים הכחולים במותניים ואז ונשכב עליי ממש צמוד...הלב שלי התחיל לפעום חזק לא ידעתי מה לעשות...ללכת בעקבות הלב ולתת לו לנשק אותי או שלא להיכנע לו...
"ליאור מה אתה עושה תקום ממני..."
"את לא משכנעת מספיק"
הוא התחיל לנשק את צווארי...
"ליאור די! תעוף ממני!!! יש לי חבר לעזאזל!"
"ואם לא היה לך?"
"גם לא היה לי....אתה לא מבין?פספסת את ההזדמנות שלך...מאוחר מדי ליאור!!!" שיקרתי, כל כך רציתי להרגיש את גופו שוב, את השפתיים שלו, את הידיים שלו מרפרפות על גופי...כל כך רציתי להיות שלו שוב אבל ידעתי שזה לא יוביל לשום דבר טוב!
הוא קם מעליי והלך לשבת על הכיסא...
"טוב הבנתי אותך!אני בכל זאת רוצה לדעת מי עשה לך דבר כזה, זה לא יעבור לו בשקט"
"למה זה מעניין אותך כל כך?"
"אמרתי לך כבר את חשובה לי, אני אוהב אותך...אני לא אתן לאפחד בחיים לפגוע בך ככה ולהמשיך בחייו כאילו לא קרה כלום...את לא מבינה מה הרגשתי כשיצאתי מהבית לזרוק זבל ופתאום ראיתי אותך על הרצפה"
"טוב ליאור, מה שתגיד...אם אתה כל כך רוצה לדעת, זאת שרון...השרמוטה שלך"
"מה?????????????"
"כן, תתפלא...היא לא אהבה איך שדיברתי אליה, אז היא החליטה לחכות לי מתחת לבית שלך הביאה עוד איזה 5-6 חברות אני לא ממש זוכרת והנה קרה מה שקרה..."
"אני לא מאמין...היא תצטער על זה בגדול! היא פשוט מקנאה בך!"
"ליאור, תעשה לי טובה.אין לי כח לשטויות האלה... אני לא רוצה להגיע לרמה שלה! ובטח שלא לשלוח אותך עלייה...מה כבר תעשה לה?היא בת...מה תרביץ לה?"
אני לא יודע...אבל אנלא מסוגל להשאיר את זה ככה..."
"טוב עזוב...בקיצור אני חושבת שאני אלך לעדן..." אמרתי, חייגתי את המספר שלה וביקשתי ממנה שתבוא לקחת אותי! הכרחתי את עצמי לקום למרות הכאבים, באתי לצאת מהדלת של החדר שלו...הוא תפס אותי בידי ומשך אותי אליו.
"את לא רוצה להגיד לי תודה?"
"תודה" אמרתי באדישות
הוא קירב את שפתיו לאוזניי ולחש לי..."אני תמיד כאן בשבילך..." ונישק אותי במצח.
עדן עלתה למעלה...הסתכלה בתיעוב על ליאור בלי להגיד שלום,לקחה אותי בידי, עזרה לי ללכת...
ברגע שנכנסנו למכונית שלה...היא ישר התפרצה...
"ים?מה קורה פה לעזאזל?חשבתי שאת הולכת לבית לישון!לא הייתי צריכה להשאיר אותך לבד ידעתי..."
"מאמי, אני מצטערת הייתי חייבת לדבר איתו...לא יכולתי! ואז בדרך אליו פגשתי את שרון ודיברתי אליו די מגעיל...ואז היא החליטה לחכות לי מתחת לבית של ליאור והביאה איתה כמה חברות להרביץ לי ואז בבוקר מצאתי את עצמי אצל ליאור...ובכלל הסתבכתי, מסכן אדם הוא בכלל לא מבין מה קורה...ליאור ענה לו אתמול כשהוא התקשר אליי...ו..."
עדן קטעה אותי..."טוב בסדר מתוקה,תירגעי...יהיה בסדר! בואי לפה" היא נישקה אותי בלחי וחיבקה אותי חזק...
"אייי, עדן תיזהרי קצת כואב לי.."
"סליחה מאמי...אוף אני אוהבת אותך...סליחה שהשארתי אותך ככה לבד...אם הייתי יודעת..."
"זה בסדר יפה שלי...יעבור לי,יהיה בסדר...אני רק צריכה לסדר את העניינים עם אדם..."
"ים, את לא מתכוונת לספר לו על ליאור, נכון?"
"למה לא?מגיע לו לדעת"
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב...הוא סתם יקנא!הוא אוהב אותך ים!"
"לא יודעת עדן...אין לי כח לחשוב על זה עכשיו בכלל"
באנו אליה הביתה נשכבתי על המיטה ונרדמתי, צלצול הפלאפון שלי העיר אותי...הסתכלתי על הצג...זה היה אדם...
אוייששש הצגעגעתי לסיפור הזה =]]
פרק מדהים מדהים מדהים
ואני חוששת שאני מתחילה לחבב את ליאור ><
QUOTE (סוופרמאמי @ 28/05/2008) אוייששש הצגעגעתי לסיפור הזה =]]
פרק מדהים מדהים מדהים
ואני חוששת שאני מתחילה לחבב את ליאור ><
אייי מתה עלייך! =]
כמו שאת אוהבת את התגובות שלי, אני מתה על התגובות שלך...וגם הן מעלות לי חיוך על הפנים...😘
אני מסכימה עם שושי!!!
סיפור מדהים!!
ואווף הליאור הזה מבלבל אפילו אותי..
אוף איתו..!
מממממממממממממדדדדדדדדהיםם !! תמשיייייכי 😉
עדן עלתה למעלה...הסתכלה בתיעוב על ליאור בלי להגיד שלום,לקחה אותי בידי, עזרה לי ללכת...
ברגע שנכנסנו למכונית שלה...היא ישר התפרצה...
"ים?מה קורה פה לעזאזל?חשבתי שאת הולכת לבית לישון!לא הייתי צריכה להשאיר אותך לבד ידעתי..."
"מאמי, אני מצטערת הייתי חייבת לדבר איתו...לא יכולתי! ואז בדרך אליו פגשתי את שרון ודיברתי אליו די מגעיל...ואז היא החליטה לחכות לי מתחת לבית של ליאור והביאה איתה כמה חברות להרביץ לי ואז בבוקר מצאתי את עצמי אצל ליאור...ובכלל הסתבכתי, מסכן אדם הוא בכלל לא מבין מה קורה...ליאור ענה לו אתמול כשהוא התקשר אליי...ו..."
עדן קטעה אותי..."טוב בסדר מתוקה,תירגעי...יהיה בסדר! בואי לפה" היא נישקה אותי בלחי וחיבקה אותי חזק...
"אייי, עדן תיזהרי קצת כואב לי.."
"סליחה מאמי...אוף אני אוהבת אותך...סליחה שהשארתי אותך ככה לבד...אם הייתי יודעת..."
"זה בסדר יפה שלי...יעבור לי,יהיה בסדר...אני רק צריכה לסדר את העניינים עם אדם..."
"ים, את לא מתכוונת לספר לו על ליאור, נכון?"
"למה לא?מגיע לו לדעת"
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב...הוא סתם יקנא!הוא אוהב אותך ים!"
"לא יודעת עדן...אין לי כח לחשוב על זה עכשיו בכלל"
באנו אליה הביתה נשכבתי על המיטה ונרדמתי, צלצול הפלאפון שלי העיר אותי...הסתכלתי על הצג...זה היה אדם...
פרק 7:
"הלו?"
"ים...סוף-סוף את עונה,מה נסגר איתך?אני ממש דואג..."
"מאמי שלי אני ממש מצטערת...סיפור ארוך...אולי אני אספר לך כבר כשתהיה בבית?"
"מתוקה, זה עוד שבוע..."
"טוב נו..."
"ליאור התקשר אליי, הוא נתן לי מתנת יומולדת והוא רצה לחזור אליי...ו..."
"ו...מה?"
"אמרתי לו שאני לא רוצה, שיש לי מישהו חדש וטוב לי איתו..." לא סיפרתי לו את כל האמת...החלטתי שעדיף ככה...גם החלטתי לא לספר לו על המכות של שרון...למה להדאיג אותו סתם...
"אז זה הוא שענה לי אתמול..."
"כה...אני ממש מצטערת על זה, הוא חטף לי את הפלאפון מהידיים"
"ים, אני לא רוצה שתהיי איתו יותר בקשר..."
"אדם?אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?"
"לא...הוא רוצה לחזור אלייך והוא לא יוותר עלייך...למה את רוצה להישאר איתו בקשר?למה את צריכה את זה?"
"מאמי, אני לא אומרת לך שאני רוצה להיות ידידה טובה שלו...אבל הוא בכל זאת די חשוב לי..."
"ים, תעני לי על שאלה אחת...את עדיין אוהבת אותו, נכון?"
שתקתי, לא ידעתי מה להגיד לו...בעצמי לא ידעתי כל כך מה אני מרגישה, הייתי כל כך מבולבלת...אבל לא רציתי להגיד לו שאני לא אוהבת אותו, לא רציתי לשקר לו...כי ידעתי שעדיין יש לי רגשות כלפיי ליאור...פשוט לא הייתי בטוחה עד כמה הם חזקים...
"אני מבין...טוב אני לא חושב שיש לנו על מה לדבר יותר..."
"לא, אדם אתה לא מבין..."
"מה יש להבין פה ים?אני אוהב אותך, מטורף עלייך...אנחנו כבר 4 חודשים ביחד...אני נותן לך את כל הנשמה שלי, משקיע בקשר...אבל מה לעשות את לא אוהבת אותי...באמת ים, אני לא כועס עלייך...אבל אם נמשיך את הקשר בצורה כזאת זה סתם יכאיב לי יותר אז עדיף לסיים את זה כאן ועכשיו...אם את עדיין אוהבת אותו-תחזרי אליו, אני אומר לך את זה מכל הלב...אני רק רוצה שתהיי מאושרת..."
"אדם, אני מצטערת..."
"אין לך על מה...ביי, בהצלחה" והוא ניתק
הרגשתי כל כך רע עם עצמי, איך יכולתי לפגוע בו ככה...הוא כל כך מדהים....אי אפשר להשוות אותו לליאור!
יצאתי מהחדר של עדן, לא רציתי לדבר עם אפחד, אפילו לא איתה...אמרתי לה שאני הולכת לבית...
יצאתי מהבניין שלה וחשבתי לי מה קורה לי...הכל נהרס לי...כל החיים שלי והכל בגלל ליאור...
הגעתי כבר לבית שלי...
פתאום ראיתי את שרון מתחת לבית שלי, רק זה חסר לי עכשיו...חשבתי לעצמי!
"היי ים..."
הסתכלתי עליה בשנאה והמשכתי ללכת...
"ים, אני מצטערת על אתמול...לא תכננתי שזה יצא ככה..."
"שרון, עזבי אותי...אני מבינה שבטח ליאור איים עלייך קצת...או ש...לא יודעת ולא מעניין אותי מה הוא אמר לך! אני לא צריכה את הסליחה שלך, כי היא לא שווה כלום, כלום היא לא שווה...אז אם לא אכפת לך אני רוצה להיכנס לבית שלי"
אפילו לא הסתכלתי לכיוונה ונכנסתי לבניין שלי....
אמרתי שלום לאמא ואבא ונכנסתי במהירות לחדר שלי, בלי שהם ישימו לב איך אני נראית...מיד החלפתי בגדים,לטרנינג ארוך כדי שההורים בטעות לא יראו את הסימנים הכחולים...נשכבתי על המיטה וחשבתי לי...
כשהתעוררתי היה כבר בוקר, הסתכלתי על השעה ונהיה לי רע...השעה הייתה כבר 7 וחצי בבוקר...בדיוק עוד חצי שעה יש לי אוטובוס...קפצתי מהמיטה, צחצחתי שיניים, התארגנתי, זרקתי על עצמי ג'ינס סקיני בהיר משופשף וחולצה לבנה...סידרתי את התיק, התאפרתי קלות ויצאתי במהירות...
כמה צפוי איחרתי לשעה הראשונה...
טוב נו, חשבתי לעצמי...אני אשב קצת עם יניב...
נכנסתי לביצפר...
"בוקר אור!" הוא אמר לי בחיוך
"בוקר טוב...נחש מה?אני שוב מאחרת...."
"לא חשבתי אחרת...יופי, תאחרי כל יום....חחח...יאללה בואי תשבי איתי קצת!"
"זה מה שתכננתי לעשות..." חייכתי
"אז איך אמרת שקוראים לך?"
"אז זהו שלא אמרתי...חחח"
אני יודע...חח...דיברנו כבר כמה פעמים ועוד לא אמרת לי איך קוראים לך..."
"לא קוראים לי, אני באה לבד..."
"נו באמת..."
"זה סוד..."
"אז את לא אומרת לי?"
"לא..."
"מה את חושבת שאני לא אצליח לגלות לבד?"
"חחחח, מה אתה חושב שאתה מאיים עליי בזה שתגלה את השם שלי?"
"כן..."
"תשמע...ממש מפחיד" אמרתי בציניות
"אז מה תתני לי אם אני מצליח להשיג ת'שם שלך?"
"חחח, איך תצליח...זה ביצפר ענק ואתה לא יודע עליי כמעט כלום..."
"חמודה, את אל תדאגי לי...יש לי את המקורות שלי...נו אז מה את אומרת?תצאי איתי לכוס קפה אם אני משיג את השם שלך?"
"מאמי, יש לי חבר..." שיקרתי, אבל הרגשתי כאילו באמת עדיין יש לי חבר...
"נו אז מה?תביאי אותו גם..."
"כה בטח...הוא ממש ישמח...חח"
הצלצול קטע את השיחה שלנו...
"טוב מותק, אני זזתי לי...נדבר בהזדמנות..."
"סבבה, את תראי עוד כמה ימים אני אקרא לך בשם שלך..."
נכנסתי לכיתה, תמר ורוני קפצו עליי בנשיקות וחיבוקים...
"התגעגענו..." הן אמרו ביחד
"חחח, עברו כולה יומיים מאז שראיתן אותי, מה אתן עושות מזה כזה סיפור...?"
"אז מה זה מספיק..."אמרה רוני
"אז איך עבר הסופשבוע? שאלה תמר
"וואי, אל תשאלי...." אמרתי לה ונהיה לי פרצוף עצוב...נזכרתי בכל מה שקרה ביומיים המסכנים האלה ונהיה לי רע...
רוני: "טוב נדבר על זה כבר אחרי זה..."
תמר:" ראיתי אותך מדברת עם השומר...מפלרטטת איתו,הא? אל תשכחי שיש לך חבר חמודה..."
"אז זהו שכבר אין..."אמרתי בעצב
המורה נכנסה לכיתה והתיישבנו במקומות שלנו...
יצאתי מהביצפר, נסעתי לבית...הסתכלתי לי מהחלון...ופתאום אני רואה את ליאור הולך בחיבוק עם טלי...
שמעי ליאור הזה הוא@!$#E&%^)&*(
ואני ממש קרובה לדרוס אותו עם האופניים המפונצ'רות שלי!
ינעל אבא שלו לא רק הורס לה ת'חיים הוא יוצא עם אחרות...
בדיוק כשהתחלתי לחבב אותו...
סיפור מדהים תמשיכי=]]]
ליאור באמת זבללללללל
חח תמשיייכייייי =]
חחח אני לא מבינה מה הליאור הזה מנסה לעשות?
אני נותנת לו קרדיט סומכת עליו
והוא ככה הורס את הכל בשנייה? אין לו אלוהים זה!!!
אבל יניב הזה באמת חמוד!!! 😁 אם הוא יגל ת'שם שלי אני בשמחה יצא איתו 😁 חחח
פרק מדהים תמשיכייי
