זה הסיפור הראשון שלי כאן, אני מאוד מקווה שתאהבו אותו! חלק מהדברים והדמויות בסיפור מבוססים על החיים שלי וחלק הוספות שלי...
תהנו, מצפה לתגובות =]
פרק 1
"שוב את מאחרת?" שאל אותי השומר
אני:"כן, ושוב תצטרך לסבול אותי רבע שעה פה,כי אין לי כח אפילו לנסות להכנס לכיתה"
יניב:"שלא נדע, את לא מבינה איך אני אסבול...חח, תאחרי כל יום, לפחות תעבירי לי את הזמן קצת...עוד שנייה אני מתאבד פה!"
אני: "חחח,דווקא אני רואה פה הרבה יודניקיות כל הזמן סביבך...אני בטוחה שהן מעבירות לך את הזמן בכיף"
יניב:" כן, הא?"
אני: "כן, רק תזהר...שלא תהיה בסוף פדופיל..." אמרתי לו בציניות "טוב, היה נחמד לדבר איתך...עפתי לכיתה שאני לא אאחר גם לשיעור השני..."
יניב:" טוב, אם תאחרי...אני פה" אמר לי בחיוך
זה היה יניב, השומר של הבית-ספר...הוא בן 21 או 22 נדמה לי...אני כבר לא ממש זוכרת. מדי פעם כשיש לי שעות חופשיות או כמו עכשיו כשאני מאחרת( וזה קורה לעיתים קרובות...) אני באה לשבת איתו קצת...
אה, כמעט שכחתי...
אני ים, שם מוזר...אמא החליטה לקרוא לי ככה כי הייתה לה משיכה לים...=]
יש לי שיער חום כהה חלק וגולש עד הכתפיים, עיניים גדולות בצבע חום כהה( אמא שלי תמיד אמרה לי שהעיניים שלי דומות לזוג דובדבנים), שפתיים מלאות שתמיד כל כך משכו את כל הבנים, וגוף יפה.
אני בת 18, מסיימת י"ב השנה.
הגעתי לשכבה...
לפני שנכנסתי לכיתה הצצתי לכיתה ממול, שבה עדן לומדת...כרגיל היא לא באה, המבריזנית הזאת...רק נזכרתי בה והרגשתי רטט בכיס, הודעה מעדן: "מאמי, בקושי ישנתי בלילה, רותם היה אצלי עד 4 בבוקר...אז לא היה לי כח לבוא לביצפר היום. אני אדבר איתך כשתהיי בבית, אוהבת אותך"
נכנסתי לכיתה, ישבתי ליד רוני.
"מאמייייייי, איך התגעגעתי אלייך...מזה אני מרגישה כאילו לא ראיתי אותך חודש, איך היה הסופשבוע?"
אני: "נחמד, הייתי עם אדם כל הסופשבוע...ואני כבר מתגעגעת אליו...מה איתך?"
רוני: " אני הייתי תקועה עם גיל...אני מרגישה כמו הבייביסיטר שלו...חחח...אבל מה איכפת לי,יש לי את הג'יפ של אמא שלו לשבועיים עד שהיא חוזרת לארץ!!!איזה כיףףף"
הצלצול קטע את השיחה שלנו.
"רות המורה לספרות" נכנסה לכיתה.
"ים,למה לא היית בשעור הראשון?"
"אמממ,היו פקקים..." אמרתי את הדבר הראשון שעלה לי לראש...
"באמת?משום מה רק לך היו פקקים...ים זה ממש לא בסדר, זה שעכשיו כבר סוף שנה לא אומר שאת צריכה להתפנק!נשאר לכם רק חודש ללמוד ולא סיימנו את כל החומר...וזאת כבר הפעם השלישית בשבועיים האחרונים שאיחרת לשעור שלי...אני אצטרך לדבר עם המחנכת שלך..."
וואי ממש מאיימת עליי, חשבתי לעצמי...
אחרי זה היא התחילה ללמד כרגיל ואני נרדמתי לי...עד שהצלצול העיר אותי!
יצאנו לבחוץ, לשבת על הדשא...
יאי קיבלתי הודעה מאדם, איזה כיף...
"נו מה הוא כתב לך? אני אוהב אותך נשמה שלי, בלה בלה בלה" רוני לעגה לי
"את סתם מקנאה..." אמרתי לה והוצאתי לה לשון...
פתחתי את ההודעה: "יפה שלי, אני לא אוכל לדבר איתך כל השבוע...אוהב אותך"
סגרתי את ההודעה ונהיה לי פרצוף חמוץ...
"מה קרה?" שאלה תמר
"אוף, נמאס לי כבר מהצבא שלו...לא מספיק שאני רואה אותו פעם בשבוע-שבועיים, אז גם בפלאפון אנחנו לא יכולים לדבר..."
"אוי מתוקה שלי, יהיה טוב...לפחות תתגעגעו אחד לשני והפגישה בסופ"ש תהיה מדהימה..." אמרה רוני
"צודקת..." אמרתי
"טוב יאללה נראה לי אני הולכת לבית, אין לי כח לשעתיים מתמטיקה עכשיו..."
"אבל הרגע באת..." אמרה תמר
אבל אני כבר לא שמעתי אותה, אמרתי לשתיהן שלום והלכתי...
הסתובבתי קצת בעיר, קניתי לעצמי כל מיני שטויות ואחרי זה הלכתי לעבודה...כך עבר הזמן עד הערב חזרתי לבית, התקשרתי לעדן...
אני:"נו שובבה...מה כבר עשיתם עד 4 בבוקר,הא?
עדן:"חחחח, כלום...דיברנו על שטויות"
אני:"אז ככה קוראים לזה בימינו?"
עדן:"נו די...את הרי מכירה אותי..."
אני:"כן, בגלל זה שאלתי מה עשיתם?חחח סתם נו, אבל מסכן הוא היה אצלך עד 4 בבוקר ונסע לצבא"
"לא נורא, זה מה שהוא רצה..."
"את אנוכית..." אמרתי
עדן- החברה ההכי טובה שלי, כבר כמעט 5 שנים. אנחנו לא יכולות לחיות האחת בלי השנייה. היא יודעת עליי הכל וגמאני עלייה.
יש לה שיער חלק שטני, עיניים ירוקות והיא פשוט יפייפיה.
"טוב התקשרתי רק כדי לאחל לך לילה טוב, אני ממש עייפה...נדבר מחר.אוהבת'ך" אמרתי וניתקתי
תודה מאמי =] אני מחכה להמשך הסיפור שלך...😛
התחלה יפה (:
תמשיכי ..
שבת שלום !!!!
אני:"נו שובבה...מה כבר עשיתם עד 4 בבוקר,הא?
עדן:"חחחח, כלום...דיברנו על שטויות"
אני:"אז ככה קוראים לזה בימינו?"
עדן:"נו די...את הרי מכירה אותי..."
אני:"כן, בגלל זה שאלתי מה עשיתם?חחח סתם נו, אבל מסכן הוא היה אצלך עד 4 בבוקר ונסע לצבא"
"לא נורא, זה מה שהוא רצה..."
"את אנוכית..." אמרתי
עדן- החברה ההכי טובה שלי, כבר כמעט 5 שנים. אנחנו לא יכולות לחיות האחת בלי השנייה. היא יודעת עליי הכל וגמאני עלייה.
יש לה שיער חלק שטני, עיניים ירוקות והיא פשוט יפייפיה.
"טוב התקשרתי רק כדי לאחל לך לילה טוב, אני ממש עייפה...נדבר מחר.אוהבת'ך" אמרתי וניתקתי
פרק 2:
התעוררתי מצלצול ההודעה שנשמע…
פתחתי את ההודעה חצי ישנה…
"היי ים…אני כבר שבועיים מנסה להשיג אותך ולא מצליח, עוד לא הבאתי לך את מתנת היום הולדת שלך…דברי איתי כשתוכלי."
ההודעה הייתה מליאור, האקס שלי…עד לפני חודשיים עוד סבלתי בגללו, כמה שאהבתי אותו! אני לא יודעת אם אי-פעם אצליח לאהוב מישהו כמו שאהבתי אותו. היינו ביחד במשך 9 חודשים אבל נפרדנו באמצע פעמיים והפעם השלישית הייתה סופית.
נפרדנו לפני 8 חודשים, אבל לא יכולתי לצאת עם אף אחד במשך המון זמן…לעומת זאת הוא המשיך מאוד מהר. אומנם לא הייתה לו אחריי חברה רצינית, אבל הוא ניצל טוב מאוד את הזמן כדי ל***ן כל יום מישהי אחרת…
אני לעומתו סבלתי בגללו כמה חודשים, ניסיתי לצאת עם בנים אחרים…אבל פשוט לא הייתי מסוגלת! תמיד הייתי משווה את כולם אליו, ואחרי שבוע הייתי זורקת אותם. גם כשהתחלתי לצאת עם אדם, עדיין לא הייתי בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות בגלל שידעתי שעדיין יש לי משו כלפי ליאור…אני לא יודעת למה הייתי כל כך קשורה אליו, אולי בגלל שהוא היה הקשר הרציני הראשון שלי ובעצם איתו איבדתי את הבתולים שלי…
טוב, אני לא רוצה להתחיל להיזכר במה שהיה לי איתו…
היום אני עם אדם כבר 4 חודשים וטוב לי איתו, אומנם אני עדיין לא אוהבת אותו…כי מאז ליאור קשה לי לפתח רגשות אבל אני בטוחה שזה יקרה בקרוב כי הוא כל כך מתוק ומתייחס אליי הכי מדהים בעולם!
מה הוא רוצה ממני, חשבתי לעצמי…מה קרה שפתאום הוא רוצה לראות אותי ולמה לעזאזל הוא קנה לי מתנה???
לא הייתה לי תשובה לשאלות האלה, ולא רציתי לענות לו להודעה…
אבל במשך כל היום חשבתי רק עליו ועל ההודעה שהוא שלח…
הלכתי לביצפר, הייתי כולי שקועה במחשבות!
"ים!!!ים?יייייייייייייייייים!"
"אה?מה?"
זאת הייתה עדן…
"מה עובר עלייך?איפה את מעופפת?אני חצי שעה קוראת לך כבר…"
אני: "סליחה מאמי..."
עדן:" קרה משו,נכון?אני מכירה אותך ואת מוזרה היום!"
אני: "לא, לא קרה כלום."
עדן: "את יכולה לנסות לעבוד על כל העולם, אבל עליי את לא תעבדי...ואת יודעת את זה טוב מאוד, אז יאללה שפכי...במילא תספרי לי! אז מזה משנה אם זה עכשיו או עוד שעה?"
אני: " טוב נו...חחח, ממך אי אפשר להסתיר שום דבר..."
עדן:" ברור, מה חשבת? יאללה ספרי כבר!!!"
אני: "ליאור שלח לי הודעה היום בבוקר..."
עדן: "מה????מה היצור הזה רוצה ממך פתאום?"
אני: "האמת שהוא כבר שבועיים ניסה לתפוס אותי, אבל סיננתי אותו..."
עדן: "מה ולא סיפרת לי כלום עד עכשיו?"
אני: "סליחה....בכל מקרה הוא אמר שהוא קנה לי מתנה ליומולדת והוא רוצה להיפגש איתי..."
עדן: "מאמי, אני לא חושבת שזה רעיון טוב...עד שהחיים שלך התחילו להסתדר והתחלת לשכוח ממנו הוא שוב מופיע לך בחיים?"
אני: "אני לא יודעת...אני לא מפסיקה לחשוב עליו מהבוקר"
נשמע הצלצול לשיעור...
עדן: "טוב מאמי,אנחנו עוד נדבר על זה יותר מאוחר...אני חייבת לרוץ! יש לי שיעור במעבדות"
היום עבר לאט...הגעתי לבית...קראתי את ההודעה של 10 פעמים, כל פעם מחדש! חשבתי אם זה שווה את זה לראות אותו אחרי חודש שלא היינו בכלל בקשר ולהיזכר שוב בכל מה שהיה...
בסוף החלטתי להתקשר אליו...
"הלו..." ענה לי קול כל כך מוכר...
מה הוא רוצה ממנה עכשיו הטיפש הזה!!
תמשיכי כבר P:
היי בנות...
לפני כמה ימים כתבתי המשך יפה אבל הוא נמחק לי...:/
ואחרי זה לא יצא לי לכתוב כי אתמול הייתה לי מסיבת סיום...כן, סוף סוף סיימתי י"ב...
בכל מקרה...ראיתי שלא היו בכלל תגובות על הפרק השני...
אז השאלה היא אם אתן בכלל רוצות המשך...
לא יהיה המשך 😢
אני רואה שאתן לא כזה אהבתן...
