רגעים קטנים של אושר, זיכרונות מתוקים, חויות מרגשות

לך,
אותו אחד שבעבר זכה לכינוי 'אהובי שלי', והיום לסתם 'פחדן'.
אהובי שלי, כינוי שכעת אתה זוכה לשמוע מפי קול שונה, בטון שונה, מאישה אחרת.
והאישה הזאת היא לא אני. והאישה הזאת לא קרובה להיות אני. היא גם לעולם לא תהיה. סתם ניסיון לתחליף עלוב.
אבל כל זה לא משנה, כי היא הצליחה לעורר אצלך רגש שאני כנראה הצלחתי להרדים בלי משים.
אז אתה בא והולך, מתחמק ושב. נוגע בתהומות ליבי, כמו שרק אתה הצלחת לגעת, ובורח -
באלגנטיות, בשקט, בחינניות, כמו שרק אתה יודע לברוח. שומר הכול על אש קטנה.
ולפעמים נדמה שאתה נהנה לראות אותי מפורקת, קטנה ומפוחדת.
מבועתת מהפעם הבאה בה תחזור, ושוב אשוב ליפול ולהישבר..
ואיך קשה לאסוף את עצמי, את רסיסי ליבי, נפשי וגופי כשאין מישהו ליד.
יד חמה ומחבקת, יד עוטפת , משמשת מחסה. לאסוף את עצמי, או לפחות את מה שנותר ממני,
לאותה בחורה אופטימית ומלאת תקוות שהייתי בעבר, לפני שעזבת, לפני שהכרתי אותך.
ואולי עליי להצטער על כך שדרכינו התמזגו ושנפגשנו. ואולי חבל שצילבו בין הכיתות,
אחרת לנצח היינו שני קווים מקבילים. ואולי חבל שנתתי לעצמי להיסחף לאהבה המטורפת הזאת,
חסרת הגבולות, חסרת כל תחושת זמן או מקום.
מחול הקסמים שיצרנו לעצמנו, ולעולם ולעולמי עולמים לא האמנו שהשמיים הם הגבול, שכן יש כבר צעדים על הירח.
"האהבה עיוורת". איך הייתי עוטה על עצמי ארשת מזלזלת וטון מפקפק למשמע המשפט הזה,
שאז נראה כל כך טיפשי. כנראה שהטיפשה היחידה כאן הייתה אני. טיפשה ותמימה.
שחשבתי שאנחנו מיוחדים, שהאהבה שלנו קסומה. שמה שיש בינינו זה טהור, חד פעמי.
ה-דבר שכולם רצים ורוצים אליו. רודפים ומנתבים את חייהם במטרה לגעת בו, לחוות, להרגיש אותו.
כדי להשיג רגעים קטנים של אושר, זיכרונות מתוקים, חוויות מרגשות..
רגעים קטנים של אושר, זיכרונות מתוקים, חוויות מרגשות.. כן, נגעתי, חוויתי, הרגשתי בכל אלה.
בעבר הייתי אומרת שזכיתי לדעת אהבה מהי, ולטעום מכל אלה. היום אומר שהפסדתי לזכור את זה.
כנראה שהכל שקר אחד גדול. אכן, האהבה עיוורת. ובזכותך, חדלתי מלהיות אותה טיפשה נאיבית.
פקחת את עיניי, ובשנייה קילפת את כל הצבע מחיי. מגוונים של וורוד, צהוב, סגול, כחול,
הכל הפך מרוח אפור, אפור ואפור. אז לקחת לי את האמון באנשים,
גרמת לי להאמין שאין באמת דבר כזה אהבת אמת טהורה ונקייה, מטורפת, חסרת גבולות, חסרת כל תחושת זמן או מקום.
תודה ענקית, על שהסרת מעיני וליבי את משקפיי הילדה הקטנה הוורודות,
והרכבת לי במקומם את משקפי הענק בעלות זכוכית המגדלת - אשר פקחו את עיניי -
האהבה הבאה שלי לא תהיה עיוורת. לא אשוב להיות אותה טיפשה נאיבית.
לא עוד אחשוף את כל כולי במאת האחוזים, לאחד שיאמר 'אוהב'.
לא עוד אחשוף את פחדיי, סודותיי, ליבי, בידיי מישהו שהוא לא אני.
לא אשוב לתת את כל כולי ומעצמי, מתוך רצון תמים להעלות חיוך אמיתי, מבלי לצפות לקבל שום תמורה.
לא עוד אתמסר, לא עוד ארגיש ואתרגש עד הקצה. לא עוד אחסיר פעימה.
לא עוד ארשה לעצמי להיסחף לאהבה מטורפת שכזאת, חסרת גבולות, חסרת כל תחושת זמן או מקום.
לא עוד אפקיר ליבי בידיי ידיים זרות, לא עוד אוהב - לא מכל הלב. רק כמה שצריך, המעט שניתן.
אז אולי אפסיד רגעים קטנים של אושר, זיכרונות מתוקים, חוויות מרגשות.. אני לא צריכה את זה.
אין לי מה לעשות עם זה עכשיו - כשהכל כבר נגמר - חוץ מלהריץ את זה בלופים במוחי,
ולגרום לחור יותר עמוק בליבי. אעטה על עצמי חומת מגן, ועל ליבי גדר של תיל.
אשמור עליו מפני עוד התרסקות, עוד מעיכה, עוד התנפצות. לא עוד אפחד בפעם הבאה שתחזור.
לא עוד אוהב , לא עוד... להתראות - רגעים קטנים של אושר, זיכרונות מתוקים, חוויות מרגשות.


"with or without you..."