אין בכלל מלאכים בשמיים

^^
לא לא אל תתאבדי זה לא בריא =]]

תווודה בנות אנייותר מאוחר ימשיך

QUOTE (סוופרמאמי @ 24/04/2008) ^^
לא לא אל תתאבדי זה לא בריא =]]

תווודה בנות אנייותר מאוחר ימשיך
טוב נו.. בריאות לפני הכול הא? 😉
ייאאללהה המששךך [ :

QUOTE (סוופרמאמי @ 23/04/2008) חח תוודה בנות 3>

אדווה- לא נכון את לא כועסת עלי את אוהבת אותי! אבל בכל זאת למה?
פחח קלטו אותה זאתי חושבת שאני אוהבת אותה חחחחחחחחח

סתם יפתי 3>
ואני כועסת כי אין המשך !
וכבר קראתי את פרק 7 איזה שלושים פעמים ;\

המשךךך 3>

יפה ( :
תמשיכי מאמי ,,

מירביק תמשיכי כבר יקציצה 😊

אוייייי סיפור מעלףףףףףףףף
סוף סוף חזרת לכתוב
אהבתיייייי

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
את מותחת אותנו יותר מידי

אלמוג- חחח ברור P: וכבר המשך

אדווה- אז ת'פסיקי זה יעשה לך הולקוס ואני עכשיו שמה המשך

הנסיכע- תודה מאמוש עכשיו ממשיכה

בר- חחחחחחחחח אני לא קציצה אני פרגית 😊

אושרית- תוווווודה 3> חח ולא נכון אתן נמתחות לבד
שמה עכשיו

נאמ...בהתחלה יצא לי פרק יותר יפה ואז אח שלי בא לפני שסיימתי אותו
אז תסתפקו בזה =]]



הטלפון צלצל.
"הלו?" עניתי.
"מ..עיי…מעיין" שמעתי לחישה מהצד השני של הקו.
"מי זה?" שאלתי.
נשמע צליל ניתוק.
"מי זה היה?" שאלה הדר.
"ניתקו" אמרתי.
"מוזר" אמר טל.
בן הסתכל עלי. "מה קרה?" שאל שראה את פני מפוחדות, כולי רעדתי, זה לא היה מוזר במשך שנה שלמה ציפיתי לזה, אבל עכשיו שזה קורה אני לא יודעת עד כמה אני שמחה שזה באמת קרה, פחדתי.

פרק 8
"מעיין?".
"מה?" שאלתי מנסה להסתיר את הפחד וההלם מתחת מסכה של חיוך.
"הכל בסדר?" שאל טל.
"כן" חייכתי וחזרתי לסדר הבית. טל והדר הבינו שאני לא רוצה לדבר על זה, אף פעם לא רציתי לדבר על זה.
או אלוהים מאיפה זה בא? הלחישה לא הייתה הכי ברורה, כל בן אדם אחר לא היה מזהה את הקול שלו, אבל אני זכרתי את זה מאז שהייתי ילדה, הוא בא לוחש לי 'קומי' בעוד אני ישנה ואני מסתכלת עליו מתוך תפרי החלום שנפרמים.
זה מוזר אבל זכרתי הכל ממנו, הכל מהילדות שלי חוץ מתקופת ינקותי זכרתי הכל מגיל 3 עד 4 זכרתי כי אם לא הייתי זוכרת לא היו לי זיכרונות טובים.
בן קם וחיבק אותי מאחורה סביב מותני. "מי זה היה?"
"כנראה טעות" שיקרתי שולטת בפרץ דמעותיי.
"את לא חייבת לספר לי" לחש לי שוב.
"אני רוצה" אמרתי "אבל לא עכשיו."
הוא הבין ושיחרר אותי הסתובבתי אליו, מה יש בו? הוא מצליח לשכנע אותי לספר משהו שאני לא מספרת לאף אחד, דברים שנעלתי במעמקי נשמתי במשך שנים יוצאים לי בפניו כאילו לא היו כלום.
"זהו" אמרה הדר ונאנחה "סימנו".
"יש!!" אמר טל וצחק "יאללה שמעו ההינו נשארים איתכם עוד אבל אנחנו מתחילים להיות עייפים".
"חח..טוב" אמרתי "תודה".
"בכיף יאללה ביי חברים שלי" אמרה הדר וגררה את טל החוצה.
בן הסתכל עלי במשך כמה דקות, ואז התקרב אלי וליטף את שערי. "בואי" אמר.
"לאן?" שאלתי.
"זה משנה? פשוט בואי איתי" אמר בן.
"טוב" אמרתי.
יצאנו מהבית שלי ונכסנו למכונית, הוא התיישב מאחורי ההגה והתחיל לנסוע.
"זה מוזר אתה יודע?" שאלתי "אני חברה שלך אבל אני לא יודעת כלום עלייך".
"זה יותר טוב" אמר בן "ככה אי אפשר לשפוט."
"באמת?" שאלתי "יש לי מה לשפוט?"
"יכול להיות" אמר בן.
שתקתי למשך כמה שניות. "אז אתה בן 18 נכון?" שאלתי.
"כן" אמר בן.
"אתה הולך להתגייס?" שאלתי.
"לא" אמר בן.
"למה?" שאלתי.
"עוד מעט תדעי הכל" אמר וחייך.
חשבתי על זה, הוא הולך לספר לי הכל? אז כנראה גם אני לו. ברגע אחד הוא יוכל לדעת דברים שיחשפו אותי אליו, אבל בשביל זה הוא איתי אחרי הכל לא? מותר לי לספר לו מה אני חושבת ועל רגשות ומחשבות שלי?
אבא שלי צלצל אלי אחרי שנה מוציא ואתי מהבועה שכנראה משהו קרה לו, מוציא אותי מהרצון שלי לחשוב שהוא מת.
אני זוכרת את הזיפים שצמחו לו ביום בו אמא מתה, ואת המבט העצוב שהיה לו בתקופה האחרונה, זוכרת כל פרט ממנו שמונצח בזיכרוני.
אבל אני לא יודעת מי הוא היה בתקופה הזאת? איך הוא נראה עכשיו והאם הוא השתנה?
אני לא יודעת מי הוא עכשיו וכנראה גם לא רוצה לדעת, אז מה גרם לו לחייג את המספר של הבית שלנו.
הוא החנה את המכונית מול בניין גבוהה.
"מה זה?" שאלתי.
"פה גרתי לפני שעברתי לאיפה שאני גר עכשיו". הסביר לי.
"בואי" משך אותי.
"זה לא קצת מוגזם לפגוש את ההורים שלך עכשיו? מוקדם טיפה" אמרתי.
"אני לא לוקח אותך לפגוש את ההורים שלי" אמר בן.
"אז לאן?" שאלתי.
הוא רק החזיק אותי בידי ולקח אותי למעלית, עלינו לקומה האחרונה ואז הוא לקח אותי דרך המדרגות אל הגג.
"אני מקווה שאין לך פלד גבהים" אמר והתיישב על ספא שהייתה שמה.
התיישבתי לידו.
"אפשר לומר שפה גדלתי" אמר בן.
הסתכלתי על השמים בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה כוכבים.
""אני יתחיל או את?" שאל בן.
"תתחיל אתה" אמרתי.
"במשפחה שלי אנחנו משפחה של 5 אנשים" אמר בן "אני ההורים שלי אחותי אני ו..." הוא עצר ולקח אוויר.
"לאח שלי קראו תמיר"
"קראו?"
"כן" אמר והשפיל את ראשו "תמיר היה המלך של המשפחה היה לו עתיד מזהיר, הוא רצה להיות טייס והוא יכול להיות כזה, כמובן שרצה העולם והתאכזר אלינו, אח שלי מת במבצע ירי בצבא".
"ואו"
"זה לא הסוף, להורים שלי נשבר הלב, הם הזקינו בעשר שנים, לא יכלו לסבול אחד את השני, המצב בבית הפך לנורא. לא היה אפשר לדבר כי לא היה מי שיקשיב, אחותי שהיא קטנה ממני עכשיו היא בכיתה ט' עברה לגור בפנימייה, ואני שנשאר לי עוד שנתיים בבצפר העדפתי להישאר איתם, ואז קיבלתי זימון לצבא, כמובן שרציתי להתגייס להכי קרבי לנקום את דם אחי. ההורים שלי עשו לי את המוות בכו התחננו שיגעו אותי שאני ילך לקרבי ואני הבנתי שאני לא יוכל לעשות את זה, וברגע שאמרו לי שמורידים לי פרופיל על בריאות נקרע לי הלב
"אז החלטתי לא להתגייס כי לא רציתי לבזבז מהחיים שלי על לא לעשות כלום, שסיימתי תיכון הבנתי שאני לא מסוגל לחיות יותר בבית והתחלתי לעבוד במקום לטייל עם חברים שלי לפני צבא, חסכתי כל פרוטה והשכרתי את הבית הזה מדוד שלי".
נצמדתי אליו ושתקתי לא ידעתי מה לומר לו, וידעתי שכבר אין מה לומר דברים שקראו קראו.
"לפחות ההורים שלך אוהבים אותך ודואגים לך" אמרתי.
הוא ליטף את שערי, ולא אמר שום מילה מיותרת.
קמתי מהספא והתקרבתי למעקה של הגג. עכשיו תורי? אנשים שחוזרים עוד מהיציאות נראו לי כל כך קטנים מלמעלה, מכוניות שנראו כמו משחק ילדים.
"כשהייתי בת 6 אמא שלי לקחה אותי לטייל, היא נראתה יפה כל כך ואני אמרתי לה את זה, היא אמרה לי שלפעמים צריך להסתכל מתחת למה שנראה ואני לא התייחסתי לזה, נשכבנו על הדשא בפארק ועצמנו עניים הייתי בטוחה שכל מה שאני חושבת עליו עובר ברגע זה בראש שלה וזה מצבא חן בעיני, שפתחתי עניים ראיתי שאמא שלי בכלל לא עוצמת עניים, הסתכלתי עלייה במבט שואל
"תשמרי על עצמך" אמרה לי אמא.
לא הבנתי למה אני צריכה לשמור על עצמי? ילדה בת 6 לא שומרת על עצמה שומרים עליה לא? ולפני שהספקתי לחשוב היא אימצה אותי לגופה, יום אחרי זה חזרתי הביתה ודרור אח שלי אמר לי שאמא שלי מתה"
בן הסתכל עלי. "זאת הייתה הפעם הראשונה שנטשו אותי" אמרתי בעצב.
"היא לא בחרה למות" אמר בן.
"אתה חושב?" שאלתי "היא קפצה מהחלון" אמרתי "קומה 10, לא היה אף אחד בבית והיא פשוט קפצה".
"לא ידעתי" אמר בן.
"זה בסדר" אמרתי "זאת אשמתה."
"למה את חושבת ככה?"
"שבן אדם מתאבד הוא אנוכי! הוא שוכח את מי הוא משאיר מאחור ופשוט עוזב, כאילו אף פעם לא היה לו משפחה, אח שלך מת למען משהו טוב בשבילך ובשביל עוד אלפי משפחות ואפילו בשבילה, והיא בחרה לשים קץ לחיים שלה ולשבור ת'לב למשפחה שלמה". אמרתי.
הוא שתק.
"בטלפון זה היה אבא שלי" אמרתי "אבא שלי עזב את הבית לפני שנה, אותי ואת אח שלי".
"וזאת הייתה הפעם השנייה שנטשו אותך?" שאל בן.
"כן" אמרתי ואז התפרקתי.
הוא קם וחיבק אותי, בחיים לא חשבתי שיחבוק יכול לעשות לי כל כך טוב.

יפה כל כך!!!!!!!!!!!

אני רוצה המשך ועכשיו!!

אמרתי לך שזה יהיה אבא שלה 😂 כ"כ מדהים שאין לי מילים !! שבת שלום יפתי 3>

מדהים 😊

מדהים ( :
תמשיכי ..

שבת שלום !

ואיי מ-ו-ש-ל-ם !
זה כל כך יפה שבא למווותתת
אבל אני אחכה קצת עד הפרק הבא..חח 😁

יפה שלי התגעגעתיי את כותבת כל כך מדהים!!!
תמשייכיייי

שבת שלום, אוהבת אותך 3>

מושלם !
המשך ך

מאמי ממש מושלללללללםםם
תמשייייייייכיייי 😊
לוב יו
שבת שלום