שאלה של מוות.

חמודה[:
תמשיכי מאמי 😛

מדהים !
מחכה להמשך 😊

מוושלם .
המשכי ? 😉

פאקינג שיט, אחד הסיפורים. המשיכי ...

בנות זאת אני עכשיו אני מגיבה מלנה פשו
שומעות אני מקווה מאוד שיהיה לי זמן להמשיך היום בערב, נראה אולי בלילה מאוחר אני אמשיך.
תודה רבה על התגובותתת איזה מדהימוות אתןן.. אוהבת אתכןן הכיי בעולם!
סטפי 3>

QUOTE (ADIDUSHIT @ 11/04/2008) לא יודעת למה
אבל הסיפור שלך פשוט גורם לי לבכות...
הכתיבה שלך מדהימה, תמשיכי!!!
...

ואוו סיפור מדהים !!

סיפור מדהים , אהבתי !!!
תמשיכי ..

איזה חמודות! תודה רבה 😊
אני מזה מצטערת שייבשתי..
פשוט היה אתמול לחברה טובה יומולדת והייתי אצלה
אני אמשיך היום, מבטיחה! 😊

3>

מהמהמםםםםם !!
ואיי אהבתיי
הסיפור שונה מכל הסיפורים שיש כאן בצורת כתיבה המדימה והמושכת ..!!
אהבתיי מחכה להמשךך :-]

איזה חמודה! 😊
תודה רבה 😁

פרק 4:

"לאא!" צעק בחוזקה אותו בחור ושחה לעבר הים, להציל את...ים.
הוא שחה ושחה אך לא מצא אותה.
"תעני לי! " צרח בין כל הגלים.
הים שוב סוער..אולי הפעם הוא ייקח את ים..או את זה שמנסה להצילה.
לפתע נתפסו עיניו, הוא קלט את שמלתה הלבנה בין כל הגלים בים ושחה לעברה.
"תתרחק!" צרחה.
"אמרתי לך, אני לא רוצה שום עזרה!!"
"זה לא מעניין אותי...לא על מצפוני. את לא מבינה? אני רוצה ל..."
התחיל להגיד אך גל גדול קטע אותו באמצע
"אני רוצה לעזור לך!" המשיך.
"די נו..הים סוער..תשחה חזרה לחוף. אתה לא מבין שאתה תמות אם לא תניח לי?"
"אז אני ימות..לפחות זה יהיה על מצפונך ולא על מצפוני"
אמר והמשיך לשחות לעברה.
הוא תפס אותה ולא נתן לה להשתחרר.
"אני יודע באיזה מצב את עומדת, את תעברי את זה,אני אעזור לך."
---
"די נו! תפסיק, תן לי ללכת.....בבקשה! אתה לא יודע מה אני מרגישה."
אמרתי לו..שיניח לי כבר. אני רוצה לאבא.
הים היה סוער מתמיד, הבנתי שאם אני הפעם אנצל - לא יהיה לי יותר סיכוי לחזור לאבא.
אם ננצל מפה, זה בנס - זה מאלוהים..מאבא.
ואבא לא ייתן לי למות.
"רק תגידי לי..למה את רוצה למות? למה את רוצה לזרוק מתנה יפה כל כך? החיים."
אמר בזמן שניסה למשוך אותי חזרה לחוף.
לא אמרתי כלום..בכיתי.
"בבקשה.." לחשתי "תן לי ללכת. אני רוצה לחזור לאבא שלי. הוא לא ניצל - הוא בא להציל אותי בדיוק כמוך והוא מת. רק אני נשארתי." אמרתי בוכה..
"ועכשיו שאתה יודע מה קרה..אתה היית רוצה להמשיך לחיות? לא, נכון?!"
שאלתי חסרת כוחות.
"אולי לא. אבל אני יודע שאני אצליח לגרום לך לרצות לחיות.
זה יותר טוב, יותר חשוב."
אמר והסתכל בעיניי.
היו לו עיניים כחולות ויפות. - הזכירו לי את הים..אבל ים רגוע, לא כמו הים הסוער שפה..וגם לא ים כמוני.
לפתע בא גל גדול..הוא הפריד בנינו,אני עפתי אחורה, לכיוון הסלעים.
קיבלתי מכה חזקה בראש, נתקפתי סחרחורת.
שנגעתי בראשי, שמתי לב שיורד ממנו דם.
הסתכלתי מסביבי, איפה הוא? איפה הבחור הזה?
ובכוחותיי האחרונים, התקדמתי טיפה ראיתי אותו שם בלב הסערה.
שוב..הרגשה של דה ז'וו.
אותה מערבולת, באותו אזור, בדיוק כמו לפני שנה.
שוב אני צופה בנעשה חסרת אונים..לא יודעת מה לעשות.
הוא נסחף לתוכה, שוב..רק בגלל שרצה להציל אותי.
"אבא דיי!!!" צרחתי בכל קולי "תיתן לו לחיות! הוא לא קשור!!" בכיתי
"נוו" צרחתי ושחיתי לעברו..זה היה קשה, הגלים הכו בי בחוזקה.
כאילו מכוניות מתנגשות בי בחוזקה.
זה כל כך כאב.
'תחיי, זה התנאי' שמעתי..במוחי כנראה.
זה היה קולו של אבא.
'די די די די דיייייייייייייייי !!!! אני לא יכולה יותר!! ים תתעוררי כבר מהחלום בלהות הזה!!' ציוותי על עצמי
ופקחתי עיניים, בתקווה שזהו באמת חלום בלהות, אבל לא - התעוררתי לאותה מציאות כואבת.
"אני....מסכימה." עניתי, חסרת אונים...לא היה לי מה לעשות נגד זה.
המשכתי לשחות לעברו..והגעתי, הוא היה חסר הכרה כבר.
הרגשתי שגם אני נבלעת לתוך הים.
אבל נלחמתי. נלחמתי בכל כוחותיי שכבר התרוקנו, נלחמתי עם כל כאבי שישב ל על הלב, נלחמתי עד טיפת הדם האחרונה.
לאט לאט..הצלחתי להתקדם לעבר החוף.
"הצלתי אותו!" לחשתי וחייכתי.
הרגשתי סיפוק ענק, הפעם באמת הצלחתי להציל! לא רק אני ניצלתי!
שמחתי.
הסתכלתי עליו אך לפתע ירדה כל השמחה.
אולי הוא כבר מת?
בדקתי את דופקו..בהתחלה אפילו לא הרגשתי אותו,אך כעבור כמה שניות הרגשתי, הוא היה חלש.
האמת שפחדתי.
פחדתי שגם הוא, שבסך הכל רצה להציל אותי בגלל העקשנות שלי - ימות.
החלטתי לעשות לו הנשמה, ולמזלי, את זה כן למדתי, כל גולש היה חייב לדעת זאת.
לחיצה, לחיצה, הנשמה, שוב לחיצה, שוב הנשמה.
וכמו נס, ריאותיו שוב התמלאו באוויר.
זהו.
עשיתי את זה.
הצלתי אותו.
לא הרגתי עוד מישהו אחרי.
לאט לאט הוא התעורר. הודאתי לאלוהים שעזר לי, לאבא.
הוא קם מהר.
"מה קרה?" הפעם, חייכתי.
"הפעם הוא לא לקח..לא אותי ולא אותך." שמחתי
בהתחלה הוא לא הבין על מה מדובר, אבל כעבור מספר שניות חייך ואמר, "אני מבין. כל הכבוד לך..את רואה? זה סימן."
אמר ונתן לי צביטה קטנה על הלחי.
משום מה, זה הצחיק אותי.
"חח למה את צוחקת?"
"סתם, אתה מצחיק."
אמרתי וחייכתי, אבל הראש כאב לי.
נזכרתי שנפצעתי.
"נפצעת?" שאלתי
"לא, הצלת אותי" אמר וקרץ.
"אני חושבת שקיבלתי מכה מהסלעים,אתה יכול לבדוק?" אמרתי וכופפתי את הראש.
"יורד לך דם. בואי..חייבים ללכת לבית חולים."
"לא לא! לא צריך..זה משהו קטן."
אמרתי במהירות, שונאת בתי חולים.
"שום דבר, בואי! יש בסוכת המציל כמה דברים שלי, נלך לקחת אותם ואז להיבדק, שלא נפגענו..אולי משהו פנימי, לכי תדעי.."
"אתה נשמע כמו אבא שלי עכשיו.." אמרתי בעצב והשפלתי מבט.
'הצבת בפני תנאי קשה הפעם,אבא' חשבתי ומיד דמעות עלו לי לעיניים.
"הי...תירגעי, בואי." אמר ברכות ותפס את ידי.
עלינו לסוכת המציל, הוא הביא לי מגבת ולקח משם מפתחות ופלאפון.
"מסודר פה אה?"
"חח כן, חבר שלי מציל פה, אז אני בא לפה לפעמים בערב, לגלוש."
"אתה גולש?" שאלתי.
"אז איך את חושבת ראיתי אותך שטבעת?"
"וואלה.." אמרתי.
~
"תראה..שראיתי מפתחות, חשבתי לאוטו קטן וחמוד..אבל אופנוע? עכשיו? קר!"
אמרתי מופתעת, אני שונאת אופנועים! זה מפחיד.
"תודי שאת מפחדת" צחק
"אני לא מפחדת!" הכחשתי, אני בחיים לא מודה שאני מפחדת ממשהו.
"אל תדאגי, תחזיקי בי חזק! אני נהג מצוין" התרברב.
היססתי לרגע, אבל הראש המשיך לכאוב, הכאב גבר יותר ויותר.
"ונהג צנוע" עקצתי כהרגלי.
הוא חייך במבוכה והתניע.
"נו את עולה?"
"כ..כן." אמרתי בפרצוף מסכן.
"חח בואי, זה לא כל כך נורא."
~
"היא קיבלה זעזוע מוח, למזלה,הפצע לא פגע בגולגולת ולא היה עמוק..עשינו לה תפרים וצריך לדאוג שהיא תנוח."
"אבל היא תהיי בסדר כן?"
"כן, אל תדאג, החברה שלך בידיים טובות" חייכה האחות בבית החולים.
אותו בחור חייך במבוכה "היא לא החברה שלי.."
"אוקי, בכל מקרה, איך זה קרה? היא לא מוכנה לדבר, להגיד לי לפחות.." אמרה
"גלשנו בים..את יודעת, היה סוער, המכה מהסלעים"
"הו כן, זה כבר מסביר הכל. אתה יודע, אם לא היו עושים לך הנשמה כמו שצריך, כבר לא היית פה."
"באמת?" הופתע.
"כן בחורצ'יק. כדאי תתחילו לשמור על עצמכם."

-
יצאתי מהחדר המדכא של בית החולים, רציתי לברוח משם כמה שיותר מהר.
"את בסדר?" רץ לקראתי אותו בחור, שאפילו לא ידעתי את שמו.
הנהנתי בראשי, אך הייתי טרודה.
לאן אני אלך עכשיו? אני לא יכולה ללכת לאמא, אני צריכה חיים חדשים..לבד.
בינתיים לפחות, עדיף לה בלעדי.
"בואי אני אקח אותך הביתה..בטח דואגים לך. איפה את גרה?"
"לא לא.. אני..אני לא יכולה. לא יכולה ללכת הביתה"
אמרתי.
"אוקי...יש מקום אחר שאת רוצה ללכת אליו? אין לי בעיה אם את רוצה לבוא אלי, אני גר לבד."
"אני...אני אסתדר."
"מה פתאום! בואי אני אקח אותך"
חשבתי לאיפה אני יכולה ללכת..האפשרות היחידה שלי הייתה לבית הקודם שלי ושל אבא,
אבל כבר שנה לא נכנסתי לבית, השארתי אותו ככה, איך שהוא.
אבא הוריש אותו לי, את הבית ואת כל רכושו וחסכונותיו. למזלי, הוא כבר דאג לשלם את המשכנתא של הבית.
התעצבתי, עמדו לי דמעות בעיניים, לא היה לי ברירה אחרת אלא ללכת לבית של אבא..
ואני יודעת שזה יהיה כל כך קשה לי מבחינה רגשית..
"ים...?"
"אה..? מה?"
"חח מה יש לך? בואי אני אקח אותך אפילו אלי, אבל את חייבת ללכת לנוח, במקום מוגן"
"טוב..." אמרתי בחוסר ברירה "אני אלך לבית הקודם שלי..זה נמצא ברחוב..++++++, תל אביב."
"סבבה, זה במרחק רבע שעה מהבית שלי."
"אתה גר בתל אביב גם?" שאלתי.
"כן.." חייך "מגיל 16."
"באמת בן כמה אתה?" שאלתי
"20, ואת?"
"18....היום." אמרתי במבוכה.
"את רצינית? ואי מזל טוב... חבל שככה רצית לחגוג את היום הולדת שלך, הייתי יכול לארגן לך משו טוב יותר מטביעה" אמר בגיחוך וקרץ, חוסר טאקט מוחלט.
הסתכלתי עליו במבוכה והוא הבין.
"א..ואי סליחה..אני ממש מצטער אני כ"כ חסר טאקט לפעמים. אל תתייחסי אלי" חייך במבוכה.
אותי דווקא זה לא עיצבן, זה הצחיק אותי ההומור השחור הזה שלו.
'אני לא יכול לתת לילדה יפה כמוך להרוג את עצמה' נזכרתי במה שאמר שהיינו בסוכת המציל.
חח זה מה שאומרים למישהו שרוצה למות?
או שאמרתי לו שלא יתקרב אם לא הוא ימות, ומה הוא ענה?
'אז אני אמות, לפחות זה יהיה על מצפונך ולא על מצפוני..' חח ממש אחלה תשובה.
זה מצא חן בעיני, אני לא אוהבת אנשים חופרים מידי, תנו לי את השקט שלי או שפשוט תצחיקו אותי.
זה מה שאני צריכה.
"חח זה בסדר, האמת שממש הצחקת אותי עכשיו"
"חח אני מצטער..טוב, את רוצה נלך מפה כבר? המקום הזה עושה לי בחילה, אני שונא בתי חולים"
"תאמין לי.....לא יותר ממני. בוא נעוף מפה!"

____
בנות, זו רק אני, או ש..הכתיבה שלי בפרק הזה שונה קצת מהכתיבה בפרקים הקודמים?
חח מוזר.
מקווה שאהבתן! 😊

יפההההה

כזה מדהים שזה משהווו (:

יש שינוי קטנטן אבל פרק יפה. המשך ..

יאו זה מהמם,אהבתי את הכתיבה כ"כ!