לבקש סליחה ולמחות את הדמעה.
כי הדמעה כבר נחתה והמילים כבר נורו,
אל מצע של כרית רכה בה מונח הראש בדד.
הוא הלך ראשו מורם, אך ליבו משפיל פניו,
יודע שטעה אך טרם התוודה.
היא שוכבת עייפה מחפשת זרועותיו,
שיחבקו וינחמו, ויהוו מקלט חמים.
ולרגע מסתובבת – שוב מפנה ראשה אליו
אולי במין תקווה שזה לא גבו שמופנה אליה.
ובין רגע הניצוץ של התקווה היחידה,
טבע בים דמעות כי את פניו לא ראתה.
השביל ללא מוצא מלווה בעיקולים,
עליות וירידות ואורחים לא רצויים.
ככה זה אביר צעיר – כשמפנים גבך לנסיכה.
ככה זה אביר צעיר – אין סוף טוב בכזאת אגדה.
