ה"מטומטמת" שטימטמה אותי .

התלבטתי המון אם לפתוח את הדיון הזה או לא, אבל לבסוף החלטתי לפתוח אותו תחת המשתמש ה'אנונימי' ולקוות שאולי כאן אני יקבל את התשובה לסבל העצום שלי.

בגדול, אתמול ציינתי חודש, חודש מאותו יום ארור שנפרדנו.
אחרי שנה וחצי אני וחברה שלי נפרדנו. חודש כמו שעברתי ואני ממשיך לעבור אני לא מאחל אפילו לאויבים שלי. אין לי לילה אין לי יום, כל היום אני מתייסר סובל ובוכה, וגם ברגעים הקטנים שאני לא אז אני פשוט בהצגה לפני כולם כי מיד אחר כך כשאני חוזר "לעצמי" הכל חוזר לי חזרה והדמעות והסבל לא פוסקים לי.
אחרי נתק של שלושה שבועות החלטתי להיפגש ולדבר איתה לספר לה מה עובר עליי ומה עבר עליי כל רגע ורגע כל דקה ודקה מאז. אחרי שסיפרתי לה פחות או יותר הכל, היא התחילה לבכות וסיפרה לי שהיא כל כך כועסת עליי שרק עכשיו אני נזכר לאהוב אותה ושהשפלתי אותה כל כך... החזרתי לה שאני מצטער על כל רגע כזה ושאני מוכן לשנות את עצמי לחזור להיות מה שהייתי ואיך שהיא אהבה אותי.
היא סיפרה לי שהיא כל כך סובלת ומתייסרת וכל כך אוהבת ומתגעגע אבל גם שהיא "דפוקה, אני ילדה דפוקה, אתה לא מכיר אותי, אתה רק חושב ככה, אני לא נפתחתי בחיים לאף אחד, אני גם לעולם לא יפתח. אני מעדיפה להמשיך לסבול ולהשתדל להתגבר על זה אבל לא שנחזור. מצטערת על הסבל שלך"...
התחננתי שתאמין בי. שתיפתח אליי. שאני זה אותו אחד שהיא הייתה איתו שנה וחצי בכל פינה ופינה בכל רגע ובכל מצב. אותו אחד שהיא עברה איתו ממש הכל. אותו אחד שדואג לה. אך ללא הועיל.
התפרצתי, השתגעתי אמרתי לה שאין לי חיים בלעדיה ושאני יקבר עם האהבה שלי אליה וכלום לא עזר היא רוצה שנמשיך לסבול...

אני לא מסוגל יותר אני נטרף ממחשבות עליה, אני מתגעגע אליה כל כך!!!
אני כל כך אוהב אותה!!! כל כך לא מסוגל להתמודד עם כל זה, עם כל הגעגוע!
כולם אומרים לי לעזוב את להתחיל להמשיך הלאה, אבל אני רוצה את האהבה שלי!
מה עוד אני יכול לעשות ?!