טוב אז ככה כל פעם אני יביא לכם סיפורים קצרים ויפים.. מקווה שתהנוווו
אני זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול אני זוכרת את אותו המסדרון אם התיקרה הגבוהה והחלונות הארוכים והצרים ונוף החצר אם הורדים הנבולים..
אני זוכרת את הדלת בסוף המסדרון אני זוכרת את נקישות המגפיים הכבדות שלי ברצפת הבית הישן שעומד לקרוס תחתי את ריצפת העץ הרקובה..
הרוח הנושבת בחלון השבור אני זוכרת את המחשבות שלי כשצעדתי:" בקשה תתנו לי...תתנו לי את הכוח לעבור את זה...אני לא רוצה.."
אני זוכרת שהגעתי בסוף לדלת ואז המוח שלי אומר לי לפתוח את הדלת אבל היד מסרבת.. מתחילה סחרחורת הרגליים מסתובבות ואני רצה בחזרה...אל הלא נודע...
אני זוכרת את התריקה החזקה של הדלת מאחורי את האופנוע שלי לכול אורך הכביש בדרך הביתה
הרגשתי קור ואת המעיל העור הפתוח שלי מתפתל לו במשך הנסיעה אני זוכרת את הרצון העז שמישהו ינהג במקומי שאני היהי מאחורה כדאי שאוכל לחבק מישהו חזק לא בגלל הפחד ליפול אלא בגלל שפשוט בא לי לחבק..
הגעתי...נכנסתי לבניין ...ואז למעלית...לחצתי קומה 8 ...
המעלית נעצרה על הדלת כתוב קומה חמישית ...יצאתי לחדר המדרגות מפני שהמעלית סירבה לעלות עוד..." ...קצת פעילות ספורט עוד לא הרגה אף אחד" ...הוצאתי מכיס מעיל העור שלי סיגריה ארוכה ולבנה ומצית היתה מוחזקת בכיס הפנימי של כובע העור התואם למעיל... הדלקתי אותה ..כמה נשיפות והתחלתי לעלות הגעתי לקומה השביעית לאט מאוד לא מפני שאיני מסוגלת לעלות אלא מפני שאותו המסדרון והדלת בסופו, והאור הצהוב המקרין בחריץ המנעול שאבו את כול הכוחות שנשארו לי...
אני זוכרת את זה ...אני לא פסיכופטית ...אני זוכרת איך משהו דחף אותי היד שלי תפסה במעקה והשנייה עדיין מחזיקה את הסיגריה....הבטתי למעלה...
אני זוכרת ....אני לא פסיכופטית...אני ראיתי את הפחד...את אותו הפחד שיש לי בעניים ראיתי אותו בעניים שלי...
אני דחפתי את עצמי...עזבתי...היד שלי שיחררה את המעקה אותה היד שסירבה בפעם הקודמת לפתוח את הדלת בסוף המסדרון...
הנפילה הייתה ארוכה ורגע לפני התנגשות ברצפה...פתחתי...פתחתי את העניים...
התעוררתי בחדר שלי ....שעה שכבתי במיטה כלא מאמינה מה קרה לי...
לבסוף הבנתי שהכול היה חלום הכול סתם שטויות וזה סתם עוד חלום מסדרת הסיוטים שלי!!!
קמתי ...הלכתי לכיוון האמבטיה כשעברתי ליד הכסא..ראיתי אני זוכרת...את אותו הכובע אותו המצית
אותה הסיגריה הלבנה ...הארוכה...
יצאתי לסלון ובאמצע עמד לו האופנוע והמעיל מונח עליו כולו נותף מים והמגפיים עומדות ישר על הרצפה ליד...קפאתי...הבנתי...הפנמתי ....שאני מתחילה תקופה חדשה ...תקופה ללא פחד בעניים..
אני לא פוחדת יותר!!!!!!
טוב תאמת נראה לי שהסיפור קצת פריקי כזה לא נורא..
תגיבו המון המוןןןןן
לירזושששששש
אוףף מסתכלים אבל לא מגיבים..😢
תגיבו זה באמת חשוב לי..
לדעת בעצם אם להמשיך להביא סיפורים כי יש לי עד מלא..
אבל אני גם רוצה לדעת שאני לא עושה את זה לחינם בעצם..
אז פליזזזזזזזזזזזז תגיבו..
אני גם דיי רוצה שתגיבו בגלל שאני רוצה לדעת אם לסגור את האשכול או לא...
ממש יפה..
צימרר אותי קצת בהתחלה..
תודה תודה תודה
(לפחות הגיבו חח😊)
טוב הסיפור הזה לפחות לא מצמרר כמו הקודם..😛
הדרקון, הנסיכה ושני הנסיכים
לפני המון שנים מאוחרי ההרים המושלגים מתחת לשתי השמשות (שמש) ליד היער הקסום
חיה נסיכה במגדל גבוהה אם דרקון ששומר מכול מבקר..
וביום מן הימים הסתרקה לה הנסיכה ליד עדן החלון ובמרחק ראתה אביר על סוס לבן
הוא היה גבוה וחזק ושער בלונדי שסינוור את עיני הנסיכה
ליבה של הנסיכה פירח תקווה שאולי זה הנסיך שינצח את הדרקון וישחרר את הנסיכה
הוא ירד מהסוס שלף את חרבו ובלי להתאמן הלך להילחם בדרקון המסכן שכול ימיו רק שמר
על הנסיכה ואכל את כול מי שבא
רק שהפעם הסיפור השתנה ....הנסיך פצע את הדרקון לקח את הנסיכה וברח איתה ליער הקסום
אבל בזמן שהם היו ביער הקסום הכול היה טוב ויפה וכאשר הגיעו לקיצו הנסיכה התחילה להתגעגע
למגדל שלה, והנסיך קיבל קריזה ובמקום להבין אותה הוא התחיל לצעוק שהוא ניצח את הדרקון ושעכשיו את שלי...אבל הנסיכה ידעה טוב מאוד מה היא רצתה ולכן השאיר את הנסיך המקטר מאחור
וחזרה למגדל...שם היא מצאה את הדרקון הפצוע שהנסיך נלחם בו....הנסיכה טפלה בו הרבה זמן
עזרה לו להתמודד אם כאבים ולהשתקם אבל בסופו של דבר בדרקון מת ולפני מותו הוא הבקיע ביצה
ואמר לנסיכה לגדל את הגוזל שלו...וכך היא עשתה במשך שלושה שבועות היא חיממה את הביצה בפרוות ושמיכות שהיו לה ובילתה את כול הזמן הזה ערה ללא שינה ומזון כשהביצה מונחת בין ידה המשולבות...והנה בא הרגע הנכו והביצה בקעה...מתוכה יצא דרקון מקסים ויפיפה ואז הם נהיו החברים הכי טובים...עד שיום אחד הגיעה הסתיו ורוח קרה פרצה אל חדרה היא נגשה לסגור את החלון ובקצה
היער ראתה נסיך נוסף הדוהר במהירות לכיוון המגדל...הנסיכה התחילה לפחוד כי הוא יפגע בדרקון
חברה הטוב ביותר ומהירה מהר לרדת את כול מדרגות המגדל...וכשהיגיעה לחצר חשבה כי מאוחר מידי
טעתה היא פעם נוספת הנסיך אינו יחל לדרקון ברע אל הוא פשוט התחיל לשחק איתו ולגרד לו בבטן
הרכה והמתכסה נוצות הנסיך קם והציג את עצמו ולאחר מכן אמר כי הדרך ללב הנסיכות הוא תמיד דרך חבריה ...ומאז הם חייים בביתן שהנסיך בנה ליד המגדל ותאמינו או לא הדרקון כבר אינו
שומר על הנסיכה בפני הנסיכים אלא שזה תפקיד הנסיך ככה מתנהלים החיים עד עצם היום הזה מאחורי ההרים מכוסי השלג תחת שני השמשות ליד היער הקסום ...P:
נווו גיבו לייייי אוף איתכם
באמת נראה לי לסגור את האשכול כי בכלל לא מגיבים 😢:'(
לא הבנתי את שתי הסיפורים ....
QUOTE (שריני @ 30/03/2008) לא הבנתי את שתי הסיפורים ....
שריני מה בדיוק לא הבנת את הסיפורים או את האשכול עצמו
אם את האשכול עצמו אז אני כל פעם יביא סיפורים קצרים שאני מוצאת או כותבת..
ולא יהיה שום הקשר כי לא צריך להיות הקשר זה כל סיפור בפני עצמו..
מקווה שעזרתי..
דרך אגב תגיבוווווווווווווו 😢 😕
חחח הסיפור השני הרג אותי, בל הוא יפה.
"הנסיך תפס קריזה"
חחח ערססססס 😁 😛
QUOTE (ADIDUSHIT @ 30/03/2008) חחח הסיפור השני הרג אותי, בל הוא יפה.
"הנסיך תפס קריזה"
חחח ערססססס 😁 😛
חחחחחחחחחח
אהבתי שרשמת "הנסיך תפס קריזה"
רק אחרי שרשמת אני קראתי עוד פעם את הסיפור ונקרעתי מצחוק
איזה כיף לי את זאתי שהגיבה הכי הרבה..
אבל מה מבאס שזה רק פעמיים אופהההההה
טוב תגיבוווווו ומהר עוד 3 תגובות אני מביאה עוד סיפור..
בה ביי 😊
בע עליייייייייייייךך
את המצאת?1
מכוער ברמווווווווווווווווות!!!!
ייאאככככככ מי לימד אותך לכתוב?!
סתםםםםםםםםםםםםם
את החיימשלייי!!! את הכווולל את האוווווור!!!
אני מתה עלייך לירזי..
תמשיכי [ :
חח ראית את זה
להלהלה
חח
טוב אלמוגוש תאומתי..
תענישי אותם הם לא מגיבים לייייייייי😢
אוףףף
