כל הזמן אני מנסה לשכנע את עצמי שאני בסדר, שהחיים יפים, ושאני לא צריכה אותך, שאני יכולה גם בלעדיך, אבל כמה שאני מנסה לשכוח ככה אני יותר זוכרת.
אני זוכרת את העיניים הנוצצות שלך, את הקול שחודר לי לגוף, הידיים המלטפות שלך ופשוט זוכרת אותך, את כולך...
עד שפגשתי אותך, לא ידעתי מה זה אהבה, מה זה אותם הפרפרים בבטן כשאני רואה אותך, ומה זה הרגשות שממלאים אותי כשאני חושבת עליך, או כשאני רואה אותך.
אתה הרסת אותי, ואתה לא יודע כמה, ואף פעם לא תדע, אני מבינה שלא התכוונת, אבל זה קרה, קרה באשמתי! זה אשמתי שהתאהבתי בך, אשמתי שאני חושבת עליך, ואשמתי שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך...
אשמתי שהתאהבת בי, וגם אשמתי שהפסקת!
אני יודעת שהפרש הגילאים בינינו מפריע לך, אבל זה עדיין לא מונע ממני להיות אותה הטיפשה שהתאהבה בך, ומוכנה לתת את חייה בשבילך!
כשאתה הולך אני בוכה, כשאתה נמצא אני בעננים, וכשאני חושבת עלייך אני מרחפת לי בחלום שלי, בחלום שבו אני ואתה ביחד...
אני אוהבת אותך, כמו שלא אהבתי איש מעולם... ואיש לא יכול לעזור לי, או להפסיק את זה, חוץ ממך!
וואי זה מרגש לאללה מרגש ויפה..
כתבת את זה בלי סיבה או על עצמך?
אויש מסכנהההההההההההההההההההההההההה
הייתם ביחד?
ילדה יש לך קישרון תשמכי לכתוב שירים ומכתבים וכתבי לנוווווו תידעי אותנו ביי כפרה
ליאור נפטלייב
תודה כוללללללללם ואני אכתוב אני אכתוב.....
