" היי נירו'ש מה קורה ? " חייכתי אליו, הוא לא ענה =\
" נו מה הקטע שלך ? "
ניר – " את יודעת בדיוק מה הקטע שלי" אמר לא מביט בי.
אני – " ניר, אתה יודע שיש לי חבר "
"כן, אני יודע" הוא אמר בעצב.
"אבל אני אוהב אותך".
"אני מצטערת..." אמרתי חיכיתי כמה דקות, ורצתי לכיתה.
רן ראה אותי ועצר אותי.
רן – " היי היי , מה קרה יפ'שלי ? "
אמר מחבק אותי מרגיע אותי.
הבטתי בו שותקת, טובעת בעיניו החומות.
אני – " פשוט תחבק אותי " אמרתי מתפנקת בין זרועותיו.
הוא חייך אלי ותוך שנייה כבר הייתה עטופה בין ידיו הגדולות, מרגישה מוגנת ושוכחת לרגע מכל הצרות.
אני – " אני אוהבת אותך " אמרתי ללא כל הקשר.
"אני יודע, ואני אוהב אותך" הוא אמר וחייך חיוך של מלאך.
הלכנו שנינו לכיתה מחובקים.
ניר עבר אותנו הסתכל עלי בעניים מאוכזבות ועצובות והמשיך ללכת,
רן – " מה יש לו ? " אמר עצבני.
"לא יודעת" אמרתי , אך בפנים ידעתי את האמת.
רן- " אני לא אוהב את איך שהוא מסתכל עלייך " אמר והצמיד אותי אליו יותר.
אני- " אין לך מה לדאוג".
שנינו נכנסו לשיעור, כל השיעור לא הייתי מרוכזת.
לא יכולתי להפסיק לדמיין את המבט המאוכזב שלי, אך הוא ידע בדיוק למה הוא נכנס, הוא ידע שיש לי חבר.. זו לא אשמתי זו אשמתו.
או שאני סתם מנסה לעודד את עצמי ?
אחרי הלימודים חזרתי לביתי עם רן, כמו תמיד הוא דאג ללוות אותי עד לפתח הדלת, לתת לי נשיקה קטנה ומתוקה, וללכת .
נכנסתי הביתה,
עוברת את המטבח והמסדרון ומגיע לחדר שלי.
חדר די גדול, קיר אחד צבוע בכחול בשביל להקטין את גודל החדר, על קיר אחר תלויה תמונה בגוונים של כחול ושחור.
מיטה זוגית עם כמה בובות עליה.
הנחתי את התיק והתקרבתי לכיוון המראה שתלויה ליד המיטה.
התבוננתי בה וראיתי ילדה טיפה נמוכה, לא רזה ולא שמנה, מלאה במקומות הנכונים. שיער שחור עם טיפה חום חלק- גלי, עניים חומות רגילות.
ראיתי ילדה רגילה שמסתכמת במילה אחת " מאי ".
לא הבנתי מה שונה בי שאני גורמת לכל מי שמסביבי להיפגע...
נגעתי במראה ברכות, מקווה להישאב בתוכה, לראות לרגע איך נראה העולם מנקודת מבט של איש כל יודע, מישו שאין לו דעה על אף אחד, איש שמביט מהצד על הסיפור שמתרחש פה..
ועוד איזה סיפור מתרחש פה ...
לא מצפה להרבה תגובות,
רק לדעתם [;
אוהבת 3>
