"ככה באו לי צרות טובות,שתיים הן ולא יודעות"

יפה מאמי,
תמשיכיייי😁

המשךך?

המשך וחג פורים שמח.....

מקסיים המשךךך

המשיכי נא

מה זה.. הסיפור עבר לעמוד השני...

המשךך

המשך ? 😢

קראתיי הכללל
אהבתתי =]]
המשך😛

יאאאלה סופה תמשיכי. ..

המשך...

המשך-(סורי שחיכיתם..יש לי עומס מטורף,אבל אני מפצה ואוהבת אתכם תמיד)

מעיין התארגנה,וכשעמדה מול המראה בחדרה-היא הייתה מרוצה.הדבר היחיד שלא הבינה היה מדוע הלב שלה דופק כל כך חזק......
**
שחר דיברה בטלפון עם רם.ידיד מהכיתה המקבילה.היא נהנתה מתשומת הלב שבחורים הרעיפו עליה בחודשים האחרונים,אך לרם הייתה חברה ושחר השתדלה להיזהר במילותיה.
היא ציפתה ליום שבו גם עליה ירעיף בחור אחד ומיוחד אהבה,כמו שמרעיפים על חברותיה המפותחות יותר מבחינה חברתית.
היא סיימה לדבר עם רם,והדליקה לה את המוזיקה הספרדית האהובה עליה.
היא התביישה לנענע את גופה לשמע הקצב המשחרר,אך בדמיונה היא השתחררה,השתחררה בריקוד,השתחררה מבחינה חברתית,ואפילו מדי פעם בדמיונה המוסתר השתחררה גם מבחינה מינית מוסרית.
**
אריאל יצא מן המקלחת,הוא הביט מבט חטוף במראה שכוסתה באדים-ונהנה ממה שראה.
השתקפותו כמו של אדם שניצח בתחרות חשובה,גרמה לו להתרגש.גם אם הוא לא הודה בזה-הוא התרגש.
"דן מתי אתה אוסף אותי?".שאל אריאל את דן חברו הטוב."רבע שעה".מלמל דן וניתק את השיחה במהירות.
אריאל לבש ג'ינס בהיר,חולצה לבנה ומעליה מעיל פרווה בגווני חום-והיה מרוצה מעצמו
הוא יצא אל מחוץ לבית ומרחוק כבר הבחין באורות הרכב של דן.המזדה הלבנה התקרבה ממש עד אליו ומתוכה צחקק דן ופתח את הדלת.
"אז איך הבנות שאליהן הולכים?".התעניין דן ולקח פנייה ימינה.
"אחת אני מכיר מהעבודה שלי,ואחת אירגנו לך".חייך אריאל והביט דרך החלון.
**
מעיין כבר מזמן יצאה אל הדרך וחיכתה לדניאלה בנקודת המפגש שקבעו."השקעת".מלמלה דניאלה מרחוק.מעיין הביטה על עצמה וציינה שאכן היא נראתה טוב בג'ינס סקיני הבהיר עם החולצה החומה-ארוכה."סתם".ביטלה מעיין עם היד ומשכה את דניאלה אחריה.
"איך החבר שלו?".התעניינה."לא מכירה אותו.אבל אני מאמינה שחמוד".הסבירה מעיין
"אל תשאירי אותו לבד איתי".הודיעה דניאלה."את נורמלית?!,מי יילך איתו לבד?!".רטנה מעיין ובליבה האמינה שאם לא היה לה חבר,היא הייתה הולכת איתו לבד ואולי עושה גם עוד כמה דברים.אבל המחשבה על בגידה עוררה בה בחילה והיא לא התכוונה לבגוד בחבר שלה,עדיין.
"איפה אתה?".שאלה מעיין כשאריאל ענה ממש בצלצול הראשון."אנחנו בכניסה,תכווני אותנו".ביקש אריאל ומעיין הסבירה לו איך להגיע אל איזור הספסלים הציבוריים שעליהם ישבה עם דניאלה."עד שהוא בא,תספרי לי איך הכרתם".ביקשה דניאלה,ומעיין מצאה את עצמה מספרת לדניאלה על קורות יחסיהם.
"הנה הם".הצביעה דניאלה והמזדה הלבנה עצרה בצד.מתוכה ירד בחור לא מוכר בעל תווי פנים מושכים ביותר,ולצידו אריאל.'הוא נראה ממש טוב'-מעיין ציינה לעצמה והתקרבה לחבק אותו."מה המצב מאמי?".אריאל פיזר חיוכים לכל עבר,נישק גם את דניאלה הזרה והכיר לשתיהן את דן."אני לא מאמינה הבאת לי עוד אחד כמוך עם מבטא?!".צחקקה מעיין כששמעה את המבטא המזרחי של דן."מה רע?".חייך דן ופניו נראו אפילו יותר מושכות."כלום לא רע".פלרטטה דניאלה והעבירה את מבטה מכף רגלו עד לראשו.
מעיין התיישבה על ספסל ביחד עם דניאלה,ושתיהן צפו בבחורים הצעירים שמולם-משתטים אל אור ירח וצוחקים עד לב השמיים,כמובן שגם מעיין ודניאלה צחקו מהבדיחות ומהסיפורים הממכרים-אך מצאו זמן להחליף בינהן מבטים ומשפטים חשובים.
"אולי נזמין אותם לקראוון?".שאלה דניאלה את מעיין והתכוונה להזמין אותם אל הקראוון שנמצא מאחורי ביתה של דניאלה-ושייך לה בעצם.
"איך שאת רוצה".מעיין ניסתה לא לנקוט עמדה מתחננת מדיי למרות שרצתה לירות את התשובה 'כן'.
"אבל הוא לא מסודר,אולי נבקש שיחכו כמה דקות ובנתיים נסדר אותו?".הציעה דניאלה
"נשמע לי אחלה".ענתה מעיין והסבירה לבחורים את הרעיון,הם התלהבו כמובן והבטיחו שלא לעשות רעש ולא להעיר את משפחתה של דניאלה.
הרכב היה מרווח ומיד כשנכנסו אריאל הפעיל את המערכת.צלילי מוזיקה מזרחית בקעו ברקע ודניאלה הרגישה כמו בבית.
"חכו פה".פקדה דניאלה ומשכה את מעיין החולמנית אחריה לקראוון."תקשיבי הוא ממש חתיך".מלמלה דניאלה כשהרימה בגדים מרצפת הקראוון."אריאל?,כן אמרתי לך!".הצטרפה מעיין."לא אריאל!,דן!".תיקנה אותה וחייכה."אז לכי על זה".עודדה אותה מעיין וכבר חיכתה לבאות.
דניאלה קראה לבחורים והם נכנסו ממש על קצות האצבעות נזהרים שלא להרעיש.
מעיין הדליקה את המוזיקה וכולם ישבו על מיטתה של דניאלה והריצו צחוקים במשך שעה תמימה.מעיין התכסתה בשמיכה ושמחה לחלוק אותה גם עם אריאל שהתקרב אליה מדיי פעם.
'אם היא רק תיתן לי סימן-אני אפעל'-חשב לעצמו אריאל והרגיש מעט מרוחק מן הבחורה שלא זרקה לו רמזים ולא פלרטטה איתו כמו שעשתה בשיחותיהן הארוכות.
מעיין חייכה אל אריאל ועיניו דלקו בתאורה האפלולית.דן ודניאלה צחקו ומדי פעם התחבקו בצורה חברית ולא אינטימית.נדמה היה שהסתדרו בצורה טובה להפליא.
ורק מעיין נותרה מלאת מחשבות.'מעיין עם כמה שאת רוצה-אל תעשי כלום'-היא פקדה על עצמה וככה העבירה את כל הערב הנפלא.
"יאאלה אריאל נזוז".אמר דן וזירז את אריאל שהתעקב וחיבק את מעיין.
"ביי לכם בנות".בירך דן וחיבק את דניאלה ומעיין גם יחד.
הבחורים הלכו ודניאלה ומעיין נותרו לשוחח שיחת בנות דחופה,העבירו רשמים מן הערב,סיפרו חוויות ונשבעו שהפגישה הזו תחזור על עצמה.
ממש לפני שמעיין נרדמה במיטתה הנפתחת של דניאלה,אריאל התקשר."הלו?".מעיין ענתה עייפה."רציתי להגיד לך שמאוד נהניתי לראות אותך ושאני רוצה לראותך שוב בקרוב".אמר אריאל.מעיין התעוררה בשנייה וענתה "גם אני נהניתי".
"שיהיה לכן לילה טוב בנות,אדבר איתך מחר".הוא בירך וסגר את השיחה.
"מי זה?".שאלה דניאלה וזכתה למטר של מידע.
מעיין חשבה על אריאל ולא הבינה מדוע היא אינה מצליחה להירדם..אולי בגלל..רק בגלל,היא ניסתה לתרץ לעצמה וגם בליבה כשאיש לא שומע היא רצתה להודות שאולי היא קצת נדלקה עליו........

יפה [:

מושלם...

מדהים 😊

מהמממם !
תמשיכי ?