"ככה באו לי צרות טובות,שתיים הן ולא יודעות"

תרגישי טוב מותק =]
מחכים

QUOTE (eliya_s @ 17/03/2008) תרגישי טוב מותק =]
מחכים
😛 😛

המשך-תודה על התגובות,אפילו כשלא הרגשתי טוב התרגשתי לקרוא..אוהבת אתכם!

."כן,העיניים שלך שלא מפסיקות להסתכל עליי".חייך אדיר ועטף את מעיין בנשיקה.מעיין משכה אותו אליה ונרגעה רק כשהרגישה את גופו על שלה...
"בואי נלך לטייל קצת בקניון".הציע אדיר כששניהם שכבו עירומים ועייפים אחד ליד השנייה."עכשיו?".מעיין שאלה בעצלנות והניחה את ראשה על חזהו."כן בואי לא נהיה יבשים".זירז אדיר ולבש את הבוקסר שלו.מעיין התלבשה ללא חשק,נוטלת את חולצתה ולובשת אותה במהירות.
המעלות בחוץ היו נמוכות,אבל זה לא הפריע למעיין-אדיר היה שם לצידה וחיבק אותה כל הזמן.
"נמאס לי מאוטובוסים כבר".רטנה מעיין כשהם התיישבו יחדיו באוטובוס לכיוון הקניון.
"אין מה לעשות".מלמל אדיר והשפיל את ראשו."יש מה לעשות,תלך לעשות תיאוריה כבר".ענתה מעיין ונשכה את לשונה."לא יכול".מלמל אדיר שוב ונשאר בפוביות שלו.
מעיין חיכתה כבר ליום שבו תוציא רישיון,אדיר היה מבוגר ממנה ב-4 שנים ועדיין לא היה סגור על עצמו ועל עתידו.אבל אולי זה מה שמשך אותה בו,חוסר הארגון וחוסר הרצינות-הוא היה בדיוק להפך ממנה,אצל מעיין כל דבר היה מתוכנן ומוקפד,היא הייתה פרפקציוניסטית.
"יש לאחותי יום הולדת בקרוב,חשבתי שנקנה לה מתנה,מה את אומרת?".שאל אדיר כדי לקבל את אישורה כשירדו מן האוטובוס."כן,הזדמנות טובה-מה נקנה?".התעניינה מעיין.
"חשבתי על שעון קיר מעוצב לחדר שלה,מה את אומרת?".הציע אדיר."נשמע טוב".חייכה מעיין ואדיר אחז בידה.הם הסתובבו בחנויות,בדקו שעונים ולבסוף החליטו על שעון קיר בגווני חום."שנבקש שיחרטו עליו הקדשה?".הציעה מעיין ואדיר התלהב בהנהון.
אדיר עמד מול אדם עם מכונת חריטה והכתיב לו מה לחרוט.הנייד של מעיין צלצל והיא הוציאה אותו מכיסה."מי זה?".אדיר כמעט נבח."מספר חסום".מעיין ענתה ונבהלה.
"הלו?".היא שאלה בתקווה שזה לא מי שהיא חושבת שזה."מעיין מה המצב?".שאל קול גברי מהעבר השני."בסדר".ענתה בהיסוס."זה אריאל".ענה הקול ואדיר נעץ במעיין מבטים עצבניים."נו אל תצחקו עליי".אמרה מעיין את הדבר הראשון שעלה בראשה כדי לצאת מן התסבוכת וניתקה את השיחה."מי זה היה?!".חקר אדיר."נראלי שאחת החברות מסתלבטת עליי".המציאה מעיין ובזריזות ידיים העבירה את הנייד שלה למצב רטט מבלי שאדיר ישים לב.
במשך הדקות שקרבו,אריאל התקשר כמה וכמה פעמים-ובכל פעם מעיין ניתקה את השיחה."אני צריכה ללכת לשירותים".המציאה מעיין ומשכה את אדיר לכיוון התאים.
"חכה לי דקה"..פקדה ושעטה אל תוך התא.היא הוציאה בזריזות את המכשיר מכיסה ובדקה את השיחות.היו לה כמה שיחות שלא נענו והודעה מאריאל שבה הוא מצהיר שהוא זה שהתקשר ולא אחר.הוא כנראה חשב שהיא נבהלה-היא תהתה לעצמה ותקתקה לו הודעה במהירות-"מצטערת לא יכולה לדבר עכשיו,אדבר איתך כבר".
מעיין יצאה מן התא ואדיר אחז בידה,ובידו השנייה אחז במתנה לאחותו."אני כבר אסע לביתי מפה?".שאלה מעיין ואדיר לא הבין על מה המהירות."למה עכשיו?".התעניין.
"מאוחר כבר,אמא שלי תתחיל עם השטויות שלה".תירצה מעיין ואדיר ליווה אותה לתחנת המוניות,נשק לה,חיבק אותה וביקש שתתקשר אליו כשתגיע לביתה.
מעיין התיישבה והסדירה את נשימתה.בשקיקה היא חיפשה את המספר שממנו אריאל שלח הודעה-ולחצה על החיוג.
"הלו".היא שמעה את קולו מן העבר השני."מצטערת שניתקתי,חבר שלי היה לידי".אמרה מעיין והרגישה לא בנוח שהיא מסתירה מאדיר את העניין.
"זה בסדר,הבנתי כפרה".צחקק אריאל וקיבל את ההסבר שלה."אז מתי רואים אותך?".שאל."לא יודעת".התחמקה מעיין והתפנתה לדבר על דברים אחרים.
השיחה עם אריאל קלחה ונדמה היה שיש כימיה בינהם."נהניתי לדבר איתך,נתראה בעבודה".אמר אריאל בסוף השיחה.מעיין סגרה את השיחה והחיוך לא מש מפניה.
סוף סוף גם לה יש ידיד.גם היא מאושרת משיחות חסרות טעם כמו חברותיה הפנויות.
**
הימים עברו,השיחות עם אריאל הפכו צפופות יותר ומוזרות יותר.מעיין הסתירה את השיחות שגרמו לה הנאה-מכולם.אבל לא כך היה כשישבה בהסעה חזרה מבית הספר,וחברתה דניאלה שמעה אותה מצחקקת ומלהגת רבות.
"מה עם אדיר באמת?".שאלה דניאלה והצביעה על הנייד של מעיין."זה לא היה אדיר".מעיין הרגישה צורך לספר את הסוד שהעיק על ליבה.
"אז מי זה היה?".התבלבלה דניאלה והתקרבה אל מעיין כשומרת סוד."ידיד שלי".ענתה מעיין במתק שפתיים,מגלגלת את המילה שלא הייתה מוכרת לה במשך חודשים אסורים ונהנית מכל רגע."אבל חשבתי שאדיר מקנא כשיש לך ידידים".מלמלה דניאלה בהפתעה גמורה."אכן,אבל הוא לא יודע".חייכה מעיין ובמקום קטן בליבה הרגישה לא בסדר עם השקרים.'הוא יתגבר,מה שלא יודעים לא פוגע' היא הזכירה לעצמה וחייכה.
"הבעיה עכשיו זה שהידיד מהעבודה רוצה להיפגש".אמרה מעיין."לבד? איתך?!".נבהלה דניאלה."לא,נראלך?!,עם חברות וחברים שלו".הרגיעה אותה."אולי תבואי איתי הערב?".הוסיפה מעיין."היום?,לא יודעת".דניאלה ניסתה להתחמק."נו בבקשה,יהיה מצחיק הם אחלה חבר'ה".עודדה אותה מעיין."אבל לא עד מאוחר".מלמלה דניאלה והסתובבה חזרה.
במשך היום מעיין דיברה שוב עם אריאל,ושמחה כשהוא הזכיר את הפגישה המדוברת.
"מתי אני רואה אותך?".נהג לשאול."אולי הערב".אמרה מעיין ושרבבה את שפתיה מול המראה."אני מביא חבר את מביאה חברה?".התקדם אריאל."כן,אבל לא מאוחר".ביקשה מעיין ואריאל הסכים.
מעיין עידכנה את דניאלה בפרטים,לאדיר ולהוריה היא שיקרה שהיא הולכת לישון אצל דניאלה ואפילו הכינה תיק למקרה שהפגישה תתארך.
מעיין התארגנה,וכשעמדה מול המראה בחדרה-היא הייתה מרוצה.הדבר היחיד שלא הבינה היה מדוע הלב שלה דופק כל כך חזק......

כי היא מאוהבת בו, חחעחחע 😁
סופה זה הכי מדהים בעעעעולם ! המשך דחוף (:

מסכימה אם התגובה הראשונה היא מתאהבת בו.. ופרק סופני ...

ממש יפה..
חח כבר לא יכולה לחכות שיקרה משהו ביניהם..
למרות שקודם היא תצטרך להפרד מאדיר כן?


המשךך

QUOTE (eliya_s @ 18/03/2008) ממש יפה..
חח כבר לא יכולה לחכות שיקרה משהו ביניהם..
למרות שקודם היא תצטרך להפרד מאדיר כן?


המשךך
(:

אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב בובי !
יאלה המשךך סופהההה 😊😊

מדהים 😊
מחכה להמשך ..
תרגישי טוב

QUOTE (koka15 @ 19/03/2008) QUOTE (eliya_s @ 18/03/2008) ממש יפה..
חח כבר לא יכולה לחכות שיקרה משהו ביניהם..
למרות שקודם היא תצטרך להפרד מאדיר כן?


המשךך
(:

אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב בובי !
יאלה המשךך סופהההה 😊😊
😉 😉

מדהיםם..1!!! אני מתה לדעת מה יקרה תמשיכי...!! 😊

מדהים :]
שלא תתאהב בו, אני רוצה את אדיר!!!

יפההה

מדהיייייייים!!

המשךךך 😉

מדהים ..!