אין לנו זמן לדבר בקושי..

אני וחבר שלי בלי עין הרע 5 חודשים יחד.
לפני שבוע הוא השתחרר (😊) ועכשיו הוא עובד כמו חמור ממש..
ובקושי אפשר לדבר.
כאילו, כשהוא בעבודה, אני מתעוררת אז כשאני שולחת לו הודעת בוקר טוב,
הוא מתקשר וכזה מדברים קצת כזה, אבל תוך כדי אנשים מדברים איתו וכאלו,
אז זה לא שיחה ממש..
ואחה"צ, בדר"כ יש לי עבודת צהרים (בשירות לאומי) אז אני עסוקה עד איזה 7,
וגם כשאני מגיעה לדירה,
אני בחדר של 3, ואין ממש אפשרות לפרטיות לגמרי במהלך כל השיחה..
וגם אם יוצא יותר מאוחר בערב שבנות יוצאות ואני נשארת בחדר לבד,
הוא כבר שפוך כי הוא קם ב5 וקצת בשביל לעבוד.. והוא נרדם לי.
האהבה לא משתנה,
אבל אני מפחדת שנאבד קצת אחד את השני,
כאילו, אני לא ידע מה הולך אצלו, הוא לא ידע מה הולך אצלי..
ורק כשאנחנו יחד, אז אנחנו יכולים ממש לדבר,
נגיד אתמול הוא היה אצלי,
היינו אמורים לראות סרט,
אבל פשוט דיברנו ודיברנו עד שכבר היה מאוחר ממש,
אז אמרנו שנתחיל לראות את הסרט ונמשיך פעם אחרת,
וכשהתחלנו, הוא פשוט נרדם.
אני ממש מבינה אותו! כי הוא שפוך.
אבל בקיצור מה שאני מנסה לומר זה שאין לנו זמן נורמלי לדבר בקושי.
יש עיצות?