כ"כ יפפפה..
המשךךךך (:[/SIZE][/SIZE][/SIZE]
שלום לכולם😊
בעיקרון, יש לי פרק מוכן..אבל הוא די קצר..
אז אני רוצה להאריך אותו קצת..אני ממש מקוה שאני אספיק להאריך אותו ולגמור עד מחר כי מחר אני מהבוקר עד 7 בערב- לא בבית!
יש לי מלא דברים לעשות...
אז אני מקווה להספיק..
ואם לא אז יום שישי בעז"ה בטוח..
יש לי יום חופשי(בערך..) סופסוף..😊
לילב טוב לכולם!!
3>
QUOTE מוווככככככנה לחכות 😊
תודה על האישור... 😛
חחח .. מחחכה 😊
נווו באמת ..
הספקתי פחות או יותר להאריך אותו..
מקווה שתהנו... 😊
נאנחתי, לא ידעתי מה להגיד. לא ידעתי מה אני רוצה. מצד אחד הלב אומר להיפרד ממנו, אין שום קטע להישאר איתו אם הקשר לא מוביל לשום מקום, אבל מצד שני השכל אומר להישאר, להפסיק לחשוב על דניאל ולהמשיך בחיים שלי.
השענתי את ראשי על כפתו והוא ליטף את שערי.
הייתה דממה ולקחתי את הזמן הזה לעצמי, לחשוב על העתיד,עלינו, האם נמשיך להיות יחד או שניפרד כל אחד לדרכו..
"תראי, "אמר חיים לפתע "אני לא רוצה שתהיי איתי בכוח, אני אשקר אם אומר לך שאני אוהב אותך אבל אני באמת רוצה לנסות להיות יחד אני באמת רוצה לנסות לשכוח את שמרית ולעזור לך לשוכח את דניאל..אבל כרגע זה נראה לי שהעזרה הזאת היא חד צדדית וככה אף אחד לא יצא מפה עם שומדבר...
אז באמת תחליטי עכשיו, מה את רוצה לעשות...כי אם את רוצה להמשיך לזכור את דניאל אין לי מה לעשות כאן כרגע..מבינה?!" כלכך הערכתי אותו באותו רגע, הוא כלכך כנה, אמיתי פשוט נשמה!
הייתי כלכך מבולבלת לא ידעתי מה לעשות..רציתי להיות לבד, לשבת, לחשוב על מה שהוא אמר אבל ידעתי שאני חייבת לתת לו תשובה עכשיו והכול בידיים שלי..
אבל מה אני אעשה???
-------------------------------------------------
פרק 67
"די מאמי שלי תפסיקי לבכות" אמר לי אביאל וניגב את דמעותיי
"אוף, קשה לי, קשה לי כל-כך..מה אני אעשה פה בלעדיך?" שאלתי
"לא נורא מאמי..זה לשנה...יהיה קצת קשה אבל נתגבר נכון יפה שלי?" שאל
"אני מקווה" אמרתי
"ואם כבר זה אני אמור לשאול מה אני אעשה בלעדיך.."
"תכיר חברים חדשים, ידידות חדשות, ו...וגם אהבה חדשה" אמרתי..והיה לי כל-כך קשה להגיד את זה.
"לא, בחיים אל תגידי את זה...אני בחיים לא יחליף אותך..אף אחת לא תגיע לקרסוליים שלך את מבינה את זה?" שאל והרים את ראשי בעזרת שתי ידיו.
"כן" אמרתי בשקט והנהנתי.
אוף, כל-כך עצוב לי שהוא עוזב, אני פשוט לא מדמיינת את החיים שלי בלעדיו, מה אני אעשה פה??? אני לא מצליחה לדמיין אותי עם אף-אחד..הוא אהבת חיי'..
"דיי מאמי שלי, אני לא יכול לראות אותך בוכה, גם אני אבכה בסוף..אין שום טעם שנשב ונהיה פה בדיכאון.. בואי נצא לבלות ננצל את הזמן שנשאר לנו יחד" אמר לי והושיט לי את שתי ידיו.
שמתי את ידי בידו והתרוממתי, גופי היה כבד כל-כך, שהדבר היחיד שרציתי זה לישון.
אבל אני לא יכולתי להרשות לעצמי דבר כזה..הוא צודק, אני חייבת לנצל את הזמן איתו עד הסוף..
---------------------------------------
חיים הלך.
סופסוף קצת שקט. נשכבתי שוב על המיטה, מה שאני עושה בזמן האחרון יותר מתמיד ו...חשבתי.
חשבתי עלי, על חיים,על דניאל,על אביאל ועדן, על עומרי פשוט על כולם.
החלטתי בסוף לתת לי ולחיים עוד צ'אנס. הרי בסף הכול ניסינו רק שבועיים. החלטנו שננסה עוד שבוע-שבועיים ואם ילך טוב נמשיך ואם לא- אז ניפרד כידידים.
דלת חדרי נפתחה וניב נכנס לחדרי
"אה ניבו'ש..גמרת לראות את הכדורגל שלך?" שאלתי
"כן אחותי היקרה..תודה שהפרעת לי" אמר בציניות ונשכב על מיטתי כבעל הבית
"תשכב על המיטה אני מסכימה לך" צחקתי
"מי שואל אותך בכלל??" צחק
"זבל!" אמרתי וזרקתי עליו כרית
"עזבי עכשיו מלחמת כריות, לא באתי בשביל זה" אמר
"אני יודעת שלא..הרי לא כל יום אני זוכה לביקור מאחי היקר לחדרי היפה.." צחקתי
"די ברצינות מירית, מה קורה לך תגידי?" שאל ופניו הרצינו לפתע
"מה קורה לי?" החזרתי בשאלה
"מירית אני רציני..אומנם את צוחקת ושמחה אבל עלי את לא יכולה לעבוד ואני רואה, אני רואה שקשה לך שאת מתפרקת מבפנים..מה עובר עליך?" שאל ודמעות החלו להציף את עיני..
איזה אח יש לי, כפרה עליו..איך הוא יודע עלי הכול..
"עזוב ניב, אף אחד לא באמת יבין, אף אחד לא באמת מקשיב..לכל אחד יש את העיסוקים שלו אני לא רוצה ליפול על אף אחד עם הצרות שלי..אני בטוחה שלכל אחד יש את הצרות שלו..וגם זה די ויותר" אמרתי ומחיתי את דמעותיי..
"מה את מפגרת??? מזה 'לכל אחד יש את הצרות שלו'..מאמי שלי, את חלק מהחיים שלי..אנחנו משפחה, את יכולה לספר לי הכול ואת יודעת את זה נכון?" שאל ולא עניתי "נכון?" שאל שוב והדגיש כל אות
והפעם הנהנתי "יופי, אז את צריכה להבין שאת חלק בלתי נפרד ממני ומהחיים שלי והצרות שלך הם גם הצרות שלי..ועכשיו תשפכי" אמר ברצינות.
אף פעם לא שמעתי את ניב אומר את זה. כששמעתי אותו אומר את זה עברה בי צמרמורת בכל הגוף.
איך התרגשתי שיש לי אח כזה..כל-כך התרגשתי..
"אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל..."
"מההתחלה מאמי..תתחילי וזה יזרום, פשוט שפכי"
"אני עדין אוהבת את דניאל ואני בכלל עם חיים, חיים רוצה לנסות ואני לא מצליחה לשכוח את דניאל, רבתי עם שרית, אביאל עומד לעזוב ועדן שבורה, אני אמורה לעודד את עדן ואני בעצמי לא מעודדת את עצמי, הציונים שלי בקנטים והכול פשוט הולך לי הפוך.." אמרתי ופתאום הכול יצא החוצה.. דיברתי, שפכתי, בכיתי, שחררתי פשוט הכול..
"תגידי לי את מפגרת? את כל זה את שומרת לעצמך?? בשביל מה יש אחים?? בכלל...בשביל מה יש משפחה, חברים?" אמר
"יופי, אמרתי לך... מה אתה כבר יכול לעשות עם זה?"
"תראי, דבר ראשון, זה משחרר ואת לא יכולה להגיד שלא...עצם זה שאת מדברת עם מישהו ומוציאה מה שאת חושבת ומה שיש לך על הלב, זה משחרר..מסכימה?" שאל ואני הנהנתי.
"אחלה, דבר שני...צודקת..אני לא יכול לעשות יותר מידי, אני לא יכול להחזיר לך את הגלגל אחורה ושאת תהיי עם דניאל וחיים עם שמרית ואביאל לא יעזוב והוא יישאר עם עדן ושרית תחזור להיות נורמאלית והציונים שלך יעלו..נכון, אני לא יכול לעשות את זה אבל אני יכול לעזור לך במשהו אחד... זה הציונים. ברוך ה' הקב"ה נתן לי שכל, הציונים שלי בי"א הם אחלה, אני פחות או יותר זוכר את החומר אני כן יכול לעזור לך, אני אביא לך מחברות ואם תצטרכי עזרה הדלת ממול פתוחה תמיד.." חייך
הסתכלתי עליו וחייכתי, איזה אח מושלם!אני מאחלת לכולם אח כמו שלי..
"אבל גם אתה צריך ללמוד אני לא רוצה להפריע לך" אמרתי
"את מוכנה להפסיק..את הקשבת למה שאמרתי לך??" שאל "אמרתי לך שברוך ה' יש לי שכל אני יכול לעזור לך ומזה 'אני לא רוצה להפריע לך' אמרתי לך שאת לא מפריעה לי ואם אמרתי אז אני יודע מה שאני אומר" אמר. "אחלה?" שאל וחייך
הסתכלתי עליו שוב ושתקתי..לא ידעתי מה להגיד, אפילו המילה תודה הייתה קטנה למה שהרגשתי באותו הרגע...פשוט חיבקתי אותו והתחלתי לבכות
"דיי מאמי...מה יש לך? מה את בוכה זה נראה כאילו את בהריון" אמר וצחקתי
"חחח..די ניב אני לא יודעת אפילו איך להודות לך למרות שאני יודעת שאתה עומד להחטיף לי מכות אם אני אגיד לך תודה אבל אין אתה פשוט אח מדהים באמת תודה...אתה לא מבין בכלל כמה עזרת לי, כמה שנראה לך שלא עשית כלום ורק הקשבת בשבילי עכשיו כבשת את כל העולם.." אמרתי
"אני שמח.." חייך "יאללה אחותי, לכי לישון...מחר מצפה לנו יום ארוך.." אמר והסתכלתי עליו במבט של 'מה אתה רוצה?'
"אל תגידי לי מה, חמודה יש לך עוד יומיים מבחן במתמטיקה.." אמר ואני פתחתי את עיני
"מההה??? באמת??? מאיפה...מאיפה אתה יודע על זה?" שאלתי
"לי יש מקורות חסויים" אמר "וחוצמיזה, מפגרת! טוב שזה לא תלוי לך מול הפרצוף על השידה ועוד בענק" צחק ויצא מהחדר
"תודההההה" צעקתי לו
"סתמי!" צעק חזרה ואני חייכתי חיוך גדול
הלכתי לשירותים,התקלחתי,צחצחתי שיניים ונכנסתי למיטה.
לפני שנרדמתי שלחתי לעומרי הודעה # יפה שלי! שנים שלא דיברנו...מקווה שניפגש בקרוב,מתעליך!!!#
חשבתי שניות ספורות על השיחה שלי ושל ניב ונרדמתי.................
---------------------------------------
"בוקר טוב" אמרתי לאימי ונכנסתי למטבח
"בוקר טוב.." אמרה
"אמא, החלטתי מה אני רוצה ליומהולדת.." חייכתי חיוך גדול והתיישבתי לידה
"עוד פעם אתה..תמיד שבוע לפני היומהולדת שלך אתה מבקש מתנה ועושק אותנו..מה נראלך??" צחקה
"חחחח..דיי נו..אני מתחנן...!!וחוצמיזה הפעם יש לכם שבועיים אז תתכוננו, ווקשה, אני מתחנן!" אמרתי
"כאילו שיש ברירה, מה אתה רוצה?" שאלה
"אני רוצה מחשב וטלוויזיה חדשים...מה שיש אצלי בחדר ממש טרנטה" חייכתי חיוך גדול
"תגיד לי מה אתה רציני??" שאלה ופניה הרצינו
"מהה??" שאלתי לא בין וגם פני הפכו לרציניות
"אני לא קונה לך דבר כזה נקודה!! יש לך, תסתפק בזה..מילא אם היית מבקש משהו שאין לך אז ניחא אבל משו שיש לך למה מה קרה??" התעצבנה
"מה הבעיה שלך?" הרמתי את קולי
"אל תגיד לי 'מה הבעיה שלך' אתה יודע טוב מאוד מה הבעיה שלי..אני לא מסכימה לקנות לך מתנה שיש לך כבר! סליחה, יש גבול לכל דבר...אמרתי לך, אם לא היה לך – הייתי חושבת על זה..אבל יש לך ..אז בשביל מה??להשוויץ ליד החברים??"
"לא מה הקשר בכלל?? טוב, את יודעת מה...אני אבקש מאבא" אמרתי ובאתי לצאת
"לא חמוד שלי..אני ואבא זה אותו הדבר..אם אמרתי שלא אז גם אבא יגיד שלא...אל תצפה יותר מידי" אמרה
לא היה לי כוח לחפירות שלה על הבוקר אז פשוט אמרתי 'טוב' והלכתי לביצפר.
כמו כל בוקר,בדרך לביצפר עברתי אצל גל, ניקיתי את הקבר,נשארתי כמה דקות והלכתי לביצפר..
"מה אחי, למה הפרצוף?" שאל איתן
"מה כבר יכול להיות?!"
"לויודע...דנה?"
"הורים" עזרתי לו
"אה..מה קרה עכשיו?" שאל
"סתם ביקשתי מאמא שלי שתיקנה לי טלוויזיה חדשה ומחשב חדש והיא התעצבנה אמרה לי 'לא, בשביל מה..יש לך כבר..' קיצור סתם עצבנה אותי" אמרתי
"בשביל מה אתה צריך מחשב חדש?" שאל
"סתם..בלי לחדש..אסור?? חוצמיזה זה היומהולדת שלי...לא כל יום אני מבקש מחשב וטלוויזיה..מה כואב להם לקנות??" אמרתי, וכשנזכרתי בזה התעצבנתי עוד יותר
"מה אחי, אבל תחשוב על זה יש לך כבר מחשב בשביל מה אתה צריך עוד אחד אל תהיה טמבל.." אמר
"מה הקשר..בלי לחדש.." אמרתי שנית
"מה הקשר..אז תבקש משהו שאין לך למה משהו שיש לך?? מה, ההורים שלך קוטפים כסף מהעצים? הם עובדים בשביל זה תתחשב בהם קצת" אמר לי איתן והוא כלכך עצבן אותי
" יאללה איתן על תזבל בשכל גם אתה ליומהולדת שלך היית מצפה שיקנו לך משו שאתה רוצה. לא משנה אם יש לך או אין לך אז אל תשחק אותה חסיד עכשיו..." התעצבנתי
"מה הקשר?? אבל תחשוב בהיגיון..יש לך שכל נכון..? אז מ..."
"לא, אין לי שכל טוב?! אל תזיין לי את השכל סתום כבר!" אמרתי ויצאתי מהכיתה
הלכתי לחצר בית הספר ונשכבתי על הדשא.רתחתי מרוב כעס..
עדין היו תלמידים שנכנסים לבית הספר ומאחרים..הסתכלתי מי נכנס וראיתי את מירית ועדן בין כולם.
אחחח...מירית..עוד מעט עוברים 3 חודשים מאז שאנחנו נפרדנו..אפילו מילה אחת לא החלפנו בינינו מאז..
היה נדמה לי שהיא הסתכלה עלי וחייכה, היה בי לפתע ניצוץ של תקווה עד ששמעתי קול מאחורי שאומר "מה קורה מאמי?" הסתכלתי מאחורי וראיתי את חיים מחייך, איכססס...אני שונא אותו..הוא ממש אכזב אותי..
אני תמיד מסתכל דרך חלון חדרי לעבר ביתו של חיים ורואה אותו ואת מירית ביחד..מדברים, צוחקים,מתנשקים, מתחבקים זה כלכך צובט לי בלב..
קיבינימטטטטט..לא משנה מה אני אעשה..הילדה הזאת חרוטה לי בלב כמו אבן
---------------------------------------
"היי" אמרתי לאבי כשחזרתי מהביצפר
"היי" אמר אבי "יש אוכל במקרר, תחמם לך ותאכל" אמר
"מה יש?" שאלתי
"מקרונים ועוף"
"טוב" אמרתי וחיממתי לעצמי לאכול
אכלתי את האוכל ושמתי את הצלחת בכיור.
"אם מירית תגיע תגיד לה לעלות אלי לחדר" אמרתי
"טוב" אמר אבי, ועליתי לחדרי.
נכנסתי לאיסיקיו וראיתי את שמרית מחוברת.
הסתכלתי על שם המשתמש שלה שעות על גבי שעות.
לשלוח הודעה, לא לשלוח, לשלוח לא לשלוח...
פאקקק, מה נראה לי?! אני מרגיש כמו בחורה שעושה את ה 'אוהב לא אוהב' עם הפרח...
אני פשוט עומד להשתגע..
ראיתי שהיא החליפה את המשתמש שלה מ 'מחובר' ל 'לא נמצא', הייתי נורא סקרן לדעת מה היא כתבה, אבל לא נכנסתי כי ידעתי שהיא תוכל לדעת אם ראיתי או לא והעדפתי שלא...
הסתכלתי שוב על האווי שלה והרגשתי שאם אני אשאר עוד שנייה אחת על המחשב אני אכנס- ואני ממש לא רציתי שזה יקרה.
הסתובבתי לעבר הספרייה שבחדרי והסתכלתי על מלא ספרים ששוכבים לי על המדף כבולי עץ, אמא שלי תמיד מתחננת בפני שאני אקרא ואשב עם איזה ספר ביד אבל אני פשוט לא מסוגל, אני חושב שזה בזבוז זמן, אין לי תחת לשבת במשך שעתים על ספר...
לא משנה כמה הסחתי את דעתי מהמחשב ליבי לא הניח לי.
הסתובבתי שוב לעבר המחשב והסתכלתי שוב על האווי של שמרית.
החלטתי שאני רואה אותו ולא אכפת לי מה אחרים יחשבו, או מה שהיא תחשוב...
**************
אולי...
רק אחרי שמאבדים מישו יודעים כמה להעריך א ו ת ו=[
כמה האהבה יש אצלי בלב..
יומאושר=]
**************
הסתכלתי שוב כמה שניות על האווי ונאנחתי.
הרגשתי מבטים נעוצים בי בגב, הסתובבתי וראיתי את מירית
"היי מאמי מה נשמע?" שאלתי וקמתי לעברה "למה לא אמרת שהגעת?" שאלתי
"לא רציתי להפריע לך" אמרה, ושמעו בקולה טון כעוס
"אה... זה..." אמרתי ונאנחתי
"לא אמרת שפותחים דף חדש?" שאלה
"אמרתי..אבל זה לא קשור...גם לי קשה לפעמים.. גם לי יש את הנפילות האלה.."
"אחלה!" אמרה והתיישבה על מיטתי, היא הביטה לעבר החלון, לעבר חלונו של דניאל שהיה פתוח לרווחה, אך הוא לא היה שם.
לא רציתי להגיד לה על זה כלום כדי לא ליצור עוד מריבה...אין לי כוח כבר למריבות הקטנוניות האלה...
"אמרנו שמנסים לא?!" שאלתי
"כן אבל.."
"שום אבל.." קטעתי אותה "אז בואי ננסה כבר בלי להיתקע בעבר כל הזמן אנחנו כל הזמן מתעסקים בקטנות..'אתה הסתכלת לפה ואת הסתכלת לשם'...יאללה בואי נזרום לשנינו קשה..והחלטנו לנסות לשכוח, אז בואי ננסה לשכוח, בינתיים אנחנו גורמים אחד לשני יותר לזכור ולא לשכוח.." אמרתי "זה ברור וידוע שלשנינו קשה נכון?! ואנחנו אמרנו שאם נסתדר-אחלה, ואם לא- ניפרד כידידים...אז יאללה בואי ננסה..את מוכנה כן או לא?!"
"כן" אמרה לאחר מספר שניות
"אז יאללה בואי נעשה לנו ערב כיפי.." חייכתי וקמתי ממיטתי
"יאללה" אמרה וגם היא קמה.
נכנסנו למכונית ונסענו לעבר הקניון.
עלינו לקומת האוכל והתיישבנו לאכול המבורגר.
"עלק מנת ילדים..מי גומר מנה כזאת?" שאלה וצחקה
"מה יש לך זה לא כזה הרבה.." אמרתי וצחקתי
"אה לא..בכלל לא.." אמרה בציניות
"ברציניות אני יכול לגמור 2 כאלה.."
"אני אתן לך את השאריות שיישארו לי..אני בטוח לא יגמור את הכול"
"מה אני כלב?!"
"חחח...לא..אבל סתם חבל..זה בל-תשחית"
"טוב נו...אם את כל-כך מתעקשת" צחקתי
"חחח...שמן!" אמרה והמשיכה לאכול.
המשכנו לדבר ולצחוק והיה לי כל-כך כיף.
נזכרתי בימים ההם.
שהתחלנו להתקרב אחד לשני והפכנו לידידים טובים.
כל-כך התגעגעתי לתקופה הזאתי. תקופה קלילה, שמחה וכיפית
עכשיו הכול הפך לכבד כזה...
אבל הינה אולי זה יחזור שוב...
ואני אתחיל להתאהב בה מההתחלה...............?!
סופ"ש מדהים!😊
מווול--->אני בכוונה עושה את החזרות האלה...זה אמור להוביל למשהו במהשך... 😛
יוווווווווווופי 😊
מקסיסיסים .
סופ"ש מדהים גםלך:]
יפהההההההה כל כךךךךךךךךך !!!
מחכה לעודדדדדדדדדדדדד ... 😁
מאמיייי ...
אייי כמה התגעגעתי . (:
אני מתה על הסיפור שלך !!! כ"כ מדהים ..
נעלמת לי קצת 😢
חולה עליךךך יפה שלי ,
שבת שלווווום 😛
אה ו .. המשך !
QUOTE מאמיייי ...
אייי כמה התגעגעתי . (:
אני מתה על הסיפור שלך !!! כ"כ מדהים ..
נעלמת לי קצת 😢
חולה עליךךך יפה שלי ,
שבת שלווווום 😛
אה ו .. המשך !
אני נעלמתייי??????
איפה את היית??
שנים לא שמעתי ממך...
מה איתך??
את לא מבינה איך התעגעגעתי אליךךך!!!
אוהבת מלאאאאא3>3>3>
QUOTE יוווווווווווופי
מקסיסיסים .
😁
QUOTE יפהההההההה כל כךךךךךךךךך !!!
מחכה לעודדדדדדדדדדדדד ... 😁
תודה מאמי...😊 😊
QUOTE (ייללדדדההה @ 31/01/2009) QUOTE מאמיייי ...
אייי כמה התגעגעתי . (:
אני מתה על הסיפור שלך !!! כ"כ מדהים ..
נעלמת לי קצת 😢
חולה עליךךך יפה שלי ,
שבת שלווווום 😛
אה ו .. המשך !
אני נעלמתייי??????
איפה את היית??
שנים לא שמעתי ממך...
מה איתך??
את לא מבינה איך התעגעגעתי אליךךך!!!
אוהבת מלאאאאא3>3>3>
האמת שקצת נעלמתי אבל לא כי אני רוצה ..
כ"כ הרבה מבחנים מגנים בגרויות , את יודעת :|
אבל כשיש לי זמן ישר אני נכנסת לפה [:
איתי ? הכל מעולההה ברוך ה' ,
איך אצלך מאמי ?
גמאני התגעגעתי פווווול .
😛 😛 אוהבתתת .
אתר האהבה הישראלי