QUOTE איזה עצוביייי אבל יפהה ..
המשך ....
תודהה 😁
QUOTE הממממממשך ..
אני מתחילה לכתוב עכשיו..
מקווה לגמור..😊
QUOTE מדהייםםם (:
הממשךך
דחוףףף
תודה מותק.. 😉
מקווה להספיק היום..
אמQUOTE אא איזה פרק עצוב ומדהים . 😢
כ"כ מוכשרת בפעם ה- 734892792357 ...
מחכה לעוד פרק מאמי ,
שבת שלום (:
אה איך היה הצום מכוערתתת !??
ומזה "מקווה שתאהבו" -
איך אפשר שלא?! אה !? (:
אוהבת כל פעם יותר ויותר ..
תודה יפה שלי!!!
הצום היה מעולההה ב"ה- יחסית לשאר הפעמים..
חח.. וה"מקווה שתאהבו"
זה למקרה ש..
חחח..תודה מאמי..😊
3>
QUOTE וואוווו .
מדהים ועצוב ):
מה זאת ההבטחה המפגרת הזאת ? :/
תמשיכי ! 😊
וסוכות שמח שיהיה לך 😉
חחח...
תודה בובה..
אומנם סוכות עבר..
אבל שיהיה לך סתם שמח 😁
QUOTE סיפור פשוט מהמם!
את כותבת ממש יפה
והרעיון של הסיפור נחמד ביותר
מחכה להמשך=]
תודה מאמי..😊
שמחה שאהבת..
כיף לשמוע דברים כאלה😊
בננות אני מתחילה לכתוב עכשיו...
נראה לאן זה יוביל..
אני מקווה לגמור היום..
אם לא...תבינו אותי..:/
איך היה לכן סוכות??
מקווה שהיה טוב..
שבוע מעולה לכולםםם😊😊
חחחח אגב , סוכות לא עבר..
אנחנו עכשיו בסוכות !
QUOTE חחחח אגב , סוכות לא עבר..
אנחנו עכשיו בסוכות !
חחח...כן..
הכוונה לחג...
זה חול מועד וכל זה..😊😊
אה חחח כן..
היום יהיה המשך ? (:
סורי על האיחור..
רק עכשיו הספתקתי..כל היום לא הייתי בכלל בבית.
הגעתי הביתה, נחתי ועליתי למחשב להמשיך ת'סיפור.
למרות שאני מתה מעייפות המשכתי.
לא קראתי איך הוא יצא.
מה שרשמתי-רשמתי..
אז אני מקווה שיצא טוב..
כי לא תיקנתי ושיפצתי כלום..אז אם יהיו שגיאות כתיב או אותיות חסרות סלחו לי אני פשוט שפוכה מעייפות..!!
קריאה מהנה!!!
3>
"למה לבכות תמיד אפשר לנסות אם תנגבי ת'דמעות אני פה אז נדבר על הכל....."שרתי...יותר נכון צרחתי
"שששש..זיפנית" אמר ושם את ידיו על שפתי
"חח..שיר מדהים"
"כן..אבל הוא לא מתאים לנו.."
"נכון...אצלנו הכל מושלם.."אמרה וקפצה עלי
"חחח..משוגעת" אמר
+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_
איך החיים יכולים להתהפך בשניה, זה פשוט לא יאומן!!
-------------------------------------------------
פרק 54
דמעות זלגו מעיני. הסתכלתי לעבר החלון כדי שדניאל לא יבחין בי בוכה.
ניגבתי את דמעותיי מהר ככל האפשר והמשכתי להסתכל לעבר האופק.
הכל היה ירוק. אנשים המשיכו בחיים כרגיל.
היה רמזור אדום. ולידינו עמדה מכונית, ובתוכה זוג מתנשק.
כלכך קינאתי בהם!!
גם אני הייתי ככה לפני כמה שעות.
ועכשיו, כלום!
הגענו לעיר. הוא הסיע אותי הביתה.
יצאתי מהרכב אפילו בלי לומר שלום.
לא יכולתי להסתכל עליו בכלל. אני כלכל אוהבת אותו שאם הייתי מוציאה מילה אחת הייתי פורצת בבכי, אז פשוט העדפתי לשתוק.
לקחתי את המזוודות שלי ונכנסתי לביתי.
"היי" אמרתי בקול עצוב
"היי" אמרה אמא והרימה גבה. של 'מה קרה חזרת מוקדם?'
"אני בחדר" אמרתי והעליתי את המזוודות איתי
היי, מה קרה? קרה משהו שאת נראית ככה?" שאלה אותי אמא
"לא כלום, עזבי אמא, אני רוצה להיות לבד טוב?" ביקשתי ממנה
"איך שאת רוצה" אמרה.
השעה הייתה 1 בצהרים.
רציתי כלכך להתקשר לעדן שתבוא אבל לא רציתי להפריע לה לישון.
הבנאדם היחיד שעלה לי בראש היה עומרי.
בהתחלה היינו סתם ידידים של 'שלום,שלום' ולאט לאט התחלנו לדבר יותר.
ועכשיו אני כלכך רוצה לדבר עם מישהו והוא הבנאדם היחיד שעלה לי לראש.
"עומרי?" עניתי בעצב
"מה קורה כפרה?" שאל וסופסוף הצלחתי לעלות חיוך קטן
"חיים, מה איתך?" שאלתי
"בסדר, למה זכיתי שתתקשרי אלי??" שאל בישירות
"אני חייבת שתבוא אלי עומרי, אני רוצה לדבר איתך" אמרתי ודמעות החלו לזלוג מעיני
"מה קרה?" שאל
"פשוט בוא" אמרתי
"אני בדרך, ביי" אמר וניתק.
---------------------------------------
נכנסתי לביתי. הייתי כלכך עצוב.
היא אפילו לא אמרה לי שלום שהיא יצאה מהאוטו.
כשבגעתי הביתה אף אחד לא היה בבית אבא ואמא היו בעבודה, ערן בצבא ונופר ושקד בביצפר ובגן.
עליתי לחדר.ונשכבתי על המיטה, עוצם את עיני, מנסה לישון ללא הצלחה.
הרמתי את הטלפון.
רציתי להתקשר אליה, לשמוע את קולה.
לא עברו יותר מ-10 דקות ואני כבר מתגעגע אליה..
'אוווח, אינעל אחותה של ההבטחה הזאת'...חשבתי לעצמי.
שוב הרמתי את הטלפון אך הפעם ידי חייגה לחיים.
אני וחיים נורא התקרבנו לאחרונה והפכנו לידידים נורא טובים.
לא יודע למה לא חייגתי לאיתן, פשוט ידי חייגה לחיים.
"אה גבר מה נשמע?" שאל אותי ישר כשענה לטלפון
"ת'אמת לא משו אחי..מה איתך?" שאלתי
"את האמת, גם לא משו.." ענה
"מה קרה?" שאלתי
"נפרדתי משמרית.." אמר
"ואני ממירית" אמרתי
"מהההה???" צעק
"כן..אל תשאל..." אמרתי
"אני בדרך אליך אחי, ביי" אמר וניתק.
---------------------------------------
"דיי מאמי, בחיים לא ראיתי אותך ככה, אני לא מסוגל.." אמר לי עומרי וחיבק אותי בפעם המיליון, אולי...
"אני לא מסוגלת, למה הוא עשה לנו את זה, למה????" אמרתי
"אל תשאלי אותי, אני רק יודע שכרגע זה מה יש, וצריך להתמודד עם ה..."
"תביא סיגריה.." אמרתי לו פתאום
"תגידי את התחרפנת או מה?" שאל
"תביא נו.." אמרתי שנית
"על גופתי המתה אני לא נותן לך סיגריה זה דבר ראשון.
דבר שני, המשכתי להגיד לך ואת קטעת אותי באמצע...אמרתי שצריך להתמודד עם הבעיות ולא לברוח" אמר והדגיש את המילה לברוח.
"ודבר שלישי, אני בגמילה מעישון אז סתמי" אמר וחייכתי
"אני ראיתי חיוך??" שאל והרים את ראשי שהיה מושפל כלפי מטה
"דיי, אתה מביך אותי" אמרתי והורדתי את ידו מפני.
"אני ראיתי חיוך" צעק
"חחח...תשתוק משוגע, אחותי ישנה" צחקתי
"ועכשיו גם צחקת, אין! אני גאון"
"שחצן" אמרתי והעפתי לו כאפה
"אחח, מזה היה?" שאל
"חח...סליחה מאמי.." אמרתי
"יווו, איזה מארחת גרועה אני, אני אפילו לא הצעתי לך לשתות, אתה רוצה??" שאלתי
"אווו, באמת חשבתי שלא נגיע לזה אפעם.."חייך "כן,אני רוצה מים עם אפשר" אמר ואני צחקתי.
"חחח..כבר באה.." אמרתי.
ירדתי למטה הבאתי לשנינו כוסות מים עם במבה..
אכלנו, צחקנו והמשכנו לדבר...
ולרגע ממש שכחתי מכל העסק..
"ואיי, עומרי! מה הייתי עושה בלעדיך?" שאלתי
"באמת מה.." אמר
"חחח..אין באמת, תודה על הכל!"
"שטויות..בכיף" אמר
"תגיד י'שמן מתי אתה צריך להתגייס י'משתמט"
"חצופה!!! אני מתגייס עוד שבוע בערך.." אמר ואני הייתי בשוק...
"מההה??? "שאלתי בהלם
"בוקר טוב מותק, איפה את חיה??" שאל
"אימלה, לא ידעתי!!"
"בפעם שעברה כשישבנו כולם יחד אמרתי את זה..את ודניאל ישבתם בצד והתחרמנתם לכם מה אני אעשה?!" ברגע שהוא אמר את זה שוב נזכרתי בדניאל ובמה שהיה לי ביחד איתו כל התקופה המדהימה הזו..
ושוב העצב השתלט עלי...
"מצטער, לא הייתי צריך להגיד את זה.." אמר
"זה בסדר, אני אצטרך להתמודד עם זה מתישהו.." אמרתי. מנסה לעודד את עצמי, ללא הצלחה..
"אני..." הוא בא להגיד לי משהו ובדיוק היה לו צלצול טלפון..
"מי זה היה??" שאלתי אחרי שהוא ניתק
"אמא שלי, היא שאלה איפה אני כי היא צריכה לנסוע והיא צריכה את האוטו.." אמר
"אה..טוב.." אמרתי.
"אז אני חייב ללכת, אני אדבר איתך כבר טוב?!" אמר וקם ממיטתי
"טוב מאמי...תודה!" אמרתי
"שטויות מותק, בכיף!! את יודעת שאני תמיד פה בשביל זה נכון?!"
"חחח...תודה באמת, מה הייתי עושה בלעדיך?"
"כלום" אמר וחייך חיוך שוויצרי
"טוב שתוק כבר ולך.." אמרתי
"יוו, איזה כפיות טובה, אחרי כל מה שעשיתי לך את מסלקת אותי..?!"
"חחח..יאללה ביי מאמי נדבר מחר.." אמרתי בחיוך
"יאללה ביי מותק..ויהיה טוב באמת.."
"תודה.." אמרתי.
הוא נכנס לרכב נופף לשלום ונסע.
נכנסתי הביתה השעה הייתה כבר 5.
כן כן, דיברנו פוווווווול!!!
הלכתי לסלון וראיתי את הודיה שוכבת בלול.
הרמתי אותה על הידיים ושיחקתי איתה קצת..
---------------------------------------
התעוררתי ב-4. שטפתי פנים ושינים ובדקתי עם יש לי שיחה ממירית.
לא היה.
הלכתי לאכול.ולאחר מכן התיישבתי במחשב.
רק התחברתי ודניאל שלח לי הודעה.
-דניאל-
נפרדנו... 😢
-עדנוש-
אני יודעת.. 😢
מירית סיפרה לי...
-דניאל-
אה...
-עדנוש-
היא שבורה לגמרי..
-דניאל-
אני יודע אבל מה יכולתי לעשות??? 😕
-עדנוש-
מזה הפרידה המטומטמת הזאתי??
זו הפרידה הכי מוזרה ששמעתי בחיים שלי...
-דניאל-
מה אני יכול לעשות???
הבטחתי...
-עדנוש-
טוב,
אין לי מה להגיד לך בקשר לזה..
חוץ מ...יהיה טוב(בעזרת ה')
-דניאל-
כן אה..
-עדנוש-
טוב די!
מה זה השיחה המבאסת הזאת...
צא מהבאסה..
באמת יהיה טוב...
-דניאל-
היא בטח שונאת אותי עכשיו...
-עדנוש-
אני לא רוצה לבאס אותך, אבל אני אהיה איתך דוגרית..
בוא נגיד, שאני לא חושבת שהיא מתה עליך עכשיו..
היא בטוח לא שונאת אותך..כן!?
זה בטוח..
אבל היא כועסת עליך..
מאמי, היא מטורפת עליך..
היא אפשר לשנוא בנאדם שאהבת כלכך בתוך פחות מיממה..
תיתן לה להתרגל למציאות חדשה...
אחרי הכול הייתה החבר הראשון שלה..
האהבה הראשונה...
-דניאל-
טוב...צודקת..
תודה מאמי...
אני הולך לנוח קצת..
שיהיה יומטוב..
-עדנוש-
ביי מאמי..
יומטוב גמלך(כמה שאפשר..)
ותתעודד..
אלוקים יעזור!!=]
'אוףףףף' אמרתי לעצמי והתנתקתי מהאיסי.
אני לא אוהבת ריבים..
ובמיוחד לא ריב בין דניאל למירית..
אחרי 8 חודשים זה הריב הראשון שלהם..
"ריב" אי אפשר לקרוא לזה ריב..זו פרידה אבל בכל זאת..
שניהם שבורים, וזה ממש קשה לי!
התפלאתי למה מירית לא התקשרה אלי.
היא אמרה לי שהיא תתקשר אלי ברגע שהיא תגיע הביתה.
רציתי לשמוע מה קורה איתה..
חייגתי אליה.
אחרי מספר נסיונות כושל, הרמתי ידיים והלכתי לחצר, להתאוורר קצת..
---------------------------------------
"ואיי, אחי אני ממש בהלם...איך לא סיפרת את כל זה לאף אחד אף פעם??" שאלתי את דניאל
"לא רציתי לספר..רציתי לשמור את זה לעצמי..אבל הינה, זה התפוצץ לי בפנים!"
"לא נורא אחי, יהיה טוב..גם לי וגם לך.."אמרתי
"אצלי כבר לא יהיה טוב..אני לא יכול לחזור להיות עם מירית...אולי מישי אחרת...ואת זה אני לא מסוגל לעשות! לפחות לא עכשיו.." אמר בעצב.
למרות שאני באמת אוהב את שמרית, והיא באמת חסרה לי והכל..
הרגשתי את הלב שלי חוזר לחיים כששמעתי שהם נפרדו..
אומנם זה לא יפה להגיד...אבל...
זה לא אני זה הלב שלי...!!
אחרי פחות משעה הלכתי מביתו של דניאל וחזרתי הביתה.
כל הדרך חשבתי על שמרית ומירית יחד.
פתאום הכל חזר אלי,הכל עלה לי כמו בהתחלה.
האהבה העצומה שהייתה לי למירית חוזרת אלי אט אט..
לא רציתי שזה יקרה, אבל זה לא היה בשליטתי..
מניאאק!
לא יודעת למה , אבל אני שונאת את חיים הזה .
חחח , פרק יפה (:
איכססססססס מה היא תצא עם החיים הזה ?....
שדניאל ומירית יחזרוווווווווווו מה זה השטויות האלהההההההההההה .
הההההממממששששךךךך ...
אתר האהבה הישראלי