הוא ירד להביא שתיה,ופתאום שמעתי את הצלצול טלפון שלו. הסתכלתי וראיתי-התקבלה הודעה חדשה-
פתחתי אותה,לא חשבתי שיש לו מה להסתיר.אבל מסתבר שהוא מסתיר.
#מאמי...הסקס יצא ממש טוב אבל חייבים להיפגש על זה שוב#
-----------------
פרק 20
הדמעות לא איחרו להגיע. הרגשתי איך הלב שלי נשבר לרסיסים.
ראיתי שההודעה התקבלה מ-שרית.קראתי את ההודעה שוב ושוב ולא האמנתי למה שראיתי!
עברתי להודעה הבאה וראיתי שרשום רק : ט
סגרתי את הפלאפון ויצאתי מביתו בריצה. פשוט רצתי לויודעת לאן, רגלי פשוט הובילו אותי לאן שהם רק רוצות.
הפלאפון שלי צלצל וראיתי שרשום –חיים שלי-
ישר ניתקתי לו ושמתי את הפלאפון על שקט. 'עלק חיים שלי' חשבתי לעצמי "בן זונהההההההה" צרחתי.
הגעתי לחורשה מפחידה קצת והתיישבתי על הספסל הקרוב שהיה.
בכיתי,בכיתי,בכיתי כמו שלא בכיתי הרבה מאוד זמן.ניסיתי להרגיע את עצמי אך לשווא כלום לא עזר. ההודעה כל הזמן הייתה לי בזיכרון.לא הצלחתי להוציא אותה מראשי.
הסתכלתי על הצג של הפלאפון וראיתי 8 שיחות שלו נענו מ-חיים שלי- ו4 שיחות מ-ביתי האהובבבב-
ראיתי שהוא השאיר לי הודעה בתא קולי והחלטתי לשמוע אותה.
"מאמי שלי לאן נעלמת לי??? אם את היית צריכה לחזור הביתה היית אומרת לי אני הייתי מקפיץ אותך אני ממש דואג לך למה את לא עונה לי?? ברגע שתשמעי את ההודעה תתקשרי אלי. ביי אהבובה שליי". ניתקתי את הפלאפון וניגבתי את דמעותיי'
'עלק אהובה שלי' אמרתי לעצמי 'שקרןןןן'.
כבר התחיל להחשיך והיה ממש מפחיד בחורשה הזו,החלטתי ללכת הבייתה.
הלכתי לאט-כאילו יש לי את כל הזמן שבעולם,ההודעה עדין לא יצאה לי מהראש ולא האמנתי למה שראיתי.
הגעתי הביתה וישר עליתי לחדרי כדי שהורי וניב לא יראו אותי.
נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה הרגשתי איך העייפות משתלטת עלי-אבל לפני כן החלטתי ללכת להתקלח.
נכנסתי למקלחת נותנת למים לשטוף את גופי,את פני האדומות ועיני הנפוחות.
"מירייית י'חרשת את לא שומעת שקוראים לך" שמעתי את אחי צועק לי "תצאי כבר מהמקלחת אני גם רוצה להתקלח" צעק.
הסתכלתי על השעון וראיתי שאני נמצאת במקלחת קרוב לשעה.
יצאתי מהמקלחת , התנגבתי היטב, התלבשתי ושמתי לב שהנפחיות והאדמומיות בפני עדין לא ירדו.
יצאתי מהמקלחת ובדיוק ניב בא להיכנס ישר השפלתי את מבטי כלפי מטה,אך הוא ישר קלט אותי
"מה קרה בכית?" שאל בדאגה. ונכנס לחדרי
"כן" אמרתי. לא היה טעם לשקר-פשוט ראו עלי
"איפה היית חיפשנו אותך, דניאל התקשר לפה כמו משוגע ושאל איפה את ושנעלמת אמרנו לו כשתגיעי תתקשרי אליו" אמר ברוך. והתיישב על מיטתי
"מיזה דניאל? אני לא מכירה אחד כזה " אמרתי והדמעות שוב הציפו את עיני.
"חחח..מאמי הוא חבר שלך מה קורה לך?" שאל
"אין לי חבר" אמרתי
"דיי נו מה קרה לך?" שאל וחיבק אותי
"עזוב ניב" אמרתי והרחקתי אותו מעלי "אמרת שאתה רוצה להתקלח-אז לך המים יתקררו" אמרתי-מנסה להתחמק
"יש לנו עוד שיחה ארוכה" אמר,קם ויצא מהחדר.
נשארתי לבד בחדרי שוב נזכרת בכל מה שקרה היום ושוב מצאתי את עצמי בוכה.
ראיתי שדניאל מנסה שוב להתקשר אלי עד שנמאס לי מכל הקטע ופשוט כיביתי את הטלפון.
נשכבתי במיטה ותוך שניות עיני נעצמו ונרדמתי.
-----------
"מאמי? קומי יש ביצפר.." ניב העיר אותי ברכות.
"אני לא הולכת היום" אמרתי
"נו מאמי, מחר גם במילא חופש-אז יאללה עוד מאמץ קטן-יום אחרון!" אמר. מנסה לשכנע
"עזוב ניב אתה באמת שלא תצליח לשכנע אותי.אני לא הולכת וזהו" אמרתי בעקשנות
"לא צריך!" אמר ויצא מחדרי
קמתי בערך ב-12. צחצחתי שיניים,שטפתי פנים וירדתי למטה.
לא היה לי תיאבון אז פשוט ישבתי לצפות בטלויזיה.
ראיתי 'חברים'. זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו.פשוט לצחוק ולנסות לשכוח אותו.
באמצע הסרט היה צלצול טלפון. קמתי לענות בלי להסתכל על הצג.
"הלו" עניתי בעצבות
"אלוהים ישמור סוף סוף. למה את מתחמקת ממני??" אמר דניאל.
"אין לי כח אליך ביי" אמרתי ניתקתי.
התיישבתי שוב לצפות בהמשך הסדרה, אך הפעם כבר לא בדיוק הקשבתי להם יותר חשבתי על דברים אחרים- דניאל!
את האמת היה לי נורא משעמם בבית לא היה לי מה לעשות חוץ מלבכות על הכרית שהייתה כלכך רטובה.
נזכרתי שהפלאפון שלי עדיין כבוי אז הדלקתי אותו וראיתי שיש לי 3 הודעות:
-אני לא מבין מה עשיתי לך??? אני רוצה לדבר- זה היה מדניאל
-מאמממי!! איפה את? אני מתה מדאגה למה את לא עונה לטלפונים ולהודעות? כשתראי את ההודעה תקשרי אלי דחווף- זה היה מעדן
- מיריתוש, אני שנים מנסה לתפוס אותך רציתי לשאול מה קורה כבר כמעט שבוע לא דיברנו- זה היה מאביאל.
אני ואביאל ממש התקרבנו מאז ש'שידכתי' בינו לבין עדן.
דבר ראשון התקשרתי לעדן.
"יוווווו את פשוט משוגעת את לא נורמאלית!!! חיפשתי אותך, הפלת לי את הלב אני נשבעת לך שאני רוצחת אותך" אמרה לי במהירות ברגע שענתה לשיחה
"מאמי, אני רוצה שתבואי אלי" אמרתי והדמעות שוב עלו לעיני
"יוו, יפה שלי את בוכה... אני עוד חצי שעה אצלך סבבה?" אמרה לפתע ברוך
"טוב" אמרתי. וניתקתי
עד שעדן תבוא התקשרתי לאביאל:
"אביאל?" אמרתי בעצב
"מה מאמי? את נשמעת על הפרצוף" אמר. וגרם לי לחייך
"סתם סיפור ארוך..מה רצית?" שאלתי
"מזה 'מה רצית?' כמעט שבוע לא דיברנו ואני רואה שממש השתנו דברים אה?! יש לי זמן מאמי-שפכי"
"לא,לא עכשיו עדן באה אלי עכשיו אז אני אדבר איתך כבר יותר מאוחר" אמרתי לו
"אני בדרך אליך ביי" אמר. ובלי שהיה לי זמן לענות הוא ניתק.
התיישבתי על המיטה ומצאתי את עצמי חושבת שוב פעם על דניאל.
כלכך שנאתי אותו!!! 'איך הוא יכל לעמוד מולי ולשקר לי ככה בעיניים. לנשק אותי ולהגיד לי שהוא אוהב אותי איך???????' חשבתי לעצמי ושוב התחלתי לבכות
אחרי כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת.
"פתווחח" אמרתי בקול צרוד.
אביאל פתח את דלת חדרי וראה אותי יושבת במיטה ובוכה.
"מאמי, מה יש לך? את רוצה להתקשר לדניאל???" שאל
"לאאאאאאאאא" צעקתי "אני לא רוצה לשמוע ממנו בכלל" המשכתי לדבר
"דיי מאמי, מה כבר קרה??" שאל וחיבק אותי
"הוא..הוא בגד בי" אמרתי חנוקת דמעות..
"מה?? דניאל?? אין מצב! אני אומר לך את טועה! דניאל בחיים לא היה עושה דבר כזה!!!" אמר.
התחלתי לספר לו את הכל מאתמול בהפסקות ועד לפגישה וההודעה בפלאפון והוא פשוט לא האמין למה שהוא שמע..
"דיי מאמי, אני אומר לך יהיה בסדר את תראי" אמר ברוך...
כעבור 20 דקות עדן נכנסה לחדרי: "אף אחד לא ענה אז פתחתי לב....מאמי מה קרה למה את ככה??" שאלה ישר שראתה אותי בוכה
"הוא..הוא בגד בי" אמרתי את המילים היחידות שהצלחתי להוציא מהפה. וכל פעם שהוצאתי אותם הרגשתי סכינים חדים שחותכים את ליבי.
"מי??דניאל??" שאלה כלא מאמינה
"כן" עניתי
"בןן זונהההה- אין, אני אומרת לך כל הבנים אותו הדבר" אמרה בכעס
"אייי-לא נכון אני לא כזה,אני אוהב ר ק אותך" אמר אביאל ואני הרגשתי דקירה כלכך חזקה בלב ברגע ששמעתי אותו אומר את זה לעדן
"חחח...לא עכשיו מאמי" אמרה והמשיכה לחבק אותי.
"טוב יאללה בננות אני רואה שאני כבר לא רצוי פה אז יש לי דברים לעשות אז אני הולך לי" אמר. וקם על רגליו
"טוב מאמי..ביי בינתים" אמרה לו עדן ונשקה לו נשיקה קטנה על השפתים
"ביי מאמי-יהיה טוב את תראי" אמר ונתן לי נשיקה בלחי וחיבוק
"ביי-תודה רבה" אמרתי לו. והוא הלך
"איזה חמוד הוא" אמרתי לעדן וחייכתי
"כן-נסיך שלי" אמרה בחיוך "טוב..עכשיו לא מדברים על בנים תתארגני" אמרה פתאום
"ממההה-לא עזבי מאמי, אין לי כח לצאת עכשיו" אמרתי
"שום כח ושום נעלים!! יאללה להתלבש" אמרה וזרקה על מיטתי מכנס גינס עם חולצה ורודה קצרה
"אבל לאן נלך??" שאלתי
"את זה תשאירי לי" אמרה בחיוך ערמומי
"אההה..דרך אגב המורה אמרה לנו היום שאחרי ראש השנה יש לנו טקס של הי"בניקים."אמרה בחיוך
"טוב" אמרתי באי חשק והתחלתי להתארגן.
-----------
"נוו עדן באמת?? מה קניון עכשיו???" קיטרתי לה כשראיתי שהיא לוקחת אותי לקניון
"נווו כבר אל תהיי קרציה תבואי כבר!!" אמרה ומשכה אותי בידה
נכנסנו לקניון והיא סחבה אותי לכיוון חנות חדשה. נכנסנו אליה והיה שם מליוני ממתקים ושוקולדים!!!
חייכתי. 'איך היא תמיד יודעת לאן לקחת אותי' חשבתי לעצמי. אני חולהה על שוקולדים!!!
"יאללה שנעמיס??" שאלה בחיוך
ואני כבר בלי שהיא תגיד לי מילאתי 2 שקיות.
יצאנו מהחנות עם מלא שוקולדים וסוכריות.
"סוף סוף אני רואה חיוך" אמרה לי עדן
"חחח...תודה מאמי-אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך" אמרתי בחיוך.
אך החיוך נמחק לי במהירות מפניי' ובמקום זה הופיעו הדמעות שוב
"מאמי מה קרה??" שאלה עדן
"תסתכלי בעצמך-הוא לא מפסיד רגע" אמרתי בעצב.
מלפניי' ישב דניאל עם אותה נערה שהוא דיבר בהפסקות אתמול(תיארתי לעצמי שזו שרית).
הם ישבו שם מחזיקים ידים...
יצא מעפןןן-מרוח כזה, וגם אני ממש לחוצה מהמבחן אז..סורי השתדלתי..:/
בננות אני חושבת על לשנות סיגנון כתיבה זה בסדר?או שעדיף ככה?
מחכה לתגובות...
333>




