ממ אני אמורה לכתוב סיפור שיש לו התחלה אמצע וסוף סגור, כלומר, שמי שיראה את זה לא יתהה איך נגמר הסיפור.
בכל אופן אני צריכה לכתוב משהו שיהיה גם לא קשה לצלם אותו..
אני אשמח אם מישהו פה יעזור לי.. זה ממש דחוף!!
תודה רבה 😊 😁
כתבתי פעם סיפור נחמד שמבחינה עלילתית נראה שאפשר גם לצלם אותו..
זה הסיפור :
עינייך שבהקו מאור הירח כאילו סיפרו לי את סיפור חייך ואני הקשבתי
בדריכות לרחשי ליבך.
הסתכלתי בהערצה על שפתייך שנעו ושמעתי את קולך הערב
משלח בי מנגינה אין-סופית של אהבה.
גיששתי באפלה לעבר ידך, ומשהבחנתי בחומה הבנתי שגם את מתרגשת, בדיוק כמוני.
הלב שלי פירפר , טס למעלה ובחזרה במהירות שגברה על מהירות הקול.
הרגשתי לידך שלם.
כאילו את היא זו שחיכיתי לה בדריכות כה רבה ובציפייה חסרת גבולות.
בחנתי שוב את שפת הגוף שלך; תמיד כזו נינוחה, אך עם זאת
משחקת בעצבנות עם אגדולי ידייך שהיו ברגע זה במרדף חסר תקדים
זו אחר זו.
התנועות המהירות של אגודלייך שפילחו את האוויר הפריעו לי להתמקד ביופייך
ומבלי לשים לב התחלתי גם אני במרדף משל עצמי.
שמת לב לזה והסתכלת עליי.
הסתכלת, ופשוט חייכת.
חושפת טור שיניים צחורות ומסודרות למשעי.
חייכתי גם.
הייתה שתיקה מעיקה כזו, אבל כזו שהייתי רוצה שתישאר לנצח.
רק אני ואת, ישובים מתחת לעץ אורן עתיק יומין, מביטים אחד לשני בעיניים ולא מסוגלים
להניע אף חלק בגופנו ולו עפעף.
הרגשתי שוב איך שאת מגוללת את סיפור חייך מבלי להשתמש במילים.
פשוט הספיק להסתכל לתוך עינייך החומות ולראות לעמקי נשמתך.
לראות את הכנות והתמימות שבך, זו שכ"כ אהבתי.
"אני אוהב אותך" לחשתי, ספק אם שמעת.
"מה אמרת?", שאלת.
הרכנתי את מבטי לראשונה לאחר עשר דקות של בהייה זה בזו.
"סתם, כלום..." אמרתי, מוחה מהר את הדמעה שביצבצה לה מזגוגית העין.
אני יודע שלא יהיה ביננו כלום, הרי טרחת אין ספור פעמים להזכיר שאת מאוהבת בי,
בטירוף, אבל רק כידיד.
לא רציתי שוב לגרום לנתק ביננו, על אף העובדה שהרגשתי שמשום מה הפעם זה שונה.
את הסטת את מבטך גם כן, חופנת בידייך הקטנות והעדינות חופן אדמה
ומתחילה לשחק בו.
החול נזל לך מבין הידיים כמו בשעון חול.
הרגשתי שזה הזמן שלי, הרגע שלי להגיד לך את האמת.
איך שגרגר החול האחרון פגע בריצפה ואת כבר היית בדרכך לאסוף עוד קבוצת חול נכבדה
זרקתי את המשפט, וככה גם את ליבי, לאוויר.
"אני אוהב אותך", ללא ספק בכלל אם שמעת או לא שמעת.
עזבת בבת-אחת את המקבץ הקטן של גרגרי החול שהספקת לאסוף והרמת את מבטך.
נתקלתי לראשונה מזה הרבה זמן בעיני החתולה שלך, אלו שתאמו כמעשה ידי אמן
לפניי הבובה העגולות שלך.
הן בהקו בצורה יוצאת דופן, כאילו מלבד אור הירח נדלק שמה, בפנים, עוד אור.
אור של תקווה.
שוב שתיקה.
וליבי מאיים לבקוע מבית החזה שלי ולהראות לך עד כמה הוא אכול.
אכול, מרוב אהבה אלייך.
מרוב כמיהה וכיסופים.
"אני אוהבת אותך גם", אמרת לפתע משפילה את מבטך.
"אבל..?" שאלתי, כי התרגלתי כבר ל"אבל" הזה שמצטרף כאילו היה חברו הטוב ביותר של המשפט הזה,
שנשמע מפיך.
"אין אבל", לחשת.
ציירת משהו על האדמה, מוחקת, ומציירת שוב.
ושוב.
ושוב מוחקת.
עד שלפתע קמת והסתכלתי ימינה לעבר המקום שבו ציירת ולמולי נגלה
לב ענק, עם חץ בתוכו.
דניאל 3> עומרי.
מקווה שזה באמת עוזר.
😊 בהצלחה.
סיפור ממש יפה מאמי!!
אבל בשביל סרט זה לא עוזר לי כי אני צריכה ממש התחלה אמצע וסוף שיהיה עלילה
חחח אוף זה קשה להסביר את זה!!
תיראי.. יש לך אייסי?! אם כן תתחברי אלי ואני אנסה לעזור לך :]
307757076
יש לי קטע מסוים שכתבתי לא מזמן..
שגם ברגע שמבינים לעומק יש בו מסר שניסתי להעביר..
לגבי צילום, זה יכול להיות ממש יפה בתור סרט אם את מוכנה ללכת לכיוון הזה..
בכל מקרה, הנה הקישור:
http://www.lovesite.co.il/modules.php?name...לך\.\.
תקראי, ואם תאהבי ותרצי אני אשמח גם להסביר לך מה ניסיתי להעביר בקטע (:
שיהיה בהצלחה 😊
אתר האהבה הישראלי