החבר לא משקיע בי :/

אני יודעת שהרבה בנות מרגישות שחבר שלהן לא משקיע בהן ומרגישות שהן נותנות יותר ממה שהן מקבלות, וול, גם אני.
לפרוטוקול, אנחנו חצי שנה ביחד. במהלכה הוא פגע בי הרבה, רבנו הרבה בגלל דברים שהוא אמר או עשה והצבתי לו אולטימטומים "אם זה לא משתנה אני חותכת".. הריבים היו בגלל היחס שלו כלפיי, הוא דיבר אליי ממש לא יפה, היה מקרה שהוא קילל בלי סיבה, הרגשתי שהוא לא מכבד ולא מעריך אותי או דברים שאני עושה. אחרי כמה שיחות כאלה הוא התחיל להשתנות.. אחר כך הבעיה הייתה בי. התחלתי להיות ממש קטנונית, ממורמרת וכבדה. בכלל לא כמו שאני באמת וראיתי שזה לא עושה טוב ורק הורס אז לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי לשנות גישה. מאז התחלנו להתסדר יותר טוב ואהבה פרחה.

אבל בכל מקרה אני רואה ממש חוסר השקעה מצידו. הוא התגייס כמעט לפני חודש. בימים שהוא היה בטירונות ואני הייתי בבית, הייתי שולחת לו כל יום איזה SMS חמוד שיעשה לו נעים על הלב. הוא היה מתקשר פעם-פעמיים ביום אבל לא מראה ממש חיבה. בשבועיים שהוא סגר שבת קיבלתי 3 הודעות ממנו בסך הכל כאשר אחת מהן ביקשתי שישלח לי. דיברתי איתו על זה כשהוא חזר והוא אמר שאין לו זמן לזה והוא לא טוב בדברים האלה, אני יודעת שזה לא תירוץ כי כמה זמן הוא צריך. 2 דקות? ומזה לא טוב? אין דבר כזה.. יש רוצה או לא רוצה. והוא כניראה לא רוצה.. גם כשהוא עדיין לא התגייס הוא כמעט ולא שלח הודעות חמודות ואם כן זה היה לעיתים מאוד רחוקות או שזה בא ממני כי אני שלחתי והוא הגיב.
בחצי השנה שאנחנו ביחד הוא לא לקח אותי אפילו פעם אחת לדייט רציני. בפגישה הראשונה שלנו באתי אליו וככה זה המשיך מפגישה לפגישה. בימים שאנחנו כן היינו יוצאים למקומות ציבוריים זה היה או שעם חברים או כשאני ביקשתי כי כבר נמאס לי להיות תקועה בבית שלו. ואם הלכנו למסעדה זה היה כי אני הצעתי. ואם אנחנו מחליטים לאן נצא אני זאת שאמורה לחשוב על מקום כי הוא לא יודע. כמובן שגם לי אין רעיונות אז אנחנו מסתובבים סתם באיזה קניון בלי סיבה.
במצב המיני אני המספקת ולא המסופקת [אנחנו עדיין לא שוכבים]. בפעם האחרונה והראשונה שגמרתי איתו הייתה לפני בערך 4 חודשים וזה היה אחרי שהלשון שלו התחילה לנשור והאיזור התחתון שלי כבר לא יכל לסבול את המגע.
כשאני מבקשת ממנו לנסות לחרפן אותי או לא להתנפל על המקום התחתון ישר הוא מסתכל עליי במבט הזה של "אוף, אין לי כוח". ואז הוא יורד לי לאיזה 2-5 דקות וגמרנו. הוא לא עושה לי טוב ביד כי הוא לא מבין מה עושה לי טוב למרות שניסיתי להדריך אותו. לפני כמה חודשים היה איזה מקרה שהנושא עלה בחברתם של כמה חברים והוא אמר "אבל אין לי כוח" כהנושא היה "לרדת לבחורה". אחרי זה כמובן שמאוד נעלבתי כי עשיתי בשבילו המון. דיברתי איתו והייתה תקופה שהוא השקיע קצת יותר ונחשו מה? התקופה הזאת שוב עברה.
רומנטיקה? פחח מזה בכלל? הפרח היחיד שאני אקבל זה הפרח של המסנג'ר.
אני עייפה מכל הזמן לבקש ממנו דברים להעיר לו לגבי דברים שהוא עושה או אומר שהם ממש לא בסדר. והקטע שהוא לא מבין שמה שהוא עושה או לא עושה זה לא בסדר. זה באמת לא נובע מרוע זה נובע מחוסר מיומנות. אני מרגישה שאני מגדלת אותו, כי תאכלס הוא דיי גולם בכל מה שקשור בהתנהגות בוגרת.
אבל אני אוהבת אותו, אבל במקביל אני תוהה אם לא מגיע לי משהו יותר טוב. מישהו שיפגין יותר התחשבות ויהיה יותר רגיש לצרכים שלי.
כי מילים כבר לא עוזרות. =/