יושבת מולך רועדת,
רועדת למראך השבור.
מפחדת אליך לגשת,
יש בי רגש לא ברור.
אתה מביט סופר משבצות,
כך שראשך מושפל לרצפה
ידך את גופך תומכות,
שלא תתמוטט אל מולה.
שתיקה מעיקה נשמעת
סכין ננעצת באוויר
רגלי ברצפה מעט נוגעת
מהססת לברוח ואותך מאחור להותיר.
ואם כך זה ימשך אני אומרת,
אני כבר לא מהססת לברוח
תרים ראשך ובדיוק כמו בסרט
תתפוס ותנשק אותי בכוח
ושפתיך הסדוקות ידממו
עינך יעצמו במהירות
ידך בבטני יגעו
ילטפו אותי בעדינות
השתיקה תיגמר, תמחק
החיוכים ירעיפו לכל מקום
אבל אתה עדיין יושב שם ושותק
ואני עוד מחייכת – שם , בחלום.





