טוב אז ככה,
התחלתי סיפור .. הוא לא יהיה כזה ארוך- גג 10-12 פרקים ... כי יותר מ10 פרקים אני מאבדת עניין כבר.
אז הסיפור מוקדש לחן שעקב בקשתה התחלתי לכתוב (:
מקווה שתאהבו-
מילארד טועים/ פרק 1
"אני עוזב" אמר לי בדיוק כשקפלתי את הבגדים שהיו על המיטה
"מה? לאן?" שאלתי אותו
"לאבא" אמר והתיישב על הכיסא של המחשב
"למה אבל?" התיישבתי על ידו בתקווה להבין את ההחלטה המטופשת הזאת
"נמאס לי מהבצפר הזה ואני לא מספיק לריב עם אמא" אמר חד משמעית
"ומתי אתה נוסע אליו?"
"עכשיו, אבי כבר למטה רק באתי להיפרד"
"אבל.. אבל מה איתי?" שאלתי כשדמעות בעייני "מה עם נועם?"
"אתם תסתדרו.. וחוץ מזה אני יתקשר כל יום ואני יבוא לבקר פעם בשבועיים" אמר בניסיון לנחם אותי
"יופי זה לא מספיק... תודה רבה שלא אכפת לי מאחים שלך, עכשיו תצא לי מהחדר" אמרתי והקמתי אותו מהכיסא
אחרי שהוא יצא טרקתי את הדלת בחוזקה ונשכבתי על המיטה.
'אני לא רוצה שהוא יעזוב...' התחלתי לדבר אל עצמי
קמתי לכיוון המחשב ונכנסתי ליומן שלי -
'לירון עוזב לאבא,
הוא רב עם אמא והוא עוזב אותי ואת נוני לבד...
אני כועסת עליו- לא עוזבים שום דבר באמצע
מה יקרה אם אני אתגעגע ?!'
זרקתי בעצבנות את העכבר על המקלדת וקמתי.
נעלתי את הנעליים שהיו מונחות בצד החדר ויצאתי -
"לאן?" שאלה אמא כשהייתי בפתח הבית
"לאן שיבוא לי" יצאתי כרוח סערה מהבית...
היחסים בין אמא ללירון אף פעם לא היו טובים-
אבל מכאן ועד לעבור לאבא ?
לסוף העולם ?
אני לא רוצה ... לפחות לא בזמן הקרוב...
אני כל כך צריכה אותו לידיי...
כבר לא נשאר לי אף אחד-
אבא עזב לאילת, שאותו אני רואה פעם בשלוש חודשים... אמא אטומה שלא מבינה מה עובר עליי-
אח קטן בן 6 שכל מה שהוא רוצה זה חיבוק.. הוא לא יכול להקשיב לי.
החברות ?
כבר מזמן החיוכיים בינינו מזוייפים..
טוב נו, אולי לא עם כולן - יש כמה מיוחדות...
מלאכיות שלי- ככה אני קוראת להן ..
הם באמת מלאכיות.
רק הן יודעות מתי העיינים הירוקות שלי משקרות ומתי לא.
לגביי לירון-
אוי, לירון זה כבר סיפור אחר.. הוא הגיבור שלי, אני מעריצה אותו.
הוא בסה"כ גדול ממני בשנתיים וכבר הוא מודל לחיקוי בשבילי...
התיישבתי על אחד הספסלים שהיו באזור, עוטפת את רגלי ומגינה על עצמי מהקור.
'הייתי צריכה להיפרד ממנו כמו שצריך, לא?' התווכחתי עם עצמי.. כמו תמיד.
עד שצילצול הטלפון קטע את מחשבותיי -
'אמא'
מה היא מתקשרת ?!
"הלו" עניתי ביובש
"חן איפה את?" שאלה בקול די מפחיד
"לא יודעת מה את רוצה?"
"שתגיעי הביתה ומיד" ענתה
"קרה משהו ?" התחלתי להילחץ
"זה לא לטלפון..." אמרה וניתקה
באותו שניה פשוט רצתי הביתה בכל כוחי -
כשפתחתי את הדלת ראיתי את אמא יושבת בסלון, בוכה דמעות של דם ולידה עוד נועם, נוני שלי ולא מבין מה קורה כאן ..
"אמא מה קרה?!" ניגשתי אליה בתקיפות
"זה לירון .............................................."
אהבתי את ההתחלה,
אבל בבקשה אל תהרגי מישו על הפרק השני DD:
חחחח המשך,
3>
לאאאאאאאאא אל תהרגי את לירון 😢
התחלה יפה תמשיכי
חחחחחחחחחחח תודה רבה ..
ואני חייבת להרוג אותו אחרת העלילה לא תתפקד 😊
מילארד טועים/ פרק 2:
"מה קרה עם לירון ?" שאלתי בתקיפות רק שתענה כבר ...
"הוא...הו...הוא עשה תאונה עם אבי" אמרה בקול הכי חלש שאי פעם יצא לה מפה
פתאום מסך שחור עטף את כולי -
לא יכולתי להוציא מילה מהפה ... ובטח שלא לבכות ...
התיישבתי על הספה שפניי כקרח.
"חן.. חן את בסדר?" באה אמא לעברי וניסתה לחבק אותי
"אני בסדר גמור" מילמתי ועליתי לחדר
ה-Media player היה דלוק ... הגברתי את המערכת -
בדיוק התנגן אולי- של אביב גפן
השיר האהוב עליי
'זה רק מתחזק והולך וכואב
מסוכך קשה עם הלב
אני חושב אולי אני אוהב אותה יותר מידי
פנס בודד בתוך רחוב האהבה'
התחלתי לשיר איתו
'אם תראו ילדה עם עיינים איילה
תמסרו שאני עוד מחפש אותה
אני חושב אולי
אני אוהב אותה יותר מדי
פנס בודד בתוך רחוב האהבה'
ניסיתי לבכות, לצרוח, לצחוק רק לעשות משהו חוץ מלשיר ..
כלום, נאדה, אפס.
זה אח שלי שמת ?
זה לא אח שלי שמת.
יש עוד מלא לירון ומלא אבי-
אמא סתם בוכה היא לא מבינה שזאת טעות... בטח לירון כבר אצל אבא ומסתכל על האילתיות.
---------
"הלו" בתאל ענתה
"מה נשמע?" שאלתי ובעד לטלפון עלה בי חיוך
"מה נשמע איתך? איך את?" שאלה בקצת יותר מידי לחץ
"מצויין למה?" שאלתי כ"לא מבינה"
"לירון..."אמרה בחצי קול
"זאת סתם המצאה- לירון לא מת הוא פה איתי תפסיקו כולכם" התעצבנתי וזרקתי את הטלפון
--------
אחרי פחות מ10 דק' בתאל כבר נחתה אצלי עם פרצוף תשעה באב
"חן זה לא יעזור לך שתתכחשי" אמרה וחיבקה אותי
"להתכחש למה? לא קרה כלום.. יש עוד מיליון לירון זה לא האח שלי" אמרתי נחושה בדעתי
"אני לא יודעת מה להגיד לך" אמרה מיואשת ודמעות עמדו על עייניה.
"אל תגידי כלום" חייכתי חיוך רחב
"את לא נראת לי בסדר" אמרה מבולבלת
"אתם לא מבינים? כולכם טועים ... לירון באילתתתתתתתת" צעקתי עלייה
"אני נשארת לישון פה הלילה ומחר אני באה איתך להלוויה" אמרה כמתעלמת מדבריי
"תעשי מה שבא לך" אמרתי וזרקתי עליה כרית
היא צחקה והתיישבה על המיטה.
מעבר לדלת שמעתי רעשים של כל מיני אנשים .. שלחתי את בתאל לראות מה כל הרעש היא אמרה לי שיש מלא אנשים למטה, בסלון.
'רק שלא יעלו לפה' התפללתי
כמובן שזה לא עזר.
כולם עלו לשאול לשלומי-
'צבועים' חשבתי לעצמי ...
טרקתי לכולם את הדלת בפרצוף.
חן הסתכלה עליי בפרצוף מיואש
"מה?" שאלתי בתמימות ונכנסתי למיטה- מחר אולי זה יהיה יום חדש וכולם יפסיקו להציק לי.
סיפור מדהים :]
מחכה להמשך
אההההההההה את רצחת לירון 😢 לאאאא
סתם
פרק מדהים קצר אבל מדהים
המשך!!
התחלה יפה..מעניינית...מחכה להמשך
תודה רבה מתוקות שלי 😊
המשך מחר בע"ה ...
