בשבילם זה סתם עוד יום שעובר,
סתם עוד יום שלא חוזר.
יום שבו השמש נעלמה מבין העננים,
יום כמו כל הימים.
הם חושבים שזהו יום רגיל, הולכים, חוזרים ונשארים.
אך בשבילי זה אחד הימים הנוראים.
יום שבו השקט שבליבי נגמר בסערה,
דקה אחת שבה כל התקווה התנפצה.
הכאב שנחת עלי משום מקום,
הוא הגיע אז, באותו היום.
יום של גשם, דמעות וערפל,
יום שהתפללתי שיגמר.
זהו יום אחד מכל השנה,
שמעביר בי צמרמורת , הרגשה רעה.
אז אולי בשבילם זהו רק עוד יום שעובר,
אך בשבילי הוא זיכרון חד, שכל פעם על עצמו חוזר.





