אנחנו יושבים על הספסל
אל מול הצוק הסופני.
אתה נשען על רגליך,
ואני מכווצת בתוכי.
דממה חדה נשמעת בינינו,
מבשרת שנגמר הזמן.
המשפט " אני מצטערת "
אצלי כבר המנון ישן.
מניחה ידי בורגע על הספסל,
אתה מניח ידך על שלי.
זה היה מין רגע מיוחד כזה,
שנגמר עם דמעתי.
אני קמה וניגשת אל הצוק,
עומדת על הקצה.
מתאפקת לא לקפוץ,
ולסיים את הכאב הזה.
אתה מחבק אותי מאחור,
שותק לא אומר מילה.
מנשק אותי בצוואר,
אני חיוך על שפתיי מעלה.
הדמעות מנשקות את פניינו באיטיות,
זולגות במורד הנהר.
הדמעות שבעצם מוציאות את המלוח מהגוף,
שיהיה לנו רק מתוק למחר.
מדהים!!!!
כל כך אהבתי...
תמשיכי לכתוב 😊
הדמעות שבעצם מוציאות את המלוח מהגוף,
שיהיה לנו רק מתוק למחר.
^^ אהבתי את המשפט הזה
אדוהה מוכשת שלי
יצא לך מדהים בטרווף
חזק !
אהבתי ברממות (:
אוהבת אותך מלללא
