היא ישבה בסוף הכיתה,
ישבה והסתכלה עליו, על טומי.
על טומי שלה, טומי המוזר, המבודד, טומי שכולם חושבים שהוא מפלצת ..
אבל היא ?
היא לא חשבה עליו ככה כלל וכלל.
היא חשבה שהוא הבן אדם הכי מקסים שקיים.
היא הייתה מלכת הכיתה, אחת שהכל היה סובב סביבה, כול הבנים רצו להיות איתה, וכול הבנות רצו להיות כמוה.
אחת כזאת שכולם תמיד ניסו להתחנף אלייה רק כדי שיראו אותם בסביבתה.
היא לא אהבה את זה כל כך, היא תמיד רצתה שקט מכולה, שקט מהכל-
המפלט היחידי שלה היה הוא, טומי.
למרות שהרבה לא הבינו מה היא מוצאת בו, בילד עם השיער הארוך עם התסרוקות המשונות, בילד שנוהג לריב מכות. היא לא הקשיבה לאחרים, כי בעייניה הוא היה אחר.
הגיע יום שישי, והחבר'ה בכיתה החליטו לערוך מסיבה.
"טומי אתה הולך איתי נכון?" שאלה בחיוך והחזיקה בידו
"בטח" אמר באדישות האופיינית לו.
בערב הם הגיעו ביחד,
רקדו, צחקו ונהנו ...
עד שבטעות באמצע הריקוד טומי נתקע באחד הילדים שם והשתייה של אותו ילד נשפכה עלייו
"תגיד לי אתה מטומטם?" צעק על טומי אותו הילד ודחף אותו
"מה אתה עושה ?!" אמר טומי בתגובה ודחף בחזרה,
תוך דקות אחדות התקהלו המון ילדים סביב טומי, הרביצו, קיללו...
טומי לא יכל לעשות כלום כשכל כך הרבה ילדים תוקפים אותו..
הוא ניגש לאחד השולחות כשהיה עליו כיבוד ופשוט זרק את השולחן על כל הילדים
"דייייייייייייייי" צעק.
דממה.
הילדים לא הבינו מה קורה, לא יכולו להגיב, הם רק הבינו שזהו- המסיבה נהרסה.
"כל הכבוד לוזר" "חתיכת אידיוט הרסת לנו את המסיבה" "מפגר" נשמעו תגובות מכל עבר
"תמסרי תודה לחבר הזה שלך" אמר אחד הילדים.
הילדה בתגובה הביטה על טומי במבט עצוב, במבט חושש שמא היא לא מכירה אותו...
היא התקדמה לכיוון הכניסה ותוך שניות נעלמה בין כל הילדים.
בבוקר יום ראשון טומי נכנס לכיתה קצת אחרי הצילצול.
משהו השתנה בטומי-
אחרי אותה המסיבה הוא פשוט גזר את כל שערותיו למין תסרוקת קצוצה.
כל הילדים הסתכלו עליו בתדהמה ולא יכלו להגיד כלום ...
הילדה גם הסתכלה, הסתכלה ולא האמינה..
השיער, שעשה את טומי כל כך מיוחד- נעלם.
היא רצתה לצעוק עליו, לצרוח, לכעוס אך לא יכלה.
ברקע כבר נשמע הצילצול, היא המשיכה להביט בו ולא יכלה לקום ממקומה...
טומי התקרב אלייה, ישב לצידה ..
אחרי כמה דקות של שתיקה אמר לה בכאב ענקי
"עכשיו את אוהבת אותי ?"
סתם משהו שכתבתי בשיעור לשון חחח
החברות אהבו,
מה איתכם ?





