הטרדה מינית

אני לא הכי יודעת איך להתחיל או לתאר בכלל אבל למרות שלא נאנסתי ... עברתי ...
לא הטרדה מינית .. יותר תקיפה .
כן, עברתי בשעה מאוחרת מאוד בלילה במקום חשוך ולמזלי הרע ישב לו שם שיכור שאפילו היה ניראה על סמים .
הוא היה מסריח מאלכוהול ומסיגריות וכ"כ מכוער ומטונף .
הוא לא נתן לי לעבור... ואז העיף אותי על החולות והתחיל לקרוע את הבגדים ,
היא ליקק לי כל חלק בגוף העליון כשכולו מסריח מאלכוהול .
המזל היחיד שלי מ ה' זה שהבנאדם היה ממש גמור, אם לא.. לא הייתי גוברת עליו.
בקיצור הוא ממש פיצץ לי את הפרצוף עם הסטירות שלו ובבוקסים על הזרוע הימנית ועשה תנועות שהוא רוכב עליי, עדיין הייתי עם מכנס.. [שהוא הספיק לקרוע]
את החולצה הוא קרע לי .
מההלם שלי לא יכולתי לזוז.. לא לצעוק.. לא לנסות כלום פשוט .
כולי רעדתי ולא חשבתי על האפשרות לקום ולגבור עליו כי הוא היה ממש מסטול שבשנייה הייתי מעיפה אותו.
לאחר כמה דק' של התעשטות החלטתי לא לוותר ולהלחם בו .
בסופו של דבר ברחתי לו שהפלאפון שלי נשאר שם יחד עם נעל והחולצה שלו שהוא דחף לי לפה .

בקיצור .. התחבאתי בתוך ביתן מסריח של פח זבל של בית פרטי מסויים ...
איכשהו יצאתי מזה... ואני אפילו לא יודעת איך.
רק בגלל שהוא היה מסטול, אם לא זה היה נגמר אחרת ...
התעמתתי איתו מספר פעמים עד שלבסוף הצלחתי לבעוט לו בבטן ולהעיף אותו לאחורה ... ולקחת את עצמי בידיים ולברוח .




חודשיים עברו מאז והכל היה ניראה בסדר, גם לי .
עכשיו ... זה כבר לא בסדר
לא בסדר בכלל .
כשאני נמצאת עם חבר שלי והוא במקרה מגניב לי נשיקונת לצוואר או לחזה.. דמעות עולות לי לעיניים והוא פשוט נשאר מבוהל ולא מבין מה הוא עשה.
אני מפחדת מהכל פתאום, בהתחלה דיי העברתי אתזה .. הבטחתי לעצמי להיות חזקה ולא להרוס לעצמי את החיים ולשקוע בדיכאון שאני לא אצא ממנו .
אבל עכשיו אני לא מצליחה . . .
פתאום כ"כ רע לי .... יש לי סיוטים בלילות
שאני עוצמת עיניים ומקווה לחלום משהו טוב .. עולים לי פלאשקים בחלומות .
אפילו חלמתי שהאקס שלי אנס אותי, וממש בכיתי מתוך שינה ...
יום אחריי .. חלמתי שהחבר הנוכחי שלי אנס אותי .


אני ממש מתוסכלת בזמן האחרון והכל מתערבב לי עם העיניין הזה ...
ההוריםשלי לא יודעים על העיניין והם גם לא יידעו,
להורים שלי יש הרבה בעיות ככה שאני הדבר האחרון שיישב להדאיג אותם עכשיו.
[ואל תגיו לי שאני חייבת לספר כי לא יעזור.. אני לא ]

חבר שלי אומר לי לפנות לפסיכולוגית לפניי שהמצב יחמיר,
ואני לא יודעת מה לעשות .
אני לא רוצה פסיכולוגית .. כי אז יעבירו להורים שלי. זה כבר קרה לי
שהפסיכולוגית של ביצפר קלטה שחתכתי את עצמי ואמרה שלא תספר .. ובסוף סיפרה וכולם ידעו עלזה .


אני יודעת שחפרתי בעיניין אני פשוט נורא מתוסכלת, אני לא יודעת מה לעשות כבר
אני משגעת את חבר שלי..
אני לא אתפלא אם הוא יקום ויילך .. למרות שהוא לא כזה
הוא איתי בהכל . אבל שאני מתחילה לדבר על הנושא הזה הוא ישר אומר לי .. "אני מצטער יפה שלי אני לא יכול לעזור בעיניין הזה .. את צריכה עזרה מקצועית"
אני לא רוצה עזרה מקצועית !

אני נורא מתסוכלת אני לא נרדמת בלילות מהפחדים ...
מה לעשות?
בבקשה תחלצו אותי מזה.



תודה מראש לכל מי שטרח לשבת ולקרוא את כל זה אני מאוד מעריכה את זה .